"איך אגדל שישה ילדים מתחת לגיל שבע? איך?"

"את בהיריון", בישרה הרופאה לטליה, "ויש לי גם עוד משהו קטן לספר לך – יש לך תאומים".

טליה, אשר בתה הבכורה הייתה באותם ימים בת שבע ומתחתיה היו לה עוד שלושה ילדים שהקטן מהם בן ארבעה חודשים, מציינת שהיא הרגישה הלם מוחלט.

"זה היה לפני בערך שנה וחצי", היא מספרת. "אני אמא חד הורית וגם ככה קשה לי לשרוד את היום-יום. האמת היא שההיריון הזה הגיע לי בהפתעה מוחלטת. בכלל לא חשבתי שיש סיכוי שזה זה, אבל בכל זאת הגעתי לרופאה כדי לבדוק ואז הגיעה הבשורה המרעישה".

איך הרגשת לשמע הבשורה?

"לא ידעתי איפה לשים את עצמי באותו רגע. גם ככה תמרנתי כל היום בין טיטולים ומטרנה, מטרנה וטיטולים. ניסיתי לשאול את עצמי איך אני מוסיפה עוד שני ילדים למשפחה? איפה אני בכלל מכניסה אותם, שהרי הדירה שלי קטנטונת עם סלון וחדר שינה אחד. אין לי גם שום עזרה, כי אני מתגוררת רחוק מהמשפחה. כל המחשבות האלו עלו בראשי יחד כשביקשתי מהרופאה הפניה להפסקת היריון מהוועדה".

"פתאום קלטתי שאין שתי אפשרויות"

כשחזרה טליה באותו יום הביתה היא שוחחה עם אחותה בטלפון. "אחותי הבינה את מה שהסברתי לה ואת החששות הגדולים שלי, אבל היא התחילה לצעוק עליי שלא אעז לעשות דבר כזה, ואם אני לא רוצה את התאומים שאביא לה אותם והיא תגדל אותם. כמובן שלרגע לא חשבתי למסור לה את הילדים, אבל זה בהחלט השפיע עליי. ובכל זאת, בסוף השיחה אמרתי לה: 'כל מה שאת אומרת טוב ונכון, אבל בסופו של דבר אלו הילדים שלי ואני אחליט אם הם יגיעו לעולם או לא'".

השיחה הסתיימה ודקות ספורות לאחר מכן היא כבר קיבלה שיחת טלפון מהידברות. "התברר שאחותי פנתה להידברות, ובדיעבד אני לא כועסת עליה בכלל. המתנדבת של הארגון ביקשה לשמוע מה העניין ומצאתי את עצמי מסבירה לה בלשון מאוד עילגת ולא משכנעת מה גורם לי לחשוב על הפסקת ההיריון. ואז היא פשוט גרמה לי להבין ברגע אחד שאין שתי אפשרויות. פתאום גם אני בעצמי קלטתי שאני ממשיכה עם ההיריון הזה. אבל עדיין, ביקשתי ממנה שתדבר גם עם האבא ושתשכנע גם אותו".

בינתיים התקרב מועד הוועדה ויום אחד בלבד לפני כן הרגישה טליה שמשהו לא תקין. בבדיקה אצל הרופאה היא הודיעה לה שאחד מהתאומים נספג ונשאר רק אחד. "באותו רגע הרגשתי צער על כך שנשאר לי רק תינוק אחד, ופתאום קלטתי שאת הצער הזה אני עומדת לספוג שוב, וביתר עוצמה, אם אפסיק עם ההיריון ואז לא יישאר לי כלום. בדיוק באותו רגע יצר איתי קשר גם האבא ואמר לי שדיברו אתו מהידברות והוא מבקש ממני לא לצאת מהבית ולא ללכת לשום וועדה, כי אנחנו ממשיכים עם ההיריון הזה".

איך אפשר לוותר על מתנות?

כיום התינוקת המתוקה שנולדה טליה כבר בת שמונה חודשים, אחיה גדול ממנה בקצת יותר משנה ומעליהם יש עוד שלוש אחיות גדולות. "כל כך חששתי מההתמודדות עם חמישה ילדים, ובסוף ברוך ה' כל החששות שלי התגמדו. התינוקת החדשה נולדה בדיוק לפני החופש הגדול, וזה יצא שבמשך כל החופש הייתי צריכה להיות עם הילדים בבית. ובכל זאת, היה לנו כל כך טוב ונהדר. הילדים שמחו בה מאוד והבן הקטן הוא ילד נוח ולא מקנא בה בכלל.

"בכל פעם מחדש כשאני מביטה בתינוקת שלי שיש לה חיוך כל כך מושלם, אני מקבלת פשוט צמרמורת. אני לא מבינה איך העליתי בדעתי לוותר עליה".

ולנשים אחרות שנמצאות במצב דומה מבקשת טליה להעביר את המסר: "כשנמצאים בהיריון עדיין לא רואים את התינוק ולכן לא מבינים עד כמה ההפסד יהיה גדול, אבל רק אחרי הלידה מבינים איזו מתנה ענקית קיבלנו. אלוקים פשוט נותן לנו מתנות, איך נוכל לוותר עליהן?"