פרשת ויקרא: הקרבה עצמית למען הכלל

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָֽמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּֽי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לה'..."(ויקרא א', ב').

ישנם סוגים רבים של קורבנות, "מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם" (שם), אך הקורבן המעולה והמובחר ביותר הוא קורבן שזוכה האדם לקרב יהודי רחוק לפניו יתברך, וכפי שביאר רבינו האור החיים הקדוש בדרך רמז (ד"ה עוד ירמוז לצוות), וזה לשונו:

"עוד ירמוז לצוות את אנשי חיל להשתדל לקרב לבבות עם בני ישראל לעבודת ה', ולזה יקרא קרבן לה'.. והאדון ברוך הוא יקפיד כביכול על הדבר ויתאוה לקרב אותם אליו, וציוה להוכיח לכל הרחוק ולקרב לבו, גם העניש למעלים עין מהדבר, וזה לך האות אשר ציוה ה' להתחיל ממקודשיו והגדיל שכר המזכה כמאמר התנא (אבות ה, יח) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, כי ישמרנו ה' משגיונות".

ה' יתברך אינו חפץ בעולות וזבחים, "הַחֵפֶץ לה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים" (שמואל א' ט"ו, כ"ב), אלא שנעשה את רצונו ונקרב את לבבות עם בני ישראל לחסות תחת כנפי השכינה ולשמוע בקול ה', "כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (שם). ה' יתברך חפץ שנביא ונקרב אליו את הנשמות, ולזה יקרא קורבן! לזה הקב"ה חפץ ומשתוקק, כביכול.

וזהו הזמן שיש בכוחנו לקרב עם אל אלוקיו, בזמן שקולות צחצוחי חרבות נשמעים מכל עבר, ופעמי משיח מהדהדים באוזננו, זהו הזמן המוכשר והמסוגל לפעול וליזום פעולות של קירוב רחוקים, וכל מי שיעשה כן יצליח, "וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדֽוֹ" (מושאל מבראשית ל"ט, ג'). עכשיו זה הזמן לפעול ולעשות, כיון שלאחר מכן לא יצטרכו אותנו, אותם בני אדם רחוקים ישובו בעצמם בתשובה ויתעלו במעלות התורה והיראה, "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה י"א, ט'), אך כעת מי שזוכה ויזכה לקרב יהודים תחת כנפי השכינה מעלתו גבוהה ונשגבה, בפרט אם זוכה לעשות זאת לשם שמים בלי שום נטיות אחרות.

יהי רצון שה' יתברך יערה רוח טהרה ממרום להעיר את ליבות עם בני ישראל לשוב לכור מחצבתם, אל מבועי התורה והיראה, ונזכה לראות בקרוב-בקרוב בביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.

כִּי הָֽאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

השבוע זוכים אנו אי"ה לברך ברכת האילנות, ועלינו ללמוד מהאילנות את מידת הסבלנות, ישנם אנשים שחולמים לקום ביום בהיר ולדעת את כל הש"ס הראשונים והשו"ע, אך אין מציאות כזאת, צריך להיות בסבלנות, "קֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה" (משלי י"ג, י"א). ילמד בכל יום עד היכן שידו מגעת, וכן ביום למחרת, ולאחר תקופה יראה ברכה וסייעתא דשמיא בעמלו. וכשם שבאילן אין מציאות שיזרע האדם היום ולמחרת יראה עץ גדול צומח עם פירות, אלא זהו תהליך שנמשך ולוקח מספר שנים, וגם לאחר שגדל העץ והוציא פירות צריך להמתין שלוש שנות ערלה וכו'.

בדורנו, שהטכנולוגיה מתקדמת, הורגלנו שכל הדברים נעשים במהירות. בעבר, כדי להגיע מירושלים לתל אביב היה צריך לרכוב על חמור במשך מספר ימים, והיום אפשר לעשות זאת בתוך פחות משעה.

בעבר, כדי ליצור קשר עם חבר היה צריך להמתין זמן רב, עד שישלח המכתב או עד שיפגשו, וכיום ברגע קט יכול לדבר עם חברו בכל מקום בעולם באמצעות הפלאפון. וכן לעניין האכילה, בעבר כדי להכין תבשיל בשר היה צריך לקנות פרה, להזמין את השוחט, לשחוט את הפרה, לחלק את הבשר לנתחים, למלוח ולהכשיר אותו ורק אז לבשלו. כיום קונים את הבשר לאחר שחיטה ומליחה כדת, ומיד יכולים לבשלו. לכן הורגלנו שכל הדברים נעשים במהירות.

אך דבר אחד נשאר כמות שהוא ואינו גדל במהירות, וצריך סבלנות רבה בגדילתו, והוא העץ, והאדם נמשל לעץ, "כִּי הָֽאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ', י"ט). ללמדו שצריך סבלנות רבה בבנייתו הרוחנית והגשמית, בעליית שלב אחר שלב וצעד אחר צעד במעלות התורה, הקדושה והיראה. וכן בעניין שלום בית, אדם שיש לו סבלנות – מצליח בחיי הזוגיות. כשנכנס לבית ורואה שהאוכל לא מוכן, אינו מקים קול רעש גדול, אלא מתיישב בסבלנות ומדבר על לב האישה ושואלה ברכות ובחיבהץ וכן הוא לעניין חינוך הילדים, דרושה סבלנות רבה בחינוך הילד ובהדרכתו, כדי לנטוע בו מידות טובות, שכל, תבונה ואהבת תורה.

יהי רצון שנזכה לתקן את דרכינו ומעשינו, ונראה בקרוב בגאולת ישראל השלימה, אמן.

מתוך ספרו של הרב ראובן אלבז שליט"א, "משכני אחריך", שיוצא לאור בימים אלו.