במחשבה תחילה לפרשת ויקהל-פקודי: שתי ציפורים ביד באמצעות ציפור פורחת אחת

"המים קרים?", שואל הילד את חברו שנכנס כבר לבריכה.

"בהתחלה היה לי קר", משיב החבר מתוך המים. "אבל אחרי חמש דקות אתה מתרגל וזה נהיה נעים".

"מצוין", פסק השואל. "אני אכנס עוד חמש דקות"...

***

בפרשתנו מתואר סדר הקמת המשכן לפרטיו וענייניו. בתחילת העשייה – לאחר איסוף התרומות – נאמר לעם ישראל שהקב"ה בחר בבצלאל בן אורי שיקים את המשכן. אחד מהתארים שנתעטר בהם בצלאל בפסוקי התורה הוא היכולת: "לחשוב מחשבות".

הן אמת שלא מדובר במחשבות פשוטות, או רק ביכולת ניתוח מידע בצורה טובה. סודות עילאיים ורמזים טמירים בענייני הסוד מקופלים ביכולת הזו של "לחשוב מחשבות", ואף על פי כן אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ועלינו לנסות להבין מהי גדולתו של בצלאל בחשיבת המחשבות. הן רבים הם היודעים לחשוב.

חז"ל מספרים (מסכת עבודה זרה י') שאנטונינוס מלך רומי היה מגיע ללמוד תורה בחשאי מפי רבי יהודה הנשיא, שנתכנה בפי חז"ל: רבי הקדוש. באחת הפעמים ביקש אנטונינוס עצה מרבי: יש לו שתי בקשות שהוא צריך לבקש משרי המלוכה שלו. האחת היא שימלאו את רצונו בכך שבנו – אסוירוס – ימלוך תחתיו; הבקשה השנייה היא שטבריה תהיה מקום פטור ממיסים (רש"י בגמרא מסביר שאנטונינוס – בהשפעת רבי – היה אוהב את החכמים, ומכיוון שרוב חכמי ישראל התגוררו אז בטבריה, רצה להקל מעליהם את המס בלי להבליט את העובדה שהדבר נעשה לטובתם).

מהי בעייתו של אנטונינוס עם שתי הבקשות הללו? מכיוון ששתיהן חריגות, הרי ששרי המלוכה שלו – שאת הסכמתם הוא חייב להעברת הבקשות הללו בחוקת המדינה - לא יסכימו לאשר את שתיהן. הוא זקוק לעצה מרבינו הקדוש כיצד להרוויח שתי ציפורים במכה אחת.

ענה לו רבי שייקח אדם ועל כתפיו ירכיב אדם אחר. לאדם שיושב למעלה ייתנו יונה בידו ויבקשו מהאדם שנמצא למטה שיאמר לאדם שעל כתפיו שישחרר את היונה שבידו.

הבנתם?

אז ככה: בצל החקירות והפרשיות ועדי המדינה שאנו חווים, כנראה שגם ברומי אסור היה למלך להתייעץ עם מקורבים ולקבל מהם טובות הנאה... רבי נזקק לרמוז לאנטונינוס במשל והוא היה צריך להיות מספיק חכם כדי להבין את הרמז. במידה והייתה נפתחת חקירה לאחר מכן, לא היו יכולים להאשים את רבי בכלום, כי אין כלום...

אבל אנטונינוס – שלמד תורה עם רבי זמן רב בחשאי – הבין: רבי הקדוש רמז לו שיתאם עמדות עם בנו, אסוירוס, בחשאי. או אז ילך אנטונינוס לשרי המלוכה של רומי ויעביר איתם את החוק שממליך את בנו תחתיו (כך אסוירוס הוא האיש העליון ש"מורכב" על כתפי שרי הממשלה – התחתונים).

כאשר יהיה אסוירוס מלך, טבריה תהיה נתונה בידו כמו אותה יונה הנתונה בידו של העליון. הוא ישחרר את היונה מידו והיא תפרח. כך ישחרר אסוירוס את טבריה ממיסים ולחכמי התורה תהיה רווחה.

כעת נשוב לפסוק שמכתיר את בצלאל בתואר "חושב מחשבות", וננסה להבין במה התייחד בצלאל משאר החכמים שהיו באותו הדור.

נראה בדרך אפשר שהתשובה – לפי אנשים כערכנו, שצריכים ללמוד מן הימים ההם גם לזמן הזה, לפי פשוטו של מקרא – תהיה ברמז לשון המקרא: בצלאל התייחד בכך שידע "לחשוב מחשבות לעשות".

לאמור: כוחו של בצלאל התייחד בכך שמחשבותיו לא נותרו בגדר מחשבות גרידא. הוא תמיד דאג להוציא אותן לידי עשייה, מן הכוח אל הפועל. לממש את מחשבותיו לכדי מעשה.  

אפשר שלימוד זה יכולים אנו לקחת ממי שנבחר למלאכת המשכן, ממש כפי שיעץ רבי לאנטונינוס: מצא את העצה שתאפשר לך למלא את כל רצונך. בתכנון מוקדם, בצורה יעילה, כך שבסופה של חשיבה תממש את כל שאיפותיך גם בצורה מעשית.

***

אין ספק בדבר שעשייה ללא חשיבה ותכנון - יכולים לעיתים להזיק יותר מאשר להועיל. אולם מאידך, מי שיחשוב ויתכנן כל העת ולא יבצע את הדבר, כך שתמיד יחכה "עוד חמש דקות" – המים לא יהיו נעימים עבורו.

רק כאשר "נכנסים למים" לאחר חשיבה, דואגים לבצע את התכנון ולהביאו לידי מעשה, אז נוכחים לדעת שהקשיים הראשוניים עוברים, ומשם והלאה ניתן להמשיך בעשייה.