5 נקודות למחשבה
מה הקשר בין השיניים העליונות של הבהמה ובין תורה משמיים? 5 נקודות למחשבה
לשם מה יש לנו קפלים בכפות הידיים? מהו יחסו של בורא העולם כלפינו? מה מגן על התינוק מפני זיהום? איך פועל חוש הטעם בפינו, וכיצד הוא מגן עלינו?
- אריאל כדורי
- פורסם כ"ג שבט התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
חריטה בעור
לרוב האוכלוסייה יש שלושה קפלים עיקריים בכף היד, שעוביים, רציפותם ובולטותם משתנים מאדם לאדם. למה יש לנו קווים על עור כפות הידיים והרגליים?מה זה עוזר לנו?
נסו לדמיין כיצד נראית היד בזמן אגרוף או בזמן שאנו אוחזים בחפצים. אלמלא היו הידיים מחולקות באמצעות קווים מסודרים, כל צורה שהיינו יוצרים בידינו הייתה גורמת לשקי עור עודפים להיווצר על גבי כפות הידיים והרגליים שלנו, דבר שהיה מקשה עלינו, למשל, לאחוז בדברים או לטפס.
(צילום: shutterstock)
אלמלא היו הידיים מחולקות באמצעות קווים מסודרים, כף ידנו המרופדת הייתה ככרית אוויר אחת נפוחה, המקשה לאחוז בדברים בצורה טובה. הקווים בעצם "מדביקים" את העור לבשר בכף היד בשלושה מרווחים פחות או יותר שווים ובכך פורשים את העור ברחבי כף היד בצורה שמאפשרת לאחוז חפצים, בלי שקי עור עודפים.
כל קמט, כל בליטה, כל חספוס, כל קו בגופנו מתוכננים להפליא ומיועדים כולם – לטובתנו!
"בנים אתם לה' אלוקיכם"
רוצים לדעת איך בורא עולם מרגיש כלפינו? פשוט מאוד: ניתן ללמוד זאת ממערכת היחסים שלנו, ההורים, עם הילדים שלנו. מערכת יחסים זו עשויה ללמד אותנו על האופן שבו ה' מתייחס אלינו, הבנים שלו:
- כשם שכל הורה אוהב את בנו, גם אם הבן אינו מתנהג יפה, וגם אם בנו אינו התינוק היפה ביותר בעולם – כך גם בורא עולם אוהב אותנו, ללא תנאי.
- כשם שכל הורה מתענג לשמע קול מלמולו של התינוק, שמפיק בסך הכול מספר הברות חסרות משמעות – כך גם בורא עולם נהנה לשמוע אותנו מדברים עמו, גם אם המילים שיוצאות מפינו אינן ברורות ומובנות.
- כשם שכל דבר שהבן זקוק לו לטובתו, ההורה יספק לו ולא ימנע ממנו, אלא אם כן הדבר מזיק לו – כך גם הבורא מספק לנו את צרכינו כאשר הם לטובתנו, ואילו מה שאינו לטובתנו, הוא מונע אותו מאתנו.
- כאשר הבן שמח ורגוע, ההורה גם הוא שמח ורגוע. אין הורה ששמח כשבנו עצוב או כואב. גם כך בורא עולם שמח בשמחתנו וכואב עמנו כשאנו עצובים.
- כשם שתינוק שנישא על ידי הוריו הוא תינוק רגוע ושליו, אינו מודע לטרדות העולם ואינו חושב על יום המחר – כך בורא עולם מבקש מאתנו לבטוח בו ולהישען עליו.
הקשר שבין ה' לבין עם ישראל דומה לקשר שבין אב לבנו.שנאמר: "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים י"ד, א'). הוא אוהב אותנו בלי תנאים.אין זו אהבה רגילה אלא אהבה של אב לבנו, שכידוע היא האהבה החזקה ביותר בעולם, ואין אהבה גדולה יותר מאהבת אב לבנו.
אלו הם היחסים שלנו עם אלוקים – אב ובנו. בדיוק כפי שאב ממלא את בקשתו של בנו, כך גם אלוקים נענה לתפילותינו. בורא עולם נתן לך עיניים, אוזניים, שכל, חיים...!
תראו עד כמה עמוקה אהבתו של הבורא! ואם יש לנו מושג מה אלוקים רוצה ויכול לעשות למעננו – זה טירוף לא לשמור על קשר אתו, לא?
נקי מחיידקים
אימא חוזרת מיום עבודה. קיץ, כולה מזיעה ותינוקה צורח מבכי ורוצה לינוק ממנה. רגע, אם היא עכשיו מזיעה כולה והיא תיניק את התינוק, יש חשש שהוא יזדהם, לא?
שימו לב לפלא הבא:
בנוסף לכל המעלות אין-ספור הקיימות בהנקה, מקום היניקה אינו דורש חיטוי. התינוק מכניס את פיו למקום סטרילי לחלוטין. מדוע? כי באורח פלא, לאחר כל הנקה מופרש מאיבר ההנקה חומר חיטוי טבעי. גוף האישה מייצר אנטיביוטיקה, שהורגת את כל החיידקים במטרה שלא לזהם את התינוק כאשר הוא יונק.
כך, התינוק יכול לינוק כאוות נפשו, מיד כשהוא חש רעב, ללא עיכוב ובלי שאמו תהיה מוטרדת מהלוגיסטיקה הכרוכה בניקוי האזור כאשר היא מזיעה.
איך האיבר מנקה את עצמו, בלי כפפות סטריליות, בלי סבון, בלי מים? איך האיבר יודע שעליו לחטא את עצמו על מנת לשמור על בריאות התינוק מפני חיידקים? מי סיפר לו על כך?
רק בעל תבונה עליונה, שהוא בעל יכולת בלתי מוגבלת, רק הוא יכול להיות הבורא של משהו כה מתוחכם...
גלאי המזון
אם נכניס לתוך כלי אחד מגוון חומרים בעלי תכונות שונות, סביר להניח שהם יתערבבו זה בזה. לדוגמה, אם נמזוג לתוך כוס אחת מים וקולה, טעם המשקה שיתקבל הוא ערבוב בין שני הטעמים, או אם ניקח שני צבעים, למשל: צהוב ואדום, ונערבב אותם, נקבל צבע אחר – כתום, שמכיל את שניהם. וכן על זו הדרך.
אבל, רגע! איך יכול להיות שכשאני מכניס לפה שלי מאכלים במגוון טעמים, כגון: מתוק, חמוץ, חריף או מלוח, לא רק שהטעמים אינם "מיטשטשים" בפה, אלא בכל פעם אני מבחין בטעם מובחן אחד?!
(צילום: shutterstock)
בלשון יש כ-10,000 ניצני טעם, הכוללים תאי קולטנים אשר חשים בארבעה סוגי טעמים: מתוק, חמוץ, מלוח ומר. ההבחנה בטעם מתוק או מלוח נעשית בקצה הקדמי והדק של הלשון, תחושת החמוץ באה מן הצדדים והטעם המר מן החלק האחורי.
אילו היו ניצני הטעם, הקולטנים, ממוקדים באזור אחד – היה נוצר בלבול בטעמים. מי הוא זה "שתכנן" טעמים אלו בסדר מופתי על הלשון?
בנוסף, קולטני הטעם שולחים מסרים למוח, והוא מפרש לאדם איזה טעם יש למאכל, אם מר מדי, מתוק מדי וכו'. מלבד הנאה מהאוכל, יש בזה גם כדי להגן על האדם מפני אכילת דברים שעלולים להזיק לו. למשל, עודף חומצה יכול לפגוע בקיבה ולגרום לצרבות, עודף סוכר אינו בריא וכן הלאה.
אך הפלא מתעצם, מדוע? כי הינו מצפים שעל מנת שהאדם ייהנה מהאוכל, יהיו קולטני הטעם המתוק בפה המרובים ביותר. אך בפועל מתברר כי דווקא קולטני הטעם המר מרובים פי 10,000 מקולטני הטעם המתוק! מדוע?
מסתבר כי הקולטנים הרבים מעלים את סף הרגישות שלנו למרירות, ומסייעים לנו להימנע מאוכל מר. ישנה סיבה תכליתית להירתעות מפני מרירות – חומרים רעילים רבים טעמם מר!
חברים, קיים הגיון מעבר לטעמים אותם אנו מסוגלים לחוש. קולטני הטעם הם "גלאי המזון" שלנו, כאשר מרבית החומרים המתוקים בטבע הם יחסית בטוחים למאכל, ואילו חומרים מרים נוטים להיות מסוכנים למאכל.
בכלל, כיצד היינו חשים בעת האכילה אילולא היו לנו חיישני טעם וריח? לא היה לנו חשק לאכול! לפיכך, בורא עולם ברחמיו המרובים, רצה להיטיב עם האדם ונתן לו מגוון אפשרויות וטעמים כדי לגרות את האדם לאכול מאכלים הנחוצים לבריאותו. לשם כך, הוא יצר את קולטני הטעם הממוקמים בלשון. בזכותם מבחין האדם במגוון הטעמים ונהנה מן המאכלים שהוא אוכל.
היכן השיניים?
בנוסף לסימני הטהרה הבסיסיים המופיעים בתורה שבכתב, קיבלנו בתורה שבעל פה סימני עזר נוספים לזיהוי מעלי הגרה ומפריסי הפרסה, במקרים שבהם מתעורר קושי כלשהו בבירור כשרותו של בעל חיים מסוים.
התלמוד, אשר נחתם לכל המאוחר בשנת 500 לספירה, מוסיף פרט זיהוי מדהים, שלא נזכר בתורה שבכתב – "כל בהמה שאין לה שינים למעלה בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה וטהורה" (מסכת חולין דף נ"ט עמ' א').
זאת אומרת, שאם יש לאדם בהמה, ואין לו אפשרות לבדוק בפרסותיה אם היא כשרה או לא, יש לו אפשרות לבדוק בשיניה. אם אין לה שיניים בלסת העליונה, ודאי שפרסותיה סדוקות והיא מעלת גרה, וממילא היא מותרת באכילה... במילים אחרות, כל בהמה מעלת גרה ומפריסת פרסה – אין לה שיניים עליונות (ישנן כאלו עם ניבים, לא עם שיניים), כל שאר החיות שאינן מעלות גרה ואינן מפריסות פרסה – יש להן שיניים עליונות...
מיותר לציין, שבמשך למעלה משלשת אלפי השנים שחלפו מאז מתן תורה ועד זמננו זה, כל החיות שאינן מעלות גרה ואינן מפריסות פרסה – יש להן שיניים עליונות, ואלו שאין להן שיניים למעלה – פרסותיהן סדוקות והן מעלות גרה. מדהים!
וכי משה רבנו היה זואולוג או צייד חיות? מהיכן שאב את המידע הזה? "מכאן תשובה לאומר אין תורה מן השמים". נתון זה מוכיח את אמיתות התורה, שהיא נמסרה למשה מאת בורא ויוצר העולם. רק הבורא יכול להכריז קביעה כה חד-משמעית, שהרי כל יוצר מכיר את יצירתו, לא?