האחות שאלה "לפעמים היא מתמקדת בך?". השבתי בשלילה

ב"ה נולדה לנו בת מתוקה. קראנו לה שירה – שנגדל אותה בקלות ובשיר.
שירה הכניסה שמחה לביתנו. הבית היה מוצף באושר. כולם ביקרו ונתנו מתנות, ואנחנו, ההורים הטריים, הרגשנו בעננים...

כששירה הייתה בת 6 שבועות, בעלי ואני הבחנו שהעיניים של שירה מרצדות ואינן ממוקדות. היא לא התמקדה בי, אפילו לא לרגע, וגם לא בחפץ.

עפ"י מה שנכתב בטיפת חלב, תינוק אמור למקד מבט באמו או בחפץ בסביבות גיל חודש וחצי. עיניה לא היו ממוקדות, אך היא  נראתה תקינה לחלוטין ולא היה ניכר דבר.

לא דאגנו, כיוון שקיווינו שבמשך הזמן עיניה יהיו ממוקדות.

בגיל חודשים הגענו לטיפת חלב לצורך חיסונים ומעקב. האחות פנתה אלי ואמרה: "אמא, תדברי לביתך". הרגשתי מתח ותחושת פרפור בבטן כיוון שידעתי ששירה אינה מתבוננת בי כשאני מדברת אליה.

היא אכן לא התמקדה בי.

האחות שאלה" לפעמים היא מתמקדת בך?"

השבתי בשלילה.

ועוד שאלה: "היא מחייכת?".

שוב השבתי בשלילה בדאגה.

היא ענתה: " אני מציעה לך ללכת איתה לבדיקות".

היא נתנה לי הפניות לרופא עיניים, נוירולוג ורופא התפתחות.

היא קבעה לי תור לרופאה בטיפת חלב. הרופאה העמידה לה דף לבן ובו 3 צורות חלולות במרחק מטר וחצי ממנה. שירה לא היתה בכיוון להסתכל על הדף. נראה היה כי היא לא רואה אותו.

חזרתי הביתה. כתבתי בחיפוש גוגל את המילים "לא ממקדת מבט", ומיד קפץ לי "אוטיזם", לא עלינו ולא על אף אחד.

נבהלתי מאד. לא רציתי לחשוב על הרע מכל... מחקתי את המילים שכתבתי בחיפוש. כתבתי מילים שונות, אך שוב קפצו לי דברים איומים. הרגשתי רע מאד. לא יכולתי להסתכל על הבת שלי... לא רציתי להאמין שהבת שלי שונה. אינה ממקדת מבט ואינה עוקבת אחרי חפץ נע.

ניסיתי לדבר לשירה, שתתמקד בי אך היא לא הישרה מבט אלי. הרגשתי שהיא אינה מתעניינת בי.

ליבי נשרף. התפללתי לאלוקים ששירה תתפתח ותתמקד. הרגשתי שאני מוכנה לעשות ה-כ-ל בשביל זה.

הרגשתי נורא.

בעלי ואני היינו מודאגים מאד.

מיום ליום נראה היה כי המצב מחמיר. העיניים של שירה ריצדו במהירות ימין שמאל, ימין שמאל בצורה אופקית...ללא הפסקה אפילו לא לרגע.

לא רציתי שאף אחד יראה את ביתי וישאל אותי מה יש לה בעיניים.

כל יום שפכתי דמעותי לפני אבינו שבשמים. הרגשתי שאני מתפללת בכל מאודי ונשמתי.

קבעתי תור לרופא עיניים.

הוא ראה את שירה ושאל: "יש עוד במשפחה את התופעה הזו?"

השבתי בשלילה.

הוא הסתכל על שירה בפנים מבוהלות, אמר שמעולם לא ראה מקרה חמור שכזה ונתן לי הפנייה למיון.

הגענו למיון.

לאחר כל הפרוצדורה וההמתנה הארוכה קיבלה אותנו סטז'רית. היא ראתה את שירה וצעקה: "איני יכולה לבדוק אותה. העיניים שלה בורחות. מה זה??? אי אפשר...".

את המילים האלה שמעתי ועוד אנחה נשמעה ממני. היא קראה לרופא בכיר – ראש מחלקה, והלה ציווה עליה לעשות הרחבת אישונים. הרופא הבכיר בדק אותה במכשור מקצועי ואמר כי יש לה "ניסטגמוס".

שאלתי אותו לפשר הדבר. הוא השיב: "הראייה שלה יכולה להשתפר, אך עד כמה, איני יודע".

שאלתי אותו אם תופעה זו יכולה להעלם. הוא השיב בשלילה. ניסיתי לשאול שאלות נוספות, לשמוע ממנו בשורות טובות.

אך הוא חזר על המילים: "איני מבטיח שוב דבר... עד כמה ישתפר איני יודע. רק הוא יודע", והניף אצבעו כלפי מעלה.

בליבי חשבתי שה' הוא הרופא האמיתי. "רופא כל בשר ומפליא לעשות".

הוא נתן לי הפניות לבדיקות נוספות.

התור הנוסף נקבע לעוד כמה שבועות, כששירה היתה בת 4 חודשים. הרופא שקיבל את פנינו בדק את שירה ואמר בקור רוח ובנפש שלווה: "היא לקוית ראייה. יש לרשום אותה לגן מיוחד כדי שיקל עליה במהלך השנים. היא ילדה מיוחדת ותצטרך עזרה. אני ממליץ על גן אלי"ע".

קשה לי מאד לחזור על אותן מילים איומות, שנאמרו לי בחוסר רגישות ובאטימות לב.

אמרתי לרופא שאיני מעוניינת בגן מיוחד. הוא השיב: "אם את רוצה את טובת הילדה – תרשמי אותה ה-יו-ם".

התקשרתי לבעלי ואמרתי לו ברוגע את המילים שנאמרו לי, על מנת שלא ייבהל. הוספתי כי איני מאמינה לו, והקב"ה הוא "רופא כל בשר ומפליא לעשות".

לא האמנתי לדברי הרופא, אך למרות זאת יצאתי מבית החולים בלב כבד מאד.

ידעתי שבכוח התפילה והמעשים – לשנות.

בעלי בדק את המזוזות בבית. המזוזה בכניסה הייתה הפוכה ופסולה והמזוזות האחרות לא היו מהודרות. הוא הזמין מזוזות מהודרות במיוחד מסופר ירא שמים.

בנוסף, הלכנו להתברך מפי רבנים.

הקפדנו על ברכת " אשר יצר" בכוונה רבה.

התחלתי להתפלל 3 תפילות ביום, וקיבלתי שבתות מוקדם. הזמן של תוספת שבת הוא עת רצון בו התפללתי על שירה.

בכל פעם שהסתכלתי על ביתי – ליבי נצבט. עיניה ריצדו במהירות רבה. לא יכולתי להתבונן בה. לעיתים הריצודים היו מתגברים...

יצאתי החוצה עם העגלה כשהגגון סגור לחלוטין, כדי שאנשים לא יוכלו להבחין בה.

כשהגענו למפגש משפחתי (משפחה מורחבת), אחד הקרובים פנה אלי בשאלה: "מה, יש לה בטרייה בעיניים?", ועוד שאלות מסוג זה.

חייכתי במבוכה וליבי התכווץ.

התחננתי לה' בתפילה ואמרתי: "ריבונו של עולם, אני פונה אלייך. רק אתה יכול להושיע. אתה רופא כל בשר ומפליא לעשות".

הבטחנו שכאשר העיניים של שירה יהיו ככל האדם – נפרסם את הנס הפלאי שה' עשה עמנו. נהלל את שמו וגדולותו של ה'.

הודיתי לה' על כל מה שנתן לנו "אין אנו מספיקין להודות לך", גם על התזוזות בעיניים, שבזכותן אני ובעלי התחזקנו וקיבלנו קבלות.

תרמנו כסף רב לצדקה, והודינו לה' על כך שהוא בעז"ה יבריא את העיניים של שירה לחלוטין..

מבחינה התפתחותית, שירה בכתה בכל פעם שהנחתי אותה על הבטן. היא התנגדה לכך מאד...

הנחתי אותה בכל פעם לזמן קצר והפכתי אותה.

הרגשתי תסכול מכך ששריריה של ביתי רפויים מאד.

אך מיום ליום התפילות, הברכות והקבלות עשו את שלהם.

הפלא ופלא. התחלנו לראות ישועות.

בגיל 4 חודשים שירה התהפכה מהבטן לגב.

שירה חייכה אלינו... תחילה היא מיעטה לחייך כיוון שהיה לה קושי למקד את מבטה בנו…

היא התעניינה בתמונות במיטה שלה והסתקרנה מהסובב אותה.

שמחנו מאד לראות אותה מתמקדת במובייל שמעל ראשה ועוקבת אחרי חפצים נעים.

היא החלה להתפתח במהירות. בכל יום התפתחות חדשה.

לתפוס חפצים... לשחק איתם, להתעניין ולהתבונן בהוריה ובכל מי שמדבר אליה.

בד בבד עם התפתחותה המהירה היו ימים של משברים וציפינו שעיניה יהיו ממוקדות יותר ושהשיפור יהיה מהיר יותר.

אך יחד עם זאת. המשכנו עם התפילות והקבלות ולא הרפינו. לא נתנו לרגשות לשבור אותנו. המשכנו להיות חזקים ולהאמין.

הודינו לה' על הכל, וידענו שקצב התפתחותה אינו מובן מאליו, והקב"ה "רופא כל בשר ומפליא לעשות".

עם הזמן, עיניה ריצדו במקומן והפסיקו לנוע ימינה ושמאלה בצורה קיצונית ללא הפסקה.

היא התמקדה בנו (כשעיניה מרצדות במקומן בקצב איטי), חייכה אלינו ולא הפסיקה לצחוק...

חודשיים לאחר המפגש המשפחתי, כששירה היתה בת חצי שנה, נערך מפגש נוסף.

קרובי משפחה ניגשו אלי ואמרו "איך שירה גדלה, היא ממש מפותחת...".

חייכתי ואמרתי: "ברוך ה'. תודה לה'".

נזכרתי בתפקוד העיניים של שירה במפגש הראשון ובתגובות שקיבלתי, לעומת התגובות שקיבלתי במפגש השני. במפגש הקודם שירה לא היתה מסוגלת ליצור איתנו קשר עין כלל. עיניה ריצדו במהירות רבה, בצורה חריגה מאד, עד שהיה מצער מאד להביט בה.

הפער היה משמעותי מאד. הבחנתי בעוצמת הנס העצום. ידעתי שההתפתחות של שירה ניסית ופלאית.

אני ובעלי היללנו ושיבחנו את ה'. אמרנו "נשמת כל חי" בהודיה לה' יתברך.

"אין עוד מלבדו".

בדרך ניסית שירה התגברה על קשייה. היא ערנית מאד, מתמקדת בכל מי שפונה אליה ובכל חפץ  המסקרן אותה ולא ניכר כלל ששירה סבלה מתזוזות בעיניים…

הבטחתי שכאשר יתרחש נס אפרסם את שמו וגדלותו של ה'. הקב"ה "רופא כל בשר ומפליא לעשות".

הקב"ה מחכה ומצפה לתפילות שלנו על הילדים. אנו צריכים להתפלל יום יום על בריאותם האיתנה, הצלחתם, ההליכה בדרך ה' ושנרווה מהם רוב נחת לדורי דורות...

"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו".

"ברוך שומע תפילה".

רוצים לכתוב למדור החדש "סלפי – תוכן גולשים", באתר הידברות? שלחו יצירות, טורים, סיפורים ומכתבים למייל Debi@htv.co.il. אתר הידברות אינו מבטיח לפרסם כל תוכן שיתקבל, אלא אך ורק לפי שיקולי המערכת.