תקציר תניא, פרק ו' – כמה נמוך אפשר לרדת: הקליפות הטמאות

את הנפש הבהמית פגשנו כבר בפרק הראשון, אך בפרק הזה אנו קוראים לראשונה לילד בשמו - ופוגשים את הסִטְרָא־אָחרָא. אוּוּוּ, זה נשמע מפחיד. לא כמו משהו שיש בכל אחד מאתנו. אז זהו, שהסטרא־אחרא זה בבת אחת גם משהו מפחיד מאוד שיש לו השלכות איומות למדי, וגם משהו שגרתי מאוד שנמצא עמוק בחיים של כל אחד ואחת מאתנו.

אולי נתחיל מהמילון: סטרא־אחרא = צד אחר. זה הכל. לא מדובר בשם של שד או בקללה עתיקה. אלו מילים בארמית, שמשמעותן היא שאם יש בעולם קדושה, הרי שיש לעומתה גם צד אחר. רוצים לדעת מהו הצד אחר? הדבר היחיד שמשנה זה מה הוא לא - קדושה. הוא מייצג את המציאות החומרית בלי היסוד הא־לוהי, בלי הבחירה והרצון להיות בטלים וקשורים ושייכים לאור אין־סוף, שהוא שורש החיים. סטרא־אחרא זה לאכול מאכל טרף, אבל זה גם לאכול סתם כך - ללא הקשר א־לוהי. סטרא־אחרא זה לעבוד עבודה־זרה, אבל זה גם למלא את החיים בעיסוקים סתמיים במקום בחתירה להפוך אותם לכלי לגילוי אור א־לוהי. בנפש שלנו, הסטרא־אחרא היא הנפש הבהמית - על הרע והטוב שבה.

הצד האחר בנוי כהעתק של צד הקדושה: אם בנפש הא־לוהית יש עשר ספירות קדושות, בנפש הבהמית יש עשרה כוחות טמאים. אם הנפש הא־לוהית מתלבשת במחשבה, דיבור ומעשה של תורה ומצוות, אז הנפש הבהמית מתלבשת במחשבות ודיבורים ומעשים ש"לא לה' המה" - תכל'ס מה שרוב העולם חושב, מדבר ועושה.

מה שנאמר כאן הוא קיצוני. מאוד. כל פעולה נמדדת לפי קנה מידה פשוט מאוד: אם היא נעשית מתוך ביטול לה' - מתוך תודעת חיים של אדם שיודע שיש לו בורא בראשיתו, שהבורא הזה מחיה אותו ומשגיח עליו בכל רגע מרגעי ההווה ושהוא עתיד לתת לפניו דין וחשבון באחריתו - הרי שהיא שייכת לצד הקדושה ואור ה' שורה עליה. אם לא - הרי שהיא שייכת לסטרא־אחרא.

מניין נובע הכוח המחיה את הסטרא־אחרא? אם ה' אינו מחיה אותה, כיצד היא מוסיפה להתקיים? גם חיי הסטרא־אחרא מגיעים ממקור החיים היחיד שבנמצא, רצון ה', משום שבעקיפין גם לה יש חלק בתכנית הגדולה. לולא היתה קיימת לא היתה אפשרות של בחירה חופשית, וממילא לא היתה מעלה גדולה כל־כך בבחירה לעשות את רצון ה'. שייכות כזו, מסביר אדמו"ר הזקן, אינה לפנימיות הרצון אלא ל"אחוריו". הדבר דומה להבדל שבין אדם שנותן משהו למי שעומד מולו ברצון ובחיוך, לבין אדם הנותן בלית ברירה דבר־מה לשונאו - ומשליך אותו אליו מאחורי כתפו.

ישנן ארבעה סוגים של סטרא־אחרא, המכונים גם ארבע קליפות (ראה פרק א). פרק זה נחתם בהבחנה היסודית שבין קליפת נוגה ובין שלוש הקליפות הטמאות: הקליפות הטמאות רעות לגמרי, ואין כל אפשרות להעלות אותן אל הקדושה. על קליפת נוגה נלמד בפרק הבא. 

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן