פרשת ויקהל-פקודי: שפע הפרנסה של כל השבוע מגיע מהשבת

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' (ל"ה, ב').

קדוש יעקב, רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל בספרו "פתוחי חותם" מבאר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" – תעשה מאליה. כדי שיוכל האדם לשבת את שביתת השבת כראוי, ותחול עליו קדושת שבת, עליו להתחזק באמונה ובביטחון בה' יתברך במשך השבוע כולו, ולהפנים את הידיעה כי לא הוא "בעל הבית" על עסקיו, ולא הוא הגורם לרוח או להפסד, אלא הכל מאיתו יתברך – "וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

אם בששת ימי השבוע תהיה המלאכה בעיניך כנעשית מאליה, ותבין שממילא אינה תלויה בך – תוכל לנטוש אותה לגמרי ביום השבת, ולקדש אותו. אך אם חושב אתה שמעשה ידיך, חריצותך, תבונתך וכישרונותיך הם הנותנים לך הצלחה וברכה, לא תוכל שלא להיכשל בשמירת השבת, כיון שכל העת תהיה עסוק במלאכתך, אם לא במעשה - בדבור או במחשבה.

לעתים סבורים אנשים שדווקא בשבת ישנה הזדמנות להרוויח הרבה יותר מימות החול, אך אין זו אלא טעות. גם אם אדם הצליח לשלשל כסף לכיסו בעקבות חילול שבת, כשיעשה חשבון לאחר מכן, יתברר לו שבסופו של דבר לא הרוויח מאומה.

אני מכיר היטב כמה וכמה נהגי מוניות שחזרו בתשובה שלמה. בהזדמנות אמרו לי במפורש: בשבת הפדיון הוא פי שלשה ופי ארבעה מימות החול, אבל כולנו ראינו בחוש שהכסף כאילו "בורח" – פתאום הגיר מתקלקל, המנוע הלך או שהאישה צריכה פתאום הרבה כסף... הפסדים לא צפויים שאף אחד לא מבין מנין באו.

כסף שבא מחילול שבת אין בו סימן ברכה. זהו רק דמיון פורח, עורבא פרח להצלחה, ובסופו של דבר אדם מפסיד את הכסף בעסקה לא מוצלחת או בהוצאות כספיות שונות ומשונות.

גם אם הוא מצליח להפקיד את סכום הכסף הזה בבנק, ונדמה לו שהכסף כבר שלו והנה-הנה הוא גורף את הרווחים ממנו – הוא יגלה עד מהרה את האמת. לקב"ה יש דרכים רבות לקחת כסף מאנשים... פתאום יציע לו מישהו להשקיע בבורסה במניה טובה, הוא יתפתה להשקיע את כל הכסף וגם ייקח הלוואה כדי להרוויח עוד, ופתאום המניה תיפול, ומכל הדמיונות לא יישאר כלום.

לפני עשרות שנים היתה בעיר אילת שממה רוחנית – שנים וחצי בתי כנסת, שבשנים מהם יש מנין, ובשלישי אף פעם לא... כיום, ברוך ה', המצב השתנה לחלוטין. יש שם יותר מ-40 בתי כנסיות מלאים מפה לפה, ומתקיימים בהם גם שעורי תורה. בנוסף לכך יש תלמוד תורה עם למעלה משש מאות תלמידים, וסמינר לבנות!

לפני זמן לא רב נסעתי כדי לראות מקרוב את המהפך הרוחני שם, ועברתי מבית כנסת אחד למשנהו. תופעה אחת משכה את תשומת ליבי מאד – הרבה מוניות חנו ליד בתי הכנסת. שאלתי מישהו לפשר הדבר, והוא מהר להסביר לי: "אלו המוניות של כל נהגי המוניות שחזרו בתשובה... בדרך כלל הם היו עובדים בשבת עד שלש בלילה, אך כיום, בערב שבת בשעה שלש אחר הצהרים הם מפסיקים את עבודתם ושובתים ממלאכה!".

בשלב מסוים הציעו להם כסף תמורת השכרת המוניות בשבת לנהגים מחללי שבת, אך הם לא היו מוכנים בשום פנים ואופן. גם המונית שלהם לא תחלל שבת, ממש כמו פרתו של רבי יוחנן בן תורתא...

כששואלים אותם איך הם מרגישים היום, לעומת מצבם לפני החזרה בתשובה, הם עונים: גן עדן עלי אדמות. חסכנו מעצמנו עבודת חמור, והפכנו לבני אדם. אנחנו יושבים ביחד עם הילדים סביב שולחן שבת ושרים "כי אשמרה שבת", "יום זה לישראל אורה ושמחה"... קודם היו בביתנו יגון ואנחה, קטטות ומריבות, וכעת – ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה.

מדהים לראות כיצד אנשים יראי שמים, שסוגרים בשבת את עסקם, לא רק שיש להם ברכה והצלחה, אלא שהם עוד מצליחים לחסוך כסף לחתן את ילדיהם! יש להם מאה אלף דולר לילד בצד, וביחד עם צד הכלה הם קונים דירה, והבן יכול לשבת ולשקוד על התורה בלי שום דאגות. ואילו אדם שכל ימיו חילל שבת ועבד, מצליח בקושי גדול לתת לבנו עשרת אלפים שקלים ואומר לו: "תסתדר... גם אני הסתדרתי בעצמי"...

אדם השומר את השבת הקדושה – זוכה שמלאכתו נעשית על ידי אחרים, ומלבד זאת מתברך כל משלח ידיו. בפזמון "לכה דודי" אומרים: "לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה, כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה". כיוצא בכך אומר הזהר הקדוש (יתרו פח ע"א): "אַף עַל גַּב דְּלֹא מִשְׁתְּכַח בֵּיהּ מְזוֹנֵי, כָּל בִּרְכָאן דִּלְעֵילָא וְתַתָּא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תַּלְיָין". (תרגום: אף שלא נמצא בו מזונות, כל הברכות שלמעלה ושלמטה תלויות ביום השביעי).

בשבת אין פרנסה ואין עבודה, אך כל הברכות והשפע תלויות בה!

מתוך ספרו של הרב ראובן אלבז שליט"א, "משכני אחריך".