אז היא רוצה או לא רוצה?! טיפים לחינוך בגילאים הצעירים

"מירי, בואי ניכנס למקלחת!"

" לא רוצה!"

"מירי, בואי לנעול נעליים!"

"לא רוצה!"

"מירי, תסגרי את המגירה!"

"לא רוצה!"

"מירי, רוצה סוכריה?"

"לא רוצה!"

הכל לא! לא! לא! מה עושים עם מירי הקטנה, בסך הכל בת שנתיים וחצי, וכל כל עקשנית?!

אפילו סוכריה היא לא רוצה? כיצד יתכן שילדה קטנה תסרב לסוכריה מתוקה? ואם היא לא קבלה את הסוכרייה, היא מיד מתחילה לרקוע ברגליים ולהשתטח על הרצפה, כי היא כן רוצה את הסוכרייה.

אז היא רוצה או לא רוצה?!

את עומדת חסרת אונים ומתוסכלת מול ילדתך הקטנה שצורחת ורוקעת ברגליה, מסרבת כמעט לכל דבר קטן. מה אפשר לעשות?!... בסך הכל  בת שנתיים וחצי אבל מתסכלת נורא, כל כך עקשנית, כל כך מרדנית וממש נבונה.

היא יודעת שבסוף היא תקבל מה שהיא רוצה. היא רצתה את הסוכרייה – וקיבלה, היא לא רצתה לסגור את המגירה – ואמא ויתרה, היא לא רצתה לנעול נעליים כשאמא בקשה, כי היא רצתה את נעלי השבת, ואכן – אותן היא נעלה.

אבל את יודעת שכך זה לא יכול להימשך. מה עושים עם ילדה בת שנתיים וחצי שממש "משגעת" אותך? אף על פי שניסית הרבה דרכים, כלום לא עזר, מה יש לה? היא כל כך קטנה, מה יהיה כשתגדל? זה ממש מזכיר לך אפילו את הוויכוחים והכעסים עם חיימק'ה כשהתחיל את גיל ה"טיפש עשרה"...

אז זהו, שזה ממש נכון. גיל שנתיים הוא ממש כמו גיל ההתבגרות, זהו שלב המרידה. זהו גיל בו התינוק הופך מתינוק לילד. זהו גיל שבו תינוקך מתחיל לחבר מילים למשפטים, נעשה נבון יותר, מגלה בעצמו כוחות חדשים, מגלה שהוא מסוגל לתקשר עם הסביבה ובמידה מסוימת גם לשלוט בה.

זהו גיל ה"לא!". כל דבר שנבקש ממנו – יכריז בחגיגיות: "לא רוצה", ופעמים יכעס, ירקע ברגליו ואף יצרח.

אנחנו, האימהות, עומדות מתוסכלות והמומות. מה קרה לתינוקת הרכה והמתוקה שלי? כשאני נותנת תשומת לב – היא משתוללת, וכשאני מנסה להיות תקיפה – היא מורדת, ולפעמים גם מכה אותי!

אל דאגה, יש פתרון! הירגעי והגידי לעצמך שזהו שלב שיעבור (בדר"כ עד גיל שלוש, ולפעמים גם קודם), ושזוהי דרך התפתחות תקינה ובריאה של כל ילד.

אז מדוע בעצם אנו כועסים כל כך על ילדינו?

משתי סיבות עיקריות. אחת – מכיוון שאנו מרגישות שאנו מאבדות שליטה, ולא יודעות כיצד להתמודד, וסיבה שניה – כי כמעט תמיד הילד מנצח אותנו.

כמה עצות כדי לעבור את התקופה הזו בשלווה רבה יותר:

1. נסי לצמצם את הדרישות מילדך הקטן. כמה שפחות "לא" ו"אסור". השאירי את "הלא" למצבים הכרחיים בלבד. שאלי את עצמך האם זה חשוב, ועד כמה. ילד לא יכול לציית ולעמוד בכל כך הרבה דרישות – הוא לא מסוגל, ולכן השתדלי כמה שפחות.

2. התעקשי בהחלטיות כשאת מבקשת משהו מילדך. אם ממילא יצטמצמו הדרישות – תוכלי להתעקש בלי להתייאש ולוותר כשאינך רוצה או כשלא צריך. הרבה פעמים אנו מוותרים כי התעייפנו, ולא תמיד אנחנו פנויות כדי להתעקש. כך הילד לומד ומתרגל שככל שיצרח ויתעקש יותר – אמא בסוף תתייאש ותוותר. מניסיונו – ההתעקשות משתלמת, וזהו סוד ההצלחה.

גם אם הוא בוכה ומתעקש – חזרי על בקשתך שוב ושוב. תוכלי לעזור לו ליישם, אך אל תוותרי!

3. אם החלטת שהדבר אכן חשוב ואת רוצה לבקש – בדקי האם העיתוי נח ומתאים. לפעמים יש אורחים בביתך ולפעמים זהו לא בדיוק הזמן המתאים לעמוד על שלך באותו רגע.

4. אל תכעסי! כשאת כועסת את משדרת איבוד שליטה וחוסר ביטחון, וזה משכנע את הילד שיש לו סיכוי. אז גם ההשתוללות עלולה להחריף. השתדלי להישאר רגועה אך תקיפה.

זכרי שתקופה זו תחלוף, וילדך ישוב להיות מתוק וחמוד כפי שהיה כשהיה תינוק. זהו רק שלב בגידולו.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il