תקציר התניא
תקציר תניא, פרק א’ - מה אתה יודע על עצמך?
ייקח לנו זמן עד שנגיע אל ההגדרה המגובשת של הבינוני (זה יקרה רק בפרק יב). אבל היסוד מונח כבר כאן, יחד עם הבנה חדשה של "צדיק" ו"רשע"
- תניא לאנשים כמוני וכמוך
- פורסם ל' שבט התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
הפרק הראשון של ספר התניא יכול לבלבל כל אחד. בקריאה ראשונה לא ממש ברור מה הנושא, מאיפה מתחילים, למה קופצים משאלה לשאלה ולאן כל זה מוביל. אבל מדובר בסך הכל במבנה ספרותי שמקובל בכל רחבי ארון הקודש היהודי העצום. קודם כל שואלים שאלות. בדרך כלל הן באות בצרורות. תוקפות את תמונת העולם המוכרת מכמה וכמה כיוונים, גורמות לקורא להבין שבעצם הוא לא יודע שום דבר. רק אז, כשיש תיאבון ללמוד ולדעת, מתחיל המחבר לפרוש את התמונה האמיתית במהלך מסודר ומובנה.
השאלות שעולות בפרק הראשון הן שאלות יסודיות מאוד. אדמו"ר הזקן זורק לנו מושגים כמו צדיק, רשע ובינוני. מסביר לנו שלא רק שאנחנו לא מבינים אותם באמת, אנחנו אפילו לא יודעים לומר איפה אנחנו על הסקאלה. מהדיון התיאורטי הזה נגזרת גם בעיה קיומית: איך אנחנו אמורים להרגיש עם עצמנו? להיות בשמחה על הטוב שבנו? לדאוג ולחשוב בכובד ראש על המקומות שצריכים תיקון? יש מקורות סותרים והעסק מורכב.
כריכת הספר
דמות שניקח אתנו הלאה היא רַבָּה, מגדולי האמוראים (חכמי התלמוד). רבה היה דבוק בתורה בכל רגע, והתלמוד מספר שכשמלאך המוות היה צריך לקחת את נשמתו - הוא פשוט לא הצליח להתקרב אליו. סיפורים מופלאים מאוד מסופרים על מעשי נסים שהתרחשו סביבו, בקיצור - רבה היה הכי רחוק שאפשר מ"רגיל". רבה מאתגר את המושגים שלנו כשהוא מגדיר את עצמו בפני תלמידו אַבָּיֵי כ"בינוני", באמצע כזה, לא צדיק ולא רשע. את זה קשה מאוד להבין, ומכאן מתחיל אדמו"ר הזקן לבנות את הציר המרכזי של ספר התניא, שמכונה גם "ספר של בינונים".
ייקח לנו עוד זמן עד שנגיע אל ההגדרה המגובשת של הבינוני (זה יקרה רק בפרק יב). אבל היסוד מונח כבר כאן, יחד עם הבנה חדשה של "צדיק" ו"רשע": יש שני קצוות ואמצע, אבל לא לפי המאזן הכמותי של עבירות/מצוות אלא לפי המהות הפנימית. הצדיק כולו טוב, הרשע כולו רע, הבינוני כולל בתוכו טוב ורע - אבל מסוגל להגביר את הטוב על הרע. ככה זה בשחור ולבן. את כל הגוונים שבאמצע נפגוש בפרקים הבאים.
את הפרק אנחנו מסיימים עם הידיעה המכוננת שאם לכל בני האדם יש נפש אחת, הרי שלנו יש שתי נשמות - אחת בהמית ואחת
א־לוהית. מה, אנחנו בהמות? כן. גם. אנחנו יצורים עם תפקודי חיים ביולוגיים שאין בהם שום דבר ששונה מהותית מאלו של הבהמות. דרך אחרת לתאר את הנפש הזו היא כמו קליפה שעוטפת את הפרי, יש בה גם טוב ויש לה תפקיד - אבל היא בסך הכל קליפה.
מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן