יש למישהו מושג מאיפה נחת עלינו עכשיו במשרד משטח של מטרנה?

ואז ראינו אותה. עם עצב שטמון שם בתוך העיניים.

הסיפור שלה לצערינו בלי סוף שמח.

אותה לא הצלחנו להציל בזמן. היא ויתרה על הילד שלה בכאב.

עד אותו יום הלב שלו הקטן פעם, הוא הזיז את הידיים והרגליים, כבר אפשר היה לדמיין איזה מתוק הוא יהיה.

אבל לבקשתה, בבית החולים עצרו את החיים שלו והוא הוצא ממנה ללא רוח חיים.

היא חשבה שזהו. היא תשכח אותו וגמרנו. תמשיך בחיים שלה, אולי אפילו יהיה לה קל יותר.

אבל מאז הוא רודף אחריה יום ולילה. אין לה מנוחה. בתוך תוכה היא חושבת "בן כמה הוא יכול היה להיות היום?". ויש גם את התמונות מהאולטרסאונד, לפני שהחליטו להתפטר ממנו, שצועקות: "יכולתי לחיות, אמא!!

למה?

אתמול, כשהיא ראתה את הקמפיין שלנו, שזועק לעזרה בשביל כל אותן אלו שאפשר עדיין להציל לילד שלהן (ולהן) את החיים - היא נשברה, אבל נכנסה בה תקווה.

כבר הרבה זמן שהיא רוצה לתקן, לעשות משהו הפוך. לנסות במשהו אפילו קטן "לתקן" את ההחלטה הנוראית שלה שעד היום קורעת אותה. היא הרי הייתה שם, וכעת היא רוצה להיות שם בשביל האמהות הללו שלא תמיד מבינות למה הן נכנסות.

אז היא לא שאלה אף אחד, פשוט קמה, הלכה עם הלב שלה והעיניים הדומעות, שהרבה זמן לא ראו מרגוע, ורכשה - - משטח שלם של תחליפי חלב!! איתם נוכל עוד יותר לסייע לעוד כמה תינוקות, להציל עוד חיים.

ובמקום המוות ההוא שהיא החליטה עליו, עכשיו היא משתתפת בהענקת חיים.

לראשונה, משהו במקום הקרוע, נהיה קצת, במשהו, מתוקן.

אז תודה לך אישה מקסימה שלא הולכת אחרי הכאב אלא קמה ומנסה להשתמש בו לתיקון.

תודה לכם שאתם איתנו בדרך להצלת 300 תינוקות שהסיפור שלהם בעזרת ד' יהיה עם הפי הנד.

אז בואו נעשה את זה כמו שצריך עד הסוף.

אנחנו ב24 שעות אחרונות ליעד, ואנחנו הגענו רק ל80% מיעד הפרויקט .

זה חיים שנמצאים בידיים שלנו. אז בואו נעשה משהו טוב לנשמה. נתקן את העולם בדרך מושלמת.