חדשות יהדות
משלושה חודשים ל-12 שנות המתנה לבעלה: ראיון נדיר עם אביטל שרנסקי
אביטל שרנסקי, שהייתה סמל המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות 'אסירי ציון' וביניהם גם בעלה נתן שרנסקי, בראיון נדיר לסיון רהב מאיר לרגל זכייתו של שרנסקי בפרס ישראל
- שירה דאבוש (כהן)
- פורסם י"א ניסן התשע"ח |עודכן
אביטל שרנסקי, שהייתה סמל המאבק לשחרור יהודי ברית המועצות 'אסירי ציון' וביניהם גם בעלה נתן שרנסקי, בראיון נדיר לסיון רהב מאיר לרגל זכייתו של שרנסקי בפרס ישראל. "אנחנו באמת באמת מרגישים שזה לא הפרס של נתן, אלא הפרס של כולנו: כל מי שנאבק, כל מי שישב בכלא, כל מי שעזר מכל העולם. זה הפרס שלהם. אני, במאבק, הרגשתי שכל העם איתי.
"אני הייתי עולה לאוטובוס והנהג היה נותן לי את הכרטיס ואומר לי: 'אביטל, תמשיכי. מה שלומו היום? מה שמעת ממנו?'. כל נהג מונית שלקחתי היה מומחה בעניין של נתן. הרגשתי שאני נישאת על הכפיים של העם".
ואז החלו ההפגנות ברוסיה. "פתאום הייתה התעוררות כזו ברוסיה. מיליונים של יהודים צעירים כבר היו ציונים שרופים. 'ישראל, ישראל, ישראל', היו מפגינים הפגנות ששברו את חומת הברזל הכי חזקה בעולם".
פרידה של שלושה חודשים, הפכה לפרידה של 12 (!) שנה
על רקע ההפיכות הללו שבמהלכן נעצר שרנסקי מספר פעמים, נפגשים השניים ומחליטים להינשא. החתונה מתקיימת בין מעצר למעצר, כשמיד לאחר מכן אביטל מקבלת אישור עלייה ארצה ומגיעה להנה - בלעדיו. "לא ידענו על זה שום דבר, איך מתחתנים בחופה וקידושין, אבל אף פעם לא הייתי בחופה כזו שמחה", אומרת אביטל.
נתן: "ארבעה בחורים החזיקו סדין ככה..."
אביטל: "בלי צלם, בלי תזמורת, בלי מנות. זה היה יותר זול".
נתן: "אבל כשהיינו צריכים לשבור את כוס הזכוכית ולהגיד: 'אם אשכחך ירושלים...', זה היה ברור. זהו, מחר אביטל ואני נעלה לארץ ישראל, לירושלים. הרגשנו שזו הוכחה שעכשיו זה יקרה".
כשנפרדו אחרי החתונה, חשבה אביטל שהפרידה הולכת להיות קצרה יחסית. אולם מה שאמור היה להימשך כשלושה חודשים, לקח (לא פחות ולא יותר) - 12 (!) שנה, אבל אביטל לא הסכימה לוותר עליו. "היה לנו קשר של נשמות ולבבות", היא מסבירה.
"גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע כי אתה עמדי"
עד היום נושא עמו שרנסקי בכיסו, לכל מקום אליו הוא הולך - ספרון תהילים קטן, שאותו קיבל מאביטל זמן קצר לפני שנאסר. בתאו, ניתח שרנסקי את המילים שקרא אך לא הבין את משמעותן. "אני פשוט מנסה לנתח לוגית: זו מילה שאני מכיר ויודע מהי. נסתכל בכל המקומות, איפה היא עוד מופיעה, עם איזה מילים ומה המשמעות".
המשפט הראשון שהצליח להבין הוא: "גם כי אלך בגיא צלמוות, לא אירא רע כי אתה עמדי". "למעשה, חוץ מהמילים 'צלמוות' ו'עמדי' ידעתי את כל המילים. וזה היה מסר מאוד חזק מאביטל, מהמלך דוד, מארץ ישראל ומהקדוש ברוך הוא יחד - איך אני צריך להרגיש".
בשנת 86' מגיע המאבק לסיומו, ושרנסקי משתחרר מבית הסוהר. "לוקחים אותי לפרנקפורט, לחדר ריק. ושם אביטל מחכה. אז אמרתי לה בעברית, שזה היה בשבילי מאמץ לחשוב: 'סלחי לי שאיחרתי קצת'. כי הבטחתי לה להיות בתוך כמה חודשים, וזה לקח קצת יותר".