שו"ת התניא: מספיק לקיים מצוות, או שחייבים גם תורה?

יש כאן שני מישורים, וכדאי שלא לבלבל ביניהם. במישור אחד אין גדולה מהתורה, ובמישור אחר אין תחליף לקיום מצווה בפועל.

"תלמוד תורה כנגד כולם": אמרנו כבר שהמצוות מקבילות לאיברי וגידי הגוף (ראה שאלה 74). עכשיו נוסיף ונאמר שהן מקבילות גם - כביכול - ל'גוף' ההתגלות הא־לוהית בעולם.

בתנ"ך מוזכרים במקומות רבים איברי גוף של ה', כביכול, כמו למשל בפסוקים הבאים: "ביד חזקה הוצִאך ה' ממצרים" (שמות יג, ט), "השמים כסאי והארץ הדֹם רגלי" (ישעיהו סו, א). המשמעות היא סמלית, כמובן: כל איבר מציין דרך אחרת של התגלות בעולם, אופן אחר של המשכת שפע א־לוהי.

אם כן, כל מצווה מציינת התגלות אחרת. ישנן התגלויות של יד וישנן התגלויות של רגל, וניתן ללמוד משהו על מהותן ממה שידוע לנו על היד והרגל הגשמיות, ועל ההבדלים ביניהן. במסגרת זו, קיים הבדל מהותי בין תלמוד תורה לכל מצווה אחרת. המצוות כולן תלויות באיברי הגוף השונים, ואילו התורה תלויה בראש - האיבר העיקרי בגוף, המכיל בתוכו את המוח המנווט והמכוון את כל שאר האיברים.

משמעות ההקבלה הזו היא שכשם שאיברי הגוף השונים יונקים את חיותם מהמוח שבראש, כך כל המצוות הן ענפים והתפרטויות של התורה - המייצגת את האור שבפנימיותן. אדמו"ר הזקן קורא לאור שבתורה בחינת החב"ד (חכמה, בינה ודעת) של האין־סוף.

בנוסף, יש משמעות רבה לעובדה שהתורה, יותר מכל מצווה אחרת, נקלטת ברבדי הנפש העמוקים ביותר. את מצוות תלמוד תורה לא מקיימים במעשה, שהוא כוח חיצוני יחסית, אלא בדיבור ובמחשבה - לבושים הפנימיים של הנפש החיונית. התורה מגיעה מחב"ד של אין־סוף ונקלטת בחב"ד - כוחות השכל - של האדם.

מתוך כך: במישור ההתעלות האישית של כל אדם, התורה היא המכשיר האולטימטיבי. אין מצווה שמביאה אל הנפש אור עליון ופנימי כזה, ואין מצווה שחודרת לרבדים עמוקים כאלה.

אמנם, יש הלכה שקובעת שכל מצווה שמוטלת על האדם ואינה יכולה להיעשות על־ידי אחר - "יעשה המצווה ויחזור לתורתו" (שולחן־ערוך, יורה־דעה רמו: יח). כלומר: בשורה התחתונה המצווה מוכרחה להתקיים, גם על חשבון לימוד התורה. זאת מכיוון שהעולם לא נברא כדי שפלוני או אלמוני יגיע למדרגה הגבוהה ביותר בעבודת ה', אלא כדי שהגשמיות תתקדש והחושך יהפוך לאור עד שתהיה לקב"ה דירה בתחתונים.

את החזון הגדול הזה, כפי שנאמר לעיל, מגשימים רק באמצעות קיום מצוות בפועל - בשיתוף כוחות הגוף והנפש החיונית.

לסיכום: לימוד התורה מעלה את האדם וקיום המצוות מעלה את העולם. האדם נברא לא בשביל עצמו, אלא כדי לתקן ולהעלות את העולם.

מתוך הספר תניא לאנשים כמוני וכמוך - מאת הרב אליעזר שם-טוב ודובי ליברמן