נס ''טבע'' המים

מקובל לומר שנס וטבע הם שני דברים הפכיים, אך מכיוון שאת תופעת טבע זו יש אנשי מדע הנוהגים לכנות בשם ´´נס המים´´ – בניגוד גמור למנהגם להימנע מהשימוש במילה נס – השתמשנו גם אנו במונח זה.

במה דברים אמורים?
ובכן, כידוע, טבעם של כל החומרים בעולם להתפשט בחום ולהתכווץ בקור. משום כך משאירים, למשל, מעט רווח בין פסי המתכת במסילת הברזל, למניעת התעקמות הפסים כאשר הם מתפשטים מחום החיכוך עם גלגלי הרכבת. כלומר, עם עליית הטמפרטורה הולך החומר ומתפשט ונפחו גדל, ועם ירידת הטמפרטורה הוא הולך ומתכווץ ונפחו מצטמצם.
חוק טבע בסיסי זה שולט בכל החומרים בעולם ללא יוצא מן הכלל, ככל חוק טבע, שכשמו כן הוא – מוטבע בעולם (מלשון ´´הטבעת מַטְבֵּע´´).
אולם, למרבה התדהמה מתברר כי בניגוד לכל החומרים בעולם, המים מפסיקים בשלב מסוים ´לציית´ לחוק הטבע, והם פועלים באופן הפוך ומנוגד לגמרי לחוק.

בטווח הטמפרטורות אפס עד ארבע מעלות, כאשר המים מתקרבים לנקודת הקפיאה, הם מפסיקים להתכווץ. ואם לא די בכך, הרי הם מתחילים אז להתנהג כאילו מחממים אותם! הם הולכים ומתפשטים, מתרחבים, ונפחם גדל והולך!
הכיצד יתכן?
לאנשי המדע אין הסבר כיצד מתרחש הדבר, ובמה שונים המים משאר החומרים בעולם,
אך הם מבינים היטב מדוע מתרחשת התופעה העל-טבעית הזאת, שהיא מעין נס!
מתברר כי ללא נס המים לא היה קיום לתושבי העולם! אילו המים היו ממשיכים להתכווץ בהגיעם לנקודת הקפיאה, ונפחם היה הולך וקטן ככל החומרים שבטבע, היה הקרח הכבד מן המים, שוקע כמובן. אילו שקע הקרח בעולם, הרי בתקופות הקור היו מי התהומות במקומות רבים בעולם הופכים לגושי קרח אדירים וכל יצורי המים שבתוכם היו גוועים.
אך לא די בכך. אלמלא נס המים, ים הקרח הצפוני היה קופא אף הוא מדי חורף עד קרקעיתו, וכל מרחביו העצומים היו הופכים לגושי קרח אדירים. בהגיע הקיץ, היו קרחונים אלה מפשירים וגורמים ליצירת זרמי מים אדירים שהיו מציפים את היבשות ומטביעים כליל את יושביהן.

האין זה פלא עצום?

החומר היחיד שלמען קיום העולם הכרחי שהוא יתפשט בקור, בניגוד לחוק הטבע הכללי, הוא המים. ואכן, רק המים מתנהגים כך, ורק בהגיעם למצב בו התנהגותם לפי חוק הטבע הכללי תזיק לעולם.
לאנשי המדע אין הסבר כיצד קורה הדבר. אולם אנו יודעים את הכתוב: ´´כי הוא אמר ויהי, הוא ציווה ויעמוד´´! (תהילים לג ט).
הוא שברא את העולם וחקק את חוקי הטבע שהוטבעו בו, הרי הוא שגם דאג לקיום העולם אשר ברא, ועבורו, הן הטבע והן הנס שווים. שהרי זה וזה מתרחשים ומתבצעים בגלל ציוויו ועל פי הוראותיו.
ועוד על המים.
מים רבים מרוכזים במקומות שונים על פני כדור הארץ, אך מי יעבירם בעת הצורך למקומות הזקוקים להם, כגון: לשדות הזרועים, למאגרי מים שהתרוקנו וכדומה? האם העברתם למקומות אלה תוכל להתבצע רק באמצעים מלאכותיים כדוגמת המוביל הארצי? ומה יהיה במקומות שם אין מי שיעשה זאת – האם מקומות אלו נדונים לשממת מוות?
ובכן, מתברר כי לעיתים קרובות מאוד כמויות עצומות של מים, במשקל כולל של מאות אלפי טונות(!) נוסקים אל על, ובאמצעות מסע אוירי מגיעים אל המקומות הזקוקים להם; וזאת על ידי תהליך מיוחד ההופך את המים הכבדים לגז הקל אף יותר מהאוויר, וכך הם מתרוממים לגבהים. שמם החדש: עננים.
תועלת נוספת הבאה כתוצאה מאידוי המים היא העובדה שמים עכורים או מלוחים, ואפילו מזוהמים הופכים על ידי האידוי לצלולים ומתוקים, וזאת בזכות חוק הטבע שאינו מאפשר לכל חומר להתאדות אלא רק לנוזלים.
בנוסף לכך, מנגנון מיוחד הפועל באמצעות שינוי החום והקור במקומות שונים בעולם יוצר זרמי אוויר הנקראים בפינו בשם ´רוחות´, והם מסיעים את הכמויות העצומות של המים שהתאדו מעל פני היבשות השונות אל המקומות הזקוקים למים.
שם חוזרים הם ´´ומתגשמים´´ לנוזלים באמצעות קירור האוויר וכמובן נופלים מחמת כובדם.
כך מגיעים המים לכל מקום, ממלאים מאגרים שהתרוקנו, משקים ומצמיחים, רוחצים ומנקים.
וראה זה פלא: האם שמנו לב לעובדה שהמים נוחתים ויורדים בצורת טיפות עדינות המלטפות את פני האדמה ואינן מכאיבות לבני האדם?
הרי הדבר מוזר ומעורר תמיהה, שעל אף מסען האווירי הארוך בירידתן מגובה העננים ועד פני האדמה, טיפות הגשם אינן נוגעות זו בזו – דבר שהיה הופך את כולן לנחשול אדיר של מים החובט בראשנו, הופך את פני האדמה ושוטף את כל הזרעים והנבטים העדינים מתוכה החוצה.
הפלא גדֵל שבעתיים לאור העובדה שגם כאשר נושבת רוח חזקה אין טיפה נוגעת בחבירתה, אלא הגשם, על כל טיפותיו, זז כחטיבה אחת אל הצד, בצורה אלכסונית!
מי תכנן את כל זאת, וגם הצליח ליישם את התכנית הלכה למעשה?!

מתברר כי ללא נס המים לא היה קיום לתושבי העולם! אילו המים היו ממשיכים להתכווץ בהגיעם לנקודת הקפיאה, ונפחם היה הולך וקטן ככל החומרים שבטבע, היה הקרח הכבד מן המים, שוקע כמובן. אילו שקע הקרח בעולם, הרי בתקופות הקור היו מי התהומות במקומות רבים בעולם הופכים לגושי קרח אדירים וכל יצורי המים שבתוכם היו גוועים.
אך לא די בכך. אלמלא נס המים, ים הקרח הצפוני היה קופא אף הוא מדי חורף עד קרקעיתו, וכל מרחביו העצומים היו הופכים לגושי קרח אדירים. בהגיע הקיץ, היו קרחונים אלה מפשירים וגורמים ליצירת זרמי מים אדירים שהיו מציפים את היבשות ומטביעים כליל את יושביהן.
האין זה פלא עצום?

החומר היחיד שלמען קיום העולם הכרחי שהוא יתפשט בקור, בניגוד לחוק הטבע הכללי, הוא המים. ואכן, רק המים מתנהגים כך, ורק בהגיעם למצב בו התנהגותם לפי חוק הטבע הכללי תזיק לעולם.

לאנשי המדע אין הסבר כיצד קורה הדבר. אולם אנו יודעים את הכתוב: ´´כי הוא אמר ויהי, הוא ציווה ויעמוד´´! (תהילים לג ט).

הוא שברא את העולם וחקק את חוקי הטבע שהוטבעו בו, הרי הוא שגם דאג לקיום העולם אשר ברא, ועבורו, הן הטבע והן הנס שווים. שהרי זה וזה מתרחשים ומתבצעים בגלל ציוויו ועל פי הוראותיו.

ועוד על המים.
מים רבים מרוכזים במקומות שונים על פני כדור הארץ, אך מי יעבירם בעת הצורך למקומות הזקוקים להם, כגון: לשדות הזרועים, למאגרי מים שהתרוקנו וכדומה? האם העברתם למקומות אלה תוכל להתבצע רק באמצעים מלאכותיים כדוגמת המוביל הארצי? ומה יהיה במקומות שם אין מי שיעשה זאת – האם מקומות אלו נדונים לשממת מוות?

ובכן, מתברר כי לעיתים קרובות מאוד כמויות עצומות של מים, במשקל כולל של מאות אלפי טונות(!) נוסקים אל על, ובאמצעות מסע אוירי מגיעים אל המקומות הזקוקים להם; וזאת על ידי תהליך מיוחד ההופך את המים הכבדים לגז הקל אף יותר מהאוויר, וכך הם מתרוממים לגבהים. שמם החדש: עננים.
תועלת נוספת הבאה כתוצאה מאידוי המים היא העובדה שמים עכורים או מלוחים, ואפילו מזוהמים הופכים על ידי האידוי לצלולים ומתוקים, וזאת בזכות חוק הטבע שאינו מאפשר לכל חומר להתאדות אלא רק לנוזלים.
בנוסף לכך, מנגנון מיוחד הפועל באמצעות שינוי החום והקור במקומות שונים בעולם יוצר זרמי אוויר הנקראים בפינו בשם ´רוחות´, והם מסיעים את הכמויות העצומות של המים שהתאדו מעל פני היבשות השונות אל המקומות הזקוקים למים.
שם חוזרים הם ´´ומתגשמים´´ לנוזלים באמצעות קירור האוויר וכמובן נופלים מחמת כובדם.
כך מגיעים המים לכל מקום, ממלאים מאגרים שהתרוקנו, משקים ומצמיחים, רוחצים ומנקים.

וראה זה פלא: האם שמנו לב לעובדה שהמים נוחתים ויורדים בצורת טיפות עדינות המלטפות את פני האדמה ואינן מכאיבות לבני האדם?
הרי הדבר מוזר ומעורר תמיהה, שעל אף מסען האווירי הארוך בירידתן מגובה העננים ועד פני האדמה, טיפות הגשם אינן נוגעות זו בזו – דבר שהיה הופך את כולן לנחשול אדיר של מים החובט בראשנו, הופך את פני האדמה ושוטף את כל הזרעים והנבטים העדינים מתוכה החוצה.
הפלא גדֵל שבעתיים לאור העובדה שגם כאשר נושבת רוח חזקה אין טיפה נוגעת בחבירתה, אלא הגשם, על כל טיפותיו, זז כחטיבה אחת אל הצד, בצורה אלכסונית!

מי תכנן את כל זאת, וגם הצליח ליישם את התכנית הלכה למעשה?!