איך נגרום לנוער להעריך את הנתינה וליישם אותה?

"חסר גלגל? – אני הגלגל... אני- האידאה הטהורה של שירות, מוכן לכל, אינני קשור בשום דבר, אני יודע רק ציווי אחד: לבנות".

מאז הגדרת ה"חלוץ" של טרומפלדור ועד היום השתנתה האידאולוגיה הרווחת והפכה אינדיווידואלית יותר. עדיין קיים דגש משמעותי לערך הנתינה, אך ממקום שמחפש את "האני" בתוך הנתינה. המטרה נותרה זהה – לבנות. אם בימי טרומפלדור הכוונה הייתה בעיקר לבניין הארץ הממשי – כיום מושג הבנייה התרחב והתפשט לתחומים נוספים, כגון: בניית מדינה ערכית ועוצמתית, בניית חברה מוסרית בעלת מעורבות חברתית, וכו'...

ובכל זאת קשה יותר ויותר למצוא נוער המוכן למסור את נפשו, או לפחות את זמנו, לטובת עשייה חברתית כמו בימי החלוצים בקום המדינה.

כנראה שהשינוי בין הדורות נובע ממקור עמוק יותר מאשר פערי הזמן. הגישה הדוחפת ל"נתינה מעצמי לטובת האחר" כבר לא מספיקה לכשעצמה. בתנועות הנוער מנסים להחדיר רצון ושמחה בעשיית חסדים ע"י פעולות בנושא, יציאה לעשייה חברתית... ובמערכת החינוך אפילו מחייבים את הנוער להתנדב בתוכנית ה"מחויבות אישית".

אך למרות כל המאמצים, המוטיבציה של הנוער פוחתת עם השנים. מאתגר יותר להוציאם מהטכנולוגיה הממכרת ולחברם לערך הנתינה בפועל.

אני מאמינה שזהו אינו, חלילה, "דור מקולקל", אלא דווקא להפך. מדובר בדור גדול הדורש העמקה – לא עוד סיסמאות גדולות וכלליות. יש צורך בהשקעת מאמצים ומשאבים בבניין נוסף וחשוב לא פחות (ואולי אף יותר) – בניית "האני העצמי" של כל נער ונערה. שימת דגש על הכרות עם החוזקות והחולשות, החלומות, תחומי העניין והכישורים של כל אחד ואחת כבר מגיל צעיר.

עלינו לשנות את כיוון החשיבה מבחוץ – פנימה, לבנות מערכי פעילות במערכת החינוך ותנועות הנוער הנותנים מענה אישי ומתמקדים בנער עצמו. לאחר בניית זהות עצמית מבוררת וחזקה ניתן יהיה גם לעלות לרבדים נוספים ולהתחבר לאידאלים הנשגבים של תיקון החברה ואף תיקון העולם. "אני גלגל" – בדורנו, כדי להיות גלגל המניע את העולם קדימה, יש קודם צורך בבניית קומת האמונה ביכולותי ובכוחותי להוביל. כשהנער או הנערה יקבלו כלים איך לאהוב יותר את עצמם ולקבל את החלקים השונים שבתוכם בהכלה – הם יוכלו לצאת אל החברה מנקודת מוצא בריאה וחיובית יותר. הם יוכלו להשתמש באותם כלים שקיבלו לצורך מציאת "נקודות טובות" בעצמם גם כלפי האחר, להכיל את השוני והמורכבות ולקבלם באהבה.

בניית יסודות יציבים וחיבור הנוער לשורשיו נדרשים בכל אזור וחברה, ללא הבדל רקע המשפחה או מקום המגורים. בדור הזה שמחת החיים הטבעית מתקשה לצאת במלוא עוזה ככל שמתבגרים. קיים צורך באנשים שילמדו את הנער בעזרת קשר אישי ומתן כלים איך "להכיר את עצמי" ויותר מכך – איך לאהוב את מי שאני. לרמת החיים החיצונית והיכולות הכלכליות אין השפעה ממשית על שמחת החיים. כשהנער ילמד איך לשמוח במציאות הנתונה ולראות את כל הטוב שסביבו – באופן טבעי הרדיפה אחר ה"לייקים" והצורך להוכיח לעצמו ולסביבה שהוא "שווה" יפחתו. ברגע ששקט פנימי ותחושת אהבה ימלאו את לב הנער, הוא יהיה פנוי מצד אחד לשמוע על צרכי הקהילה והחברה הסובבת וקשייהן, ומצד שני יראה את כל הטוב הקיים בו. מאליו, הרצון לפעול ולהשפיע מטובו במציאות יתעורר.

הצרכים העולים בדורנו שונים מדורות קודמים. הציווי לבנות נשאר – אך עלינו מוטלת האחריות לברר היכן צריך להתמקד כיום ובמה להשקיע את הכוחות הרבים המצויים בכל אחד ואחת.

רוצים לכתוב למדור החדש "סלפי – תוכן גולשים", באתר הידברות? שלחו יצירות, טורים, סיפורים ומכתבים למייל Debi@htv.co.il. אתר הידברות אינו מבטיח לפרסם כל תוכן שיתקבל, אלא אך ורק לפי שיקולי המערכת.