"אחרי הרצח, דווקא בגלל שקיבלתי עליי את הדין - הזמנתי את כל הדברים הטובים אל חיי"

לפני ארבע שנים רעדה המדינה מסיפורה של דרורה אטיאס, לאחר שבנה נאור ז"ל נרצח על לא עוול בכפו, בקטטה בין נערים בערב שבת. בן 17 בלבד היה נאור במותו כשאחד הנערים שנטפל לנערה זרה, הוציא אולר ודקר את נאור בלבו. אולם גם לאחר שעולמה חרב עליה, דרורה סירבה להיכנע לעצבות ולחיות על פיה. "כששואלים אותי איך אני שמחה אחרי מה שעברתי, אני אומרת ש'מי שחי בהודיה ובהכרת הטוב, חי בשמחה'", היא אומרת בראיון לדינה חלוץ ממגזין 'לאישה'. 

לפעמים, כשהשמחה עולה על גדותיה, היא אפילו מרגישה שהיא מרגיזה את האנשים אך עמוק בתוכה אטיאס יודעת שאת המבחן שלה מול ה' - היא עברה. "היום אני מבינה שזו דרגה של אמונה, ועמדתי בניסיון. בשבעה אנשים אמרו לי: 'אנחנו נכנסים לנחם, ויוצאים מנוחמים'".

לכל אורך הראיון מראה אטיאס אמונה ניצחת בבורא עולם, אמונה שגם הניסיון הקשה ביותר של לאבד ילד ר"ל - לא שברה ולא ערערה אותה לרגע. לשאלה האם היה שלב שבו היא כעסה על אלוקים, השיבה אטיאס נחרצות: "ממש לא. אין דבר כזה כעס על בורא עולם. הוא אוהב את כולם והוא יודע מה הוא עושה. אני מאמינה שכל בנאדם בא לפה לעשות שליחות וללכת, לתקן את המידות שלו. לא יודעת מה נאור היה בגלגול הקודם ומה הוא בא לתקן פה, אבל את התיקון שלו פה הוא עשה. נסתרות הן דרכי ה', אבל אני יודעת דבר אחד: זכיתי ללדת אותו ולגדל אותו, ונהניתי ממנו 17 שנה".

לדבריה, היא לא יכולה להודות על זה שנאור איננו, אבל "אני מודה על כך שה' נתן לי כוחות להתמודד. אני יודעת שהמכות שאנחנו מקבלים פה בעולם הזה הן לתועלת, וברגע שהבנתי את זה והסכמתי עם הקב"ה - קיבלתי עליי את הדין. רק כשהפכתי את מידת הדין לחסד, הרגשתי שבאמת יש לי כוחות".

"דווקא בגלל שקיבלתי עליי את הדין - הזמנתי את כל הדברים הטובים שבאו אחרי זה"

פחות משנה אחרי הטרגדיה, בגיל 46, ילדה דרורה בת שהגיעה אחרי שמונה בנים. היא קראה לה הלל, כדי "להלל את השם יתברך על חסדיו כי 'השם לקח והשם נתן'. אחרי שבעה בנים אמרתי 'זהו, גן העדן מובטח לי - כי אומרים שאישה שיולדת שבעה בנים מגיעה לגן עדן. כשנקלטתי להריון עם בננו השמיני רביד, בעלי אמר לי:ף 'מה קוה פה?'. עניתי לו: 'אלוקים נתן, לא להתלונן'. אני באמת מאמינה שכל ילד מביא את התיקון שלו, כי הרי מה זה תינוק? אותיות תיקון. כשנאור נרצח אמרתי לאחותי שאני צריכה לדבר עם ה', ואני חייבת להשלים את המשפחה. שלושה חודשים אחרי זה גיליתי שאני בהריון. ככה זה. אחרי כל חושך בא אור גדול".

גם אחרי שרופא המשפחה הזהיר אותה שבגילה זה קצת מסוכן להביא ילדים לעולם, היא לא זזה מילימטר אחד מהאמונה שלה. "אמרתי לו: 'הכל מאת ה'', היא מחייכת. וכשנודע לה שזו בת - "לא הייתה מאושרת ממני. כל ההיריון חלמתי על השם הלל, ומתי היא נולדה? יום לפני חנוכה, כשאומרים את ההלל. מישהו יכול להגיד שזה לא נס?".

על הלל המתוקה שהיום היא כבר בת שלוש, אומרת אטיאס כי גידולה הוא יוצא דופן ומרגש לא פחות מאשר גידול הילד הראשון. "זה היה סוג של תרופה אחרי ניסיון לא פשוט כזה - מוות של ילד. לראות אותה כל בוקר זה בשבילנו כמו תחייה, ועד היום אנחנו בכלל לא מאמינים שיש לנו אותה. שקרה לנו הנס הזה".

על השאלה האם בעקבות מותו של נאור היא הפכה לאם חרדתית, עונה אטיאס בשלוות נפש יוצאת דופן: "ממש לא, אני שמה מבטחי בה'. דווקא בגלל שקיבלתי עליי את הדין, הזמנתי את כל הדברים הטובים שקרו לי אחרי. אנשים שמתנגדים ומתבוססים באסונם, קורים להם רק דברים רעים אז שחררתי את המקום הזה. אמרתי לעצמי: 'אני אנצח', ואני מנצחת. לא נותנת לעצמי ליפול. אמרתי לבורא עולם: 'מה שתחליט - אני איתך'. קמה בבוקר, ואומרת תודה רבה".