אלירן אהרונוף: "היין של סבא הציל לנו את החיים"

מה אומרת לכם המילה 'יין?' אם עבור רובנו היין הוא משקה המאפיין בעיקר את פורים וחג הפסח, ומשמש גם לקידוש בשבת, הרי שאצל היינן אלירן אהרונוף, מקים יקב אהרונוף שבהרי יהודה, מדובר במפעל חיים.

"נולדתי בבית של יין", מספר אלירן, "כל המשפחה שלי נוהגת לייצר יין – ההורים, הדודים, כולם. כילד זה מה שראיתי, גם בבית של סבא וסבתא הכינו תמיד יין, והתחברתי לזה מאוד. עם השנים פיתחתי סוג של נגיעה אישית ביין והייצור שלו עניין אותי באופן אישי".

אלירן, כבחור חרדי, בוגר ישיבות חרדיות ובעל השכלה תורנית בלבד, לא נחשף ללימודי חוץ בנושא, אלא למד הכל מתוך ניסיונו העשיר. ועל הדרך הוא גם נחשף לסיפור מדהים של משפחתו. "זהו סיפור של גבורה יהודית", הוא אומר בהתרגשות, "כי היקב שלנו לא היה קיים אם משפחתי לא הייתה שורדת תקופות קשות מאוד בהיסטוריה".

האזרחות האיראנית שהצילה

תחילתו של הסיפור הוא בבוכרה של לפני יותר ממאה וחמישים שנה. "סבא של סבא שלי – ר' יונה חיימוב התגורר שם, בחבל אוזבקיסטן", מסביר אלירן. "בוכרה היא עיר מוסלמית לגמרי, ומכיוון שאצל מוסלמים אסור לשתות יין, נאסר על היהודים לשווק יין. כך נוצר מצב בו כל משפחה נדרשה לייצר עבור עצמה את היין והייתה משתמשת בו לקידוש וגם לשמחות. כך היה גם עם סבא של סבא שלי".

מאיפה הוא השיג ענבים?

"זו לא בעיה. חבל אוזבקיסטן הוא אזור חקלאי פורה וענבים תמיד היו ברי השגה שם", מבהיר אלירן, "אבל בשונה מיהודים אחרים שהתגוררו במקום וייצרו יין לשימוש עצמי בלבד, שמו של סבא שלי יצא למרחקים וכולם ביקשו לרכוש ממנו את היין. אז הוא היה מייצר ומוכר ליהודים בלבד. הוא היה מומחה בייצור סוגים שונים של אלכוהול. היו לו שיטות ייצור מיוחדות במינן".

אלא שמסתבר כי העיסוק ביין לא רק הקנה למשפחה מקור הכנסה, אלא גם העניק לה את חייה, וכאן מציין אלירן פרט מרגש מאוד: "בתקופתו של הצאר הרוסי נאסר על היהודים לעסוק במסחר באופן חופשי. סבא ר' יונה שרצה להמשיך לעסוק בתחום היין החליט שהוא לא מוכן לוותר על כך, אז הוא נפגש באופן אישי עם שגריר איראן ברוסיה וקיבל את הלא יאומן – אזרחות איראנית לכל המשפחה, תמורת תשלום של 300 מטבעות זהב.

"זאת הייתה פעולה מאוד לא שגרתית באותם ימים", הוא מדגיש, "ולמעשה אף אחד לא הבין למה ר' יונה מתעקש לשלם סכום כסף כה גבוה עבור מסחר שבכלל לא בטוח שיצליח. רק שנים רבות לאחר מכן התברר שהאזרחות האיראנית שנרכשה לבני המשפחה היא זו שהצילה לצאצאיו את החיים".

בציר ידני בכרמי היקב

בינתיים המשיך ר' יונה לעסוק בייצור היין והודות לאזרחות הזרה שרכש הוא גם הצליח להרחיב את העסק. לימים, מציין אלירן שהוא נפטר, אך ילדיו המשיכו לטפל ביקב, ובעיקר בנו שנקרא 'רבי'. מעט לאחר מכן החליטו ילדיו של ר' יונה ואשתו כי ברצונם לעלות לארץ ישראל. למרות שבאותה תקופה המצב הביטחוני בבוכרה היה רגוע, כבר בשלב זה האזרחות האיראנית סייעה להם לזרז הליכים. כך הם יצאו מבוכרה, עברו דרך איראן ועלו לארץ ישראל. 

"אבל סבא רבא שלי – 'רבי', לא עלה לארץ", מדגיש אלירן, "היו לו באותה תקופה ילדים קטנים בבית, והוא החליט יחד עם רעייתו שכדאי יותר שהם יישארו בבוכרה וימשיכו לטפל בעסקי היין. התכנית שלו הייתה לעלות בהמשך, וכך הוא נשאר בבוכרה".

אלא שמסתבר כי התכניות נגדעו בתוך שנים ספורות. באותם ימים עלו הבולשביקים לשלטון, המסחר נאסר על כולם, וכל מי שרצה לעבוד, נדרש לעשות זאת רק דרך השלטון.  "סבא רבי הבין שאין לו מה לחפש בבוכרה", אומר אלירן, "הוא רצה לעזוב הכל ולעלות עם ילדיו לארץ ישראל, אבל בסופו של דבר התחיל משטר רודני נוקשה. בשנת 1938 נאסרו מאות אלפי אזרחים, ביניהם גם יהודים. סבא רבי, נלקח למחנה ריכוז בטשקנט עיר הבירה של אוזבקיסטן. ממנו הוא לא חזר. למעשה, מקום קבורתו לא ידוע לנו עד היום".

כך נראית גפת מענבים לאחר סחיטה בשיטה המסורתית

ומה עם אשתו וילדיו?

"מזל, רעייתו של רבי התאלמנה, אבל היא המשיכה במו ידיה לעסוק ביין ולנהל את העסק המשפחתי. היא ייצרה יין ללא הפסקה ולימדה גם את ילדיה את סודות ייצור היין", מסביר אלירן. "יוסף, בנה של מזל שהוא סבא שלי – אביה של אמי, המשיך גם כן לעסוק בתחום הייננות, אבל הוא הבין שאין לו עוד מה לחפש בבוכרה והחליט לברוח".

וכאן מציין אלירן ששוב עמדה לזכותו החלטתו של סבו ר' יונה שרכש אזרחות איראנית למשפחה. "היו אלו ימים מאוד קשים של מלחמת העולם השנייה", הוא מספר, "לא הייתה תחבורה ולא הייתה שום דרך לברוח. כל המעברים היו סגורים. אבל אז נזכר יוסף באזרחות האיראנית שהוא מחזיק. זה היה נס של ממש שהייתה לו אזרחות כזו. כך הוא ברח לאיראן יחד עם האחיות שלו, תוך כדי נתינת שוחד לאינספור אנשים בדרך, עד שהגיעו בסוף למשפחתם באיראן. הם הגיעו בלי כלום, רק עם תמונות שלקחו איתם, וכמובן עם הסודות של ייצור היין".

חדר חביות

יין בטעם ישראלי

לימים עלתה כל משפחת חיימוב מאיראן לארץ והמשיכה לעסוק בייצור יין באופן פרטי. אבל למעשה, אלירן היה הראשון מבני המשפחה שהחיט למנף את הנושא ולהקים יקב בהרי יהודה. ביקב יש זנים מיוחדים הקרויים על שמותיהם של סבותיו, להם הוא מרגיש שהוא חב את חייו ואת קיומה של משפחתו.

אתה משתמש באותם סודות ייצור בהם השתמשו בבוכרה?

"אני מייצר את אותו סגנון של יין, אבל אני לא יכול להשתמש בדיוק באותו ייצור, כי למשפחתי היו בבוכרה זנים מסוימים שאין לנו כיום בארץ. אבל בגלל שחייתי את הדברים האלו וראיתי את ההווי, לקחתי מהם את הכיוון והפכתי את זה למשהו מתאים יותר לענף היין בישראל".

ואיך זה להיות יינן חרדי?

"האמת היא שהתחושה שלי היא שזה לא פחות מאשר שליחות. אני מרגיש שוב ושוב את המושג 'גדולה לגימה שמקרבת בין רחוקים', כי יש כל כך הרבה אנשים מכל המגזרים שמגיעים ליקב שלי וכל אחד מוצא את עצמו ואת הטעם שלו.

"לא מזמן", הוא נזכר, "הגיעו אליי קניינים מסין, שלא הבינו דבר וחצי דבר בעם היהודי ובארץ ישראל. כשהגשתי לאחד מהם בקבוק יין הוא סובב אותו ושאל אותי: 'מה זו החתימה הזו?' והצביע על חותמת הכשרות. היה במקום מתורגמן שתרגם את דבריי, אז ביקשתי ממנו שיעביר לו בדיוק את מה שאני אומר. ואז התחלתי להסביר על ארץ ישראל ועל העם היהודי, על התנ"ך שהוא ספר הספרים. בסוג של מחווה ציינתי באוזניו שגם הסינים מוזכרים בתנ"ך וציטטתי לו את המקור. הסברתי לו על כך שארץ ישראל השתבחה בשבעה מינים וביניהם הגפן ממנו מייצרים את היין, וזו הסיבה שהיין המיוצר בארץ ישראל טוב יותר מכל, כי קיבלנו אותו מהבורא במתנה. הוא עמד עם פה פעור, הרגשתי שזכיתי לעשות קידוש ה' גדול".

אגב, אלירן מציין כי לעתים קרובות מגיעים ליקב גם תיירים גויים. "כולם מופתעים מאוד מכך שאנו מקפידים על מצוות מיוחדות כמו שמיטה, תרומות ומעשרות, עורלה, ועוד, ועוד. לנו זה נשמע טבעי, אבל הם המומים. זה נשמע להם שיש לנו הפסדים אדירים בגלל זה, הם לא מבינים איך מסוגלים לקיים את המצוות האלו".

רגע לפני פורים – תוכל לתת לנו טיפ לשתייה נכונה?

"תראו, ככלל – מי שלא רגיל בשתיית יין, ואני חושב שזה רוב האוכלוסייה, ירגיש חולשה עם כל יין שהוא יעמיס על עצמו, ולא משנה איזה זן בדיוק הוא יהיה. ובכל זאת, מכיוון שבפורים יש מצווה לשתות יין, אז כדאי לצרוך בעיקר את היין היבש. אבל ההמלצה החשובה ביותר היא להקפיד לשתות את היין עם האוכל ולא לפני ובשום אופן לא על קיבה ריקה. רק כך תוכלו להיות בשמחה, אך לא להגיע למצב של הקאות, חולשות ותחושות לא טובות".