יש טוב, אוקיי, יש טוב. אז למה הוא לא אצלי?

וואו.

כמה עבודה, ריבונו של עולם.

כמה עבודה!

אני מתבוננת בעצמי ואני רואה אין סוף של עבודה.

ביטחון, אמונה, גאווה, כעס.

אני לא מחוברת באמת, לא לעצמי, לא לאישי, לא לעולם.

תאוות, קפדנות, עצלנות, בלאגן.

בקושי ברכות השחר אני מצליחה להגיד.

אני עקרת בית וים של עבודה.

וזה רק(!) בתוכי.

ומה עם מחוצה לי?

פרנסה, שלום בית, העולם במשבר, הבית המתפרק.

הילדים מוציאים אותי מדעתי ואין בי כח, אין בי כח.

דיכאון לא באמת קשור למשהו שקורה,

הוא נמצא בתוכי.

במצב כזה שבו הכל נראה לי שחור משחור,

הכל דפוק, לא הולך, פתאום יש רק עצבים ולחץ כל היום.

במצב שאני לא מסופקת

לא למדתי, לא הספקתי להגשים את עצמי.

עד שהחלטתי לעשות מעשה.

לא יכול להיות! לא יכול להיות שה' יתברך, שהוא כל כך אוהב אותי

שאני, הבריאה שלו בעולם שלו, סובלת כל כך.

אני יודעת שהוא טוב,

אני רואה את זה בעצמי

הרי אני טובה!

אז הוא? הוא יצר את הטוב.

ומה עם כל היופי של העולם הזה?

ומה עם כל האהבה, החמלה, החסד והשלום?

יש טוב. אוקי. יש טוב. אז למה הוא לא אצלי?

אז החלטתי לעשות מעשה.

לקחתי מחברת, והחלטתי שכל יום אני הולכת לכתוב 5 תודות.

אבל לא סתם תודות על הצרות שלי – אני לא שם.

אלא תודות אמיתיות, שאני ארגיש עליהם הכרת הטוב

הרי בתוך 24 שעות של היום אין מצב שאין רגעים של שמחה.

האמת,

בחושך שהייתי, 5 תודות היו ה-מ-ו-ן.

ישבתי ביום הראשון עם המחברת וניסיתי לחשוב מה היה טוב היום.

זה היה ככה בערך:

1.תודה על השווארמה הטעימה שאכלתי היום.

2.תודה שכל הבוקר לא התכסחתי עם בעלי.

3.תודה שאני והילדים בריאים.

4.תודה שיש לי לפחות רצונות טובים איפה שהוא.

5.אממ..תודה על ששילמנו חשבון חשמל.

זה היה קשה, אני מודה.

זה רק הוכיח לי כמה הראיה שלי עקומה לגמרי.

למחרת היה עדיין קשה,

ולאט לאט עם הזמן

אפילו שלא הצלחתי להתקדם כלום מבחינה רוחנית

את זה תפסתי כמו גלגל הצלה

לא וויתרתי גם בימים קשים מנשוא

מצאתי תמיד 5 תודות.

ולאט לאט ראיתי

שזה עולה ועולה,

יש לי יותר על מה להודות

ויותר ויותר.

ולאט לאט קניתי מידה נפלאה

מידה של ראיית הטוב בכל דבר

וזה מדהים.

כי זה בדיוק כמו עץ הדעת טוב ורע

אני לא יכולה לדעת למה מה שמצטייר לי פה רע הוא טוב.

אבל אני כן יכולה למצוא ברע הזה כמה דברים טובים.

בכל דבר, כן, ממש כל דבר בעולם.

כף זכות, כביכול, על ה' יתברך.

מהראייה המצומצמת שלי, כמובן.

הפכתי לאדם שמח, חי . משכתי לחיים שלי ניסים ונפלאות.

אף על פי שדבר לא השתנה.

במצבים קשים, כשאמונה נחלשת

רוצים שדברים ישתנו.

ה' אוהב אותנו,

אז בסופו של דבר הוא יפתח, הוא יתן, הוא ישנה.

הוא שם את החיסרון אצלי, הוא שם את הרצון הזה למשהו שחסר לי.

יש שתי דרכים עד אז –

הדרך הקשה, שהיא כעס ומרירות ועצבות ועצבים

שהיא טובה, כי היא מוציאה ממך דברים שלא חלמת עליהם

שקיימים אצלך. אבל בדרך אתה סובל.

והדרך השנייה, הקלה יותר.

והיא עד שה' יפתח לי – אני שמח.

אני מוצא את הטוב.

אתה כבר תגלה לבד את העבודה – והופ, תקבל מה שרצית.

גם אם זה לא בדיוק מה שרצית

אבל תקבל את מה שימלא לך את החיסרון.

ותאמינו לי – יש אנשים (כמוני) שבלי החמש תודות האלה

אי אפשר!

הרי השם לא נותן סתם.

אנחנו הולכים יחד, עובדים יחד להביא אותו ואותי לשלמות אמיתית.

הרי השם יש לו הכל מהכל, ואם הוא רוצה – הוא פותח

אז למה? למה הוא לא עושה?

כי הוא רוצה שאני אקנה את זה.

שתהיה לי מלכות משל עצמי.

אמונה פירושה להיות שמח תמיד

תמיד למצוא טוב, וממנו ליהנות

הכל זמני,

והלוואי שאני אזכה תמיד להיות שם.