החיה הגבוהה ביותר בעולם – איך היא שותה מים בלי לסכן את חייה? 5 נקודות למחשבה

מטרנה שלב 1

בתי היקרה הגיעה לגיל חצי שנה, לפיכך היינו צריכים להחליף עבורה את המטרנה רמה 1 למטרנה רמה 2, ובהמשך – לרמה 3.

ההורים צריכים להתאים את סוג המטרנה לשלב ההתפתחותי בו התינוק נמצא. התינוק גדל והצרכים הפיזיולוגים שלו משתנים בהתאם, על כן יוצרו תמיסות חלב, המכילות רכיבים התורמים להתפתחותו בכל שלב בהתאם.

הגיוני ביותר.

רגע, תינוק שיונק – הרי הוא ממשיך לינוק את חלב אמו לאורך זמן? מה יהא על התינוק שגדל ומתפתח? כיצד הוא יקבל את הרכב החלב המתאים לשלב ההתפתחותי שבו הוא נמצא?

אלא שלמרבה הפלא, הרכב חלב האם משתנה בהתאם לצרכיו של התינוק! איך יודע גוף האם להתאים את החלב לשלבי התפתחותו השונים?

חברים, התינוק מסמן לאמו ברגע היניקה באמצעות הרוק מה הוא צריך. גוף האם מקבל את המסר באמצעות קולטנים, ובהתאם לכך האם מייצרת חלב המתאים בדיוק לצרכיו, בלי שתהיה מודעת לכך.

מיהו המהנדס שיצר סנכרון כה מושלם ופלאי בין שתי מערכות שונות המזינות זו את זו?...

 

להתמתח!

השעון מצלצל! אנחנו בקושי פוקחים את העיניים, אבל כבר באופן אינסטינקטיבי אנחנו נמתחים במתיחה קלה של הזרועות והגב. מדוע אנו מתמתחים על הבוקר, ומה זה עושה לגוף?

כשאנחנו ישנים, הגוף משתרע בתנוחה מסוימת. לאחר ההתעוררות, ההתמתחות מעניקה תחושה נעימה, משום שכך אנחנו משחררים את השרירים שפעלו במהלך הלילה, מעבודתם. כאמור, למרות שהגוף נראה רפוי, חלק מהשרירים המשיכו לעבוד כדי לשמור אותנו בתנוחה כלשהי. ההתמתחות הזו מרפה גם שרירים נוספים שעבדו שעות נוספות במהלך השינה.

אבל ההתמתחות עושה הרבה יותר: הנעת השרירים בתנועות המתיחה תורמת  לפינוי חומרי פסולת שהצטברו בשרירים, מעלה את חום הגוף, מחדשת את זרימת הדם בגוף, ובכך מסייעת לדם לזרום בחזרה אל השרירים, להעביר להם את החמצן הדרוש להם כדי להתכונן ליום עבודה.

מעבר לפעולות שאנחנו בוחרים באופן מודע ומחושב, הגוף שלנו פועל אוטומטית בצורה מופלאה, וגם אם לפעמים אנחנו לא ממש מבינים אותו, עלינו לסמוך על יוצר גופנו, שמפעיל אותו בצורה הטובה ביותר עבורנו.

 

בשביל מה האדם נוצר? "סתם"?!

האם ראינו אי פעם בעולם יצירה שאין לה תכלית? האם נוכל להצביע על חפץ מסוים ולהגיד "זה נוצר סתם כך, כי למישהו התחשק ליצור אותו"? נבדוק: כיסא – נועד לשבת עליו, מקרר – לקרר מזון כדי למנוע את קלקולו, מכונית – לנייד אותנו ממקום למקום, וכן הלאה.

אקל עליכם: אין! אין שום יצירה בעולם שאין לה תכלית! אין יצירה שנוצרה "סתם"! כל דבר שנוצר אי-פעם, קדם לו תכנון רב. כל דבר שאנחנו יוצרים יש לו מטרה ותכלית! שאם לא, לא היינו עושים את זה...

שאלתי היא: האם ייתכן, שהיצירה המופלאה ביותר בעולם - האדם - נוצרה ללא תכלית? הייתכן שהיצרן שברא את האדם, ברא אותו ללא תכלית? אם כן, לשם מה הוא יצר את האדם? "סתם"?!

מהי, אם כן, תכלית האדם בעולם? בפועל אנחנו רואים, שבמשך כל חייו האדם מחפש אושר, והוא חושב שחיי החומר מסוגלים לספק את האושר הנכסף. לשם כך מציב האדם לעצמו מטרות שונות, ומדמיין לעצמו שאם רק ישיג אותן, הוא יהיה מאושר. יש החושבים כי האושר נמצא בכסף, ויש מי שחושב שהאושר נמצא בתהילה ובפרסום או בהצלחה החומרית.

אלא שגם כאשר האדם משיג את ההצלחה החומרית שהוא חיפש, הוא מתייאש ממנה כעבור זמן, ופונה לחיפוש מטרה חומרית אחרת לרדוף אחריה. מסתבר שאין שום דבר חומרי, שמספק את האדם לאורך כל החיים. אם כך, איך יגיע האדם לאושר אמיתי?

לפיכך, כשמדברים על תכלית האדם, בהכרח מדובר בתכלית לא חומרית, באושר רוחני ונעלה יותר.

אז מהי התכלית לשמה נברא האדם?...

כאשר אדם מברר "מה חובתו בעולמו", הוא מגיע להבנה "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא" (מסילת ישרים פרק א'). זהו העונג האמיתי. כאשר האדם משיג דברים בעמלו ומשלם על מה שהוא מקבל – זהו העונג האמיתי והסיפוק המלא.

 

החיה הגבוהה ביותר בעולם!

גובהו של הג'ירף מתקרב ל-4 מטרים. לב הג'ירף נמצא כ-2 מטרים מעל כפות רגליו וכ-2 מטרים מתחת לראשו. מרחק זה עלול להקשות על אספקת הדם לראש. לכן, כשהג'ירף מרכין את ראשו לשתות מים, או כאשר הוא מרים את ראשו לפתע, אני עוצם את העיניים בבהלה. למה?

כאשר הג'ירף רוכן קדימה לשתות מים מהנהר, מוח הג'ירף עלול לקבל זרם גדול מדי של דם. כאשר הוא מתרומם חזרה, זרם הדם קטן באופן משמעותי. אך כשאני פוקח את העיניים, אני רואה שהג'ירף מרים את ראשו באדישות... ואני שוב עוצם את העיניים בחשש, כי אני יודע שהדם לא יגיע לראש, שנמצא בגובה 4 מטר, וכי הג'ירף הזה יתעלף!

יתירה מכך, השפעת כוח הכבידה עלולה להקשות על הדם לחזור אל הלב, ותיצור לחץ דם גבוה באזור רגלי הג'ירף! אצל בני אדם לחץ דם כזה היה גורם להיקווּת דם בוורידים, ליציאת נוזלים מכלי הדם ובעקבותיה – לבצקת חריפה.

לאור המרחק הרב, שהדם צריך לעבור מהלב אל הראש ואל הרגליים ובחזרה, עלולות להיות סכנות רבות. כיצד אם כן, אספקת הדם בגופו של הג'ירף מתנהלת בצורה מופלאה – ללא תקלות, ללא בצקות – על אף המרחק הרב שעליה לעבור?

אצל הג'ירף קיים מנגנון מורכב של חיישנים בעורקים, בלב ובמוח, יחד עם מערכת שסתומים, אשר מווסתת את לחץ הדם במוח בהתאם למצב ראשו של הג'ירף. בוורידי הצוואר של הג'ירף יש מנגנון מופלא ופשוט של שסתומים חד-כיווניים, אשר אינם מאפשרים לדם לזרום נגד הגרביטציה לכיוון הראש, כאשר ראשו של הג'ירף מוּרד מטה, ואילו במצב ראש מורם, הוורידים עובדים כך שהדם אינו יורד כמו בסיפון ומרוקן את המוח מדם, אלא קיימת התנגדות בווריד אשר עוזרת במנגנון הרגולציה.

ברגלי הג'ירף, השסתומים החד-כיווניים הינם כמו אצלנו – מאפשרים זרימה חד-כיוונית רק לכיוון הלב. אם ייוולד הג'ירף ללא שסתומים ברגליים, ייווצר לחץ הידרוסטטי עצום, הוורידים יתנפחו כמו בלון, דם עורקי יתקשה לחזור במערכת הוורידית והלב יקרוס מגודל המאמץ. באורח פלא, עור הג'ירף בצוואר והרגליים עבה מהעור בשאר הגוף, כך שהוא משמש כגרב אלסטית טבעית, המונעת הופעת בצקות, שומרת על קוטר הווריד ומונעת התנפחות הוורידים ואי-ספיקת שסתומים.

אם כן, שתי מערכות לוויסות הדם "הותקנו" בגופו של הג'ירף: כאשר הוא מתכופף, זרם הדם ממותן ע"י מערכת מורכבת של שסתומים, המווסתים את כמות הדם המגיעה למוח, ואילו כאשר הוא מתרומם, המערכת פועלת כמין בולם זעזועים ומונעת אובדן הכרה. פשוט מדהים!

לכן, בפעם הבאה כשאראה ג'ירף, לא אעצום עיניים. מקסימום, אבקש את הכתובת של ספּק הגרביים האלסטיות המחטבות...

 

"דרך ארץ קדמה לתורה"

יש אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, המחפשים תירוצים כדי להשקיט את מצפונם. אחד התירוצים שמקבל "הצדקה תורנית" הוא התירוץ "דרך ארץ קדמה לתורה" - להיות בנאדם טוב חשוב יותר מלשמור תורה ומצוות. 

לפעמים יש נטייה לאנשים לחשוב שמצוות שבין אדם לחברו קודמות למצוות שבין אדם למקום. במלים פשוטות יותר: "קודם תהיה בן אדם, אחר כך תקיים תורה ומצוות". אין הכוונה, חס ושלום, לומר שהיחס לזולת אינו חשוב, שהרי בוודאי שזוהי מעלה עליונה וחשובה, אך כדי לעשות זאת בצורה נכונה, אדם חייב תחילה להבין שיש בורא לעולם ולקבל את עול מלכותו עליו. רק לאחר מכן אפשר להגיע להשגות חדשות גם בעניין היחס לזולת.

צריך לדעת שהדרך היחידה להגיע למוסריות אמיתית היא יראת שמיים. אדם ירא שמיים הוא אדם, שבכל רגע זוכר שהשם נמצא איתו. אדם כזה לא יעבור עבירה ולא יעשה רע, כי בכל רגע הוא רואה מולו את מלך מלכי המלכים. איך יעז עבד למרוד במלך מול פניו?! לכן התורה מצווה אותנו על ערכים בכל מצב ובלי פשרות. לדוגמה: אסור לקלל חרש, אף על פי שאינו שומע, כי ה' נמצא בכל מקום ושומע אותנו...

 

אם נתבונן, נראה כי בתורה אין ציווי על המידות הטובות, שהאדם צריך לנהוג בהן, כמו התנזרות מגאווה ומכעס, התנהגות בענווה וכדומה. לא כתוב בתורה: "אל תכעס" או "תהיה עניו" וכדומה. מדוע? כי אדם ירא שמיים, ששומר תורה ומצוות ופועל לפי "הוראות יצרן" בצורה אמיתית וכנה, ממילא זוכה לפתח בעצמו מוסריות ומידות טובות, במילים אחרות – דרך ארץ. התורה ודרך ארץ שזורים זה בזה. כך, באורח פלא, משנה התורה את פנימיות האדם וגורמת לו להיות רך יותר ונוח לבריות.

נחדד: נימוס ועזרה לזולת – הנהגות שעליהן נשענים אלו שאינם שומרי תורה מצוות – אינם מעידים בהכרח על דרך ארץ. אלא, להעביר על המידות זה דרך ארץ: כשמכעיסים אותך ואינך שומר טינה, כשמתגאים עליך ואינך מתגאה בחזרה. ללא תורה ועשייה לפי הוראות יצרן, קשה עד בלתי אפשרי להגיע לרמות כאלו של עבודת המידות.

אם כך, מהי בכל זאת משמעות האמרה "דרך ארץ קדמה לתורה"?

המקור לאמרה "דרך ארץ קדמה לתורה" מופיע במדרש ויקרא רבה (פרשה ט', ג'). משמעותה היא שדרך ארץ קדמה למתן תורה מבחינה כרונולוגית, כלומר: מבריאת העולם ועד מתן תורה חלפה תקופה של עשרים וששה הדורות, ובה, לדברי המדרש, דרך ארץ התקיימה ללא תורה, כדי לשמר חיי חברה תקינים מינימליים.

אם אדם מתקן את המידות שלו בצורה שכלית, הוא יכול להגיע לרמה אנושית מסוימת, אבל התורה היא למעלה מהעניינים האנושיים ומהשכל האנושי. התורה מדריכה אותנו להתרומם ולהסתכל במבט מעל המציאות – ומתוך כך אנחנו בונים את המידות, מפתחים ומשכללים אותן. רק ההדרכה של התורה יכולה להביא לידי מידות מתוקנות ומושלמות.

לסיכום יש לזכור: הליכה בדרך ארץ והתנהגות כבן אדם אינן תחליף או מקדמה להליכה בדרכי התורה. דרך ארץ אינה מקנה חופש מקיום התורה.