לאישה
כיסוי ראש – ומכנסיים
מדוע אסור לאישה ללבוש מכנסיים? והאם מותרים מכנסיים המיועדים במיוחד לנשים?
- קו ההלכה
- פורסם כ"ז אדר התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
זכיתי בשנים האחרונות להתחזק מאד, ובזמן האחרון התחלתי לחבוש כיסוי ראש כדת וכדין. אבל קשה לי מאד להיפרד מהמכנסיים, רציתי לדעת מבחינה הלכתית, מדוע כל כך חשוב לאשה ללכת דווקא עם חצאית?
ראשית, כל צעד של חיזוק שעושים בחיים הוא דבר גדול כשלעצמו, ולכן אל תמעיטי מהמעלה העצומה שיש לך בכך שזכית לחבוש כיסוי ראש. בוודאי השכר שלך רב מאד, ואסור לנו לתת ליצר הרע שלנו איזו הרגשה או תחושה כל שהיא של "או הכל או כלום", אלא אדרבא, החיזוק בשלבים הוא החיזוק הנכון, מעט מעט, טיפין טיפין, וטיפה מצטרפת לעוד טיפה שהופכת בסוף לחשבון זכויות גדול. ולכן חשוב מאד שתשמחי בחיזוק שעשית, ורק לאחר מכן ניתן יהיה לדבר על השלב השני.
נקדים ונשאל מה קובע מה צנוע לאישה, ומה לא? מהי הגדרת המילה "צניעות"? חז"ל בגמרא מסכת כתובות (ע"ב) מבארים הגדרה כללית למושג צניעות.
הגמרא שם מחלקת בין אישה "העוברת על דת משה", לבין אישה "העוברת על דת יהודית". העוברת על דת משה היא ההולכת בגילוי ראש וזרועות וכדומה, דהיינו שמגלה חלקים בגופה שהיו אמורים להיות מכוסים. לעומת זאת, העוברת על דת יהודית אינה מגלה טפח מבשרה, אבל בגדיה אינם צנועים, שמתלבשת בצורה שאינה ראויה, וכפי שהיה מנהג הפרוצות באותן הימים לטוות חוט אדום במקומות מסוימים בבגד – דהיינו אף שאשה זו מכוסה לחלוטין, בכל אופן זה עדיין נקרא דרך פריצות.
מכאן יוצאת לנו הגדרה ברורה לעדיפויות מבחינה הלכתית לגבי לבוש האישה.
- כאשר האישה הולכת עם חצאית קצרה שאינה מכסה את הברך, היא מגלה את מה שאמור להיות מכוסה. זו הדרגה הפחותה ביותר ונקראת עוברת על דת משה.
- כאשר האישה הולכת עם בגד ארוך, אבל צמוד, באופן שתווי הגוף בולטים דרכו, אף שאשה זו מכוסה, אין זה מדרכי הצניעות, ונקראת עוברת על דת יהודית.
- כאשר אישה הולכת עם חצאית רחבה וארוכה כפי הדין, נקראת בת ישראל צנועה.
בנוסף – ידוע שמכנסים הם מלבוש של איש, כפי הפתגם הידוע "מי לובש את המכנסיים בבית", ונמצא שכאשר אין גזרה מיוחדת למכנסיים, ייתכן שיש איסור נוסף בלבישתם, איסור "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (דברים כ"ב ה').
בזמננו ידוע שישנן גזרות מיוחדות למכנסי נשים, וגבר אינו לובש גזרות אלו כלל וכלל, ונמצא שאין איסור "לא ילבש" במכנסיים כאלו. מאידך, כידוע, גזרת המכנס של הנשים היא צמודה ביותר, באופן שמבליט את כל חלקי הגוף. לכן בוודאי שאין זו מדרך הצניעות, ומה יעזור שאותה אישה מכוסה, אם הרואים אותה עלולים להגיע לידי מכשול ומחשבות זרות? בגמרא (יומא דף ע"ד) מבואר "אמר רבי זירא, מאי קרא (כלומר מה פירוש הפסוק) 'טוב מראה עיניים מהלוך נפש'? אמר ריש לקיש: טוב מראה עיניים באשה יותר מגופו של מעשה". ובגמרא (יומא דף כ"ט) מובא "הרהורי עבירה קשים מעבירה". ונותנת הגמרא סימן לדבר שהרהורים קשים מהמעשה – הוא ריח הבשר, שהוא מעורר יותר את האדם מאשר אכילת הבשר עצמו. ובגמרא (סנהדרין ע"ה) מבואר שאסור לאשה לעמוד בפני גבר שלא בצניעות, ועל זה נאמר "ייהרג ואל יעבור", ובגמרא (סוטה דף כ"ב) מסופר על אותה בתולה שנפלה על פניה ואמרה "ריבונו של עולם, בראת גן עדן בראת גיהינום, בראת צדיקים ובראת רשעים, יהי רצון שלא יכשלו בי בני אדם". לכן בוודאי שאשה צנועה צריכה להיזהר בזה ביותר.
אישיות האדם נמדדת על פי התנהגותו במלבושיו, שכן הם מהווים "תעודת זהות" להכרת הפנימיות של האדם. הבגדים מסמלים אם האדם ירא שמים אם לאו, אם הוא אדם מכובד או בזוי וכדומה. כשאדם הולך בצניעות – מכובד הוא. כידוע, מעלת האישה ההולכת בצניעות גדולה מאד, כפי שמבואר במסכת יומא (דף מ"ז) על קמחית שזכתה ששבעת בניה יהיו כהנים גדולים, וכאשר שאלו אותה במה זכתה לכך, ענתה ואמרה "מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי". וכן הגמרא במסכת בבא בתרא (דף ס'), על הפסוק "וישא בלעם את עיניו", לומדת שראה שאין פתחיהם של ישראל מכוונים זה כנגד זה, ולכן בירכם, שאפילו בלעם התפעל מהצניעות שהיתה בעם ישראל, ונמצא שזהו עיקרו של עם ישראל.
לסיכום: צריך לזכור שלא מספיק להיות מכוסים בבגדים, אלא צריך להיות מכוסים בבגדים כמנהג בנות ישראל הצנועות, וזאת ניתן לעשות רק על ידי לבישת חצאית ארוכה כדת וכדין. השפעת החברה חזקה היא, ומערפלת את שיקול הדעת, ולכן דברים שבדורות הקודמים היו פשוטים וברורים צריכים היום חיזוק, אמנם אחר שביררנו את האמת ואת הערך שבדבר, בוודאי שייקל עלייך בבא העת להוסיף חיזוק גם בנושא זה.