פסח
מדריך: איך להעניק חוויה טובה לילדים בליל הסדר?
איך הופכים את סיפור יציאת מצרים לסיפור של ממש, כזה שהילדים רוצים לשמוע ונותרים מרותקים אליו? איך גורמים לילדים להרגיש כאילו הם יצאו ממצרים? כל הטיפים
- הרב אפרים רכטשפר
- פורסם י"ב ניסן התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
וכל המרבה לספר ביציאת מצרים... הרי זה משובח. איך עושים את זה?
אבא! באמת היית במצרים? השנה, הילדים יקשיבו לך! כך תרתק את הילדים שלך בליל הסדר, תחדיר את סיפורי יציאת מצרים בקלות ובפשטות!
למה היהודים חכמים?
תשס"ג, רחוב ארנסטרוי 46 בארא פארק, חנות ספרי יהדות. דלת העץ נפתחת וגוי גבוה, בעל שיער שחור כפחם, ממוצא דרום קוריאני נכנס ושואל: כמה עולה כל הסט של התלמוד מבבל?
טרם תמשיך לקרוא, ענה לעצמך בראש על השאלות הבאות.
אלו סיפורי ילדות אתה זוכר?
למה אתה זוכר אותם?
מה מהסיפור אתה זוכר?
נמשיך...
זה היה כשקבוצת חוקרים בדרום קוריאה החליטו לחקור אחר חכמתם של היהודים. הם ניסו להבין את הפלא הגדול, איך היהודים, שהם פחות מרבע אחוז מאוכלוסיית העולם, הצליחו להביא את ההצלחות הדרמטיות בהתחדשות העולם במאות שנים האחרונות, פרסי נובל, והרבה מן החידושים הטכנולוגיים הקיימים בעולם.
ישבו ודנו, עד שאחד מהם העלה הצעה: וודאי שהסיבה להצלחת היהודים הינה בגלל לימוד תלמוד הבבלי, התלמוד הוא חומר לימודי המורכב מהמון חוקים וכללים, ומשפשף מאוד את הראש, רק את הסוגיות דתגרי לוד וכדו', משקיעים בעולם הישיבות זמן רב, והם הם המעלים את המח לרמה גבוהה של ריכוז ומביא אותו להפריה בהבנה עמקות ויצירתיות.
הם לא רק דיברו. הם קנו ש"ס, תירגמו אותו לשפה הקוריאנית, ובאוניברסיטאות דרום קוריאניות כבר התחילו להקריא לתלמידים סוגיות דאביי ורבא ר"ל.
אך לא רק הם ניסו. ישנם חוקרים שבאו מכיוון שונה, הם התחילו לחקור ולתור אחר הסיבה לחכמת היהודים מזווית נוספת לגמרי, והגיעו למסקנה שונה, החכמה של היהודים נובעת לא פחות ולא יותר אלא בגלל הקשיים.
האתגרים שכלל ישראל עברו במשך הדורות, מעבודת הפרך במצרים, אינקוויזיציות, מלחמות, פוגרומים, הפריצים, הקשיים האלו עיצבו אותם, והעלו את מוחם לרמה גבוהה של יצירתיות שהייתה צריכה לפרות מהם, בכדי להינצל ולהתחכם כדי לשרוד, וכדי לקיים את המצוות בכל מצב, נדרשו היהודים להגיע למצב גבוה של ריכוז המח, כך שכל דור ותהפוכותיו גרמו לכך שהיהודים חישלו את מוחם ונהיו חכמים מיום ליום.
זו גם הסיבה שהנשק בישראל הוא מהמתקדם בעולם, כי ליהודים יש הכי הרבה אויבים, ארץ ישראל מוקפת במדינות אויבים מכל כיוון, אמרה מעניינת אומרת שגם כיוון האוויר נוטה מהמדינות הערביות לכיוון ארצנו הקדושה, כך שההתאמצות שלנו בעוצמת הנשק אל מול כיוון האוויר צריכה להיות יותר חזקה משלהם.
ישנם חוקרים שניסו אף הם את מזלם, והגיעו למסקנה מעניינת לגמרי, הסיבה שהיהודים הם חכמים היא בגלל שהיהודים הם "עם מספרי סיפורים", הם מעבירים את הדברים לדורות, והחכמה של הדורות הקודמים נאגרת דרך הסיפורים לדורות הבאים, מה גם שהחכמה נאגרת ועוברת מהחכמים אל כל העם.
מגיל ילדות מספרים לנו סיפורים על הדורות הקודמים ועל התרחשויות שקרו, כל התורה שהינה תרי"ג מצוות והוראות מסודרות ומקופלות אל תוך סיפור מבריאת העולם עד פטירת משה רבינו וכתיבת התורה.
עצם שמיעת הסיפורים רבים מפרה את המח ביצירתיות, ובכיווני חשיבה שמעצבים לנו את התפיסות.
נעזוב את המחקרים ונתמקד בעניין הזה של הסיפורים.
תארו לעצמכם שלא היינו שומעים סיפורים על תיבת נח. הרי גם עכשיו לא כולם זוכרים בע"פ את 7 מצוות בני נח, איך היינו זוכרים את מה שאנו יודעים היום?
הסיפורים הם המצע שלנו. כל הש"ס מלא בסיפורים, כל השו"ת, פוסקים, ראשונים אחרונים, וכמובן הסיפורים ששמענו לפני השינה, הסיפורים של המלמד/ המשגיח/ הדרשן.
מי לא שמע על הסיפורים של ר' שלום שבדרון מהדור הקודם איך שהיה מתבל ומכניס את הקהל לתוך הסיפורים? וכמובן סיפורי הצדיקים שמרוממים את הנפש ומציבים לנו יעדים. הסיפורים הינם חלק מאיתנו, ולא לחינם ניתן לנו התואר "עם מספרי הסיפורים".
מה יש ב"סיפור"?
הסיפור הינו חוויה. לכל אדם יש חוויות רבות במשך החיים. כשחוויות מצטברות יחד, הן נאגדות לסיפור, ולכן כל פעם שאדם מספר סיפור, הוא יכול לחזור לעבר. בניסויים רבים גילו שבמח יש חלק האחראי על התחושות, ואין הבדל במח האם הדבר קורה באמת או בדמיון. גם אם אתה מדמיין שאתה על צלע הר גבוה אתה יכול לרעוד ולהרגיש פחד, כי המח משדר את כל התחושות כאילו זה קורה עכשיו.
הסיפורים נשזרים בזיכרון ונשמרים לאורך זמן, בכדי שנוכל לגרום לעצמנו לחוש דברים ישנים, שנוכל להיזכר ברגעים ולשמוח איתם, וגם נוכל לדמיין את העתיד ולהרגיש אותו.
בעת סיפור אנשים מתרגשים והגוף משדר תחושות אמיתיות של בכי, צחוק והנאה. למה? הסיפור יכול להחזיר אותך אחורה 10 שנים, להיזכר איך שחיכית לאבא שלך לאחר שמחת בית השואבה וחיפשת אותו דקות ארוכות, את האושר כשקיבלת את המתנה ליום הולדת 5, והוא יכול גם להחזיר אותך 350 שנה אחורה אל השטיבל של הבעש"ט, ואתה תהיה ממש שם.
היופי של סיפור הוא היכולת להכניס אנשים שלא היו בסיפור אל תוך הסיפור, להביא להם את דפיקות הלב, את התחושות שהיו שם, להחיות את האירוע שהיה לפני מאה שנה ולהרגיש את החוויה כחלק מהחיים העכשוויים.
התורה מצווה עלינו בליל הסדר להשתמש בכוח הזה של "סיפור": "למען תספר באזני בנך", תעביר את המסר לדורות הבאים בצורת סיפור. לכן עלינו להבין את המשמעות הפשוטה של סיפור.
לפעמים, שנים לאחר מכן, אנו כלל לא זוכרים את פרטי הסיפור אלא את החוויה שמתחת לסיפור, למשל, כמה סיפורי צדיקים אנו זוכרים? אבל את האווירה של הרוממות, את זה אנו זוכרים.
כך לא מספרים סיפור
תאר לעצמך הרצאה בה עומד לו המרצה, ומקריא בקול את הסיפור ומתוך הכתב... ובאותו טון כל הזמן: פעם אחת הלך מלך אחד לטייל ביער... מה יקרה?
הוא יקבל נתוני פיהוק גבוהים... כי לא כך מספרים סיפור. אלא עליו לספר כך: מה זה? פרווה שחורה עם עינים יורקות?! זה דב! המלך, שיצא לפני שעתיים למסע צייד נתקל פתאום בהפתעה שלא ציפה לה כלל...
אל תספר סיפורים!
אל תספר את הסיפור! תהיה בתוך הסיפור. אם אתה מספר, אתה בחוץ. הרעיון המרכזי של לספר היטב הוא לא לספר, אלא להיות נוכח שם, בתוך הסיפור. כשאתה בתוך הסיפור, הרי זה כאילו אתה במצרים, וזו הדרגה העליונה ביותר.
שמעתי בשם ר' צבי פילציק רעיון מדהים. תאר לעצמך, בליל פסח אחד, יש לך אפשרות לשמוע את סיפור יציאת מצרים משני אנשים. אחד מהם גאון מופלג שיודע את כל השיטות, וכל המדרשים של המכות וקושי השיעבוד בקיאים אצלו, והשני, זקן מופלג שהיה במצרים, והוא מתאר באופן חי את מה שעבר עליו. למי נלך? אנחנו בוודא נרוץ אל מי שהיה שם, כי המצווה היא לחיות את מה שהיה שם, "חי". כי המצווה היא להיות שם, ולספר משם. אם אתה כבר עוקב האם הילדים מקשיבים, כבר חזרת לסלון ביתך. אתה צריך להיות ממש שם.
ליל הסדר נהיה טקס מסודר מאוד, הצורך שהכל ידפוק ויזרום עם הסדר לפעמים יכול לקחת מאיתנו את הרעיון הפשוט ביותר של "לספר את הסיפור".
תאר לעצמך שממש לפני אכילת המצות, שאל יוסי הקטן את אביו בדרך לנט"י: אבא, למה אוכלים את זה? האבא לא שם לב, ומתוך הלחץ העיר לו: עכשיו תשב על המקום! אם האבא היה קולט מה טמון שם, הוא היה עוצר את כל הסדר ואומר: איזה שאלה מצוינת. זו הרי כל המטרה של ליל הסדר! והנה, יש רגע שאכפת לילד באמת מהדבר, כמה עלינו לשים לב.
שאלה היא כמו סיפור. כשילד שואל שאלה – אכפת לו, אכפת לו שיש דברים משונים, ואם הוא לא יקבל מענה, הוא יתבלבל. המהר"ל אומר ששאלות הן כדי להעלות את הרעיון מן הרגש אל השכל. כשאנו שואלים, משהו מפריע לנו, זה מעצבן אותנו, והשאלה מרגיעה אותנו.
אותו הדבר עם סיפור. תוך כדי הסיפור יש רגעים מעוררי סקרנות שגורמים לילד לרצות לשמוע, ומתוך כך זה ייכנס אצלו במח ובלב.
את האמת ניתן לומר, אנשים לא אוהבים בכלל לשמוע סיפורים. אנשים אוהבים את התחושה שיש מתחת לסיפורים, את החוויה של להיות במקום אחר, ההתרגשות של האירועים, והדוגמא הפשוטה, אם נשמע סיפור באותו מנגינה של הקריין של תחנות האוטובוסים, "קו מאתיים תשעים ושלוש יגיע בעוד דקה", לא נמצא את המאזינים לסיפורים האלו, כי העיקר הוא האנרגיה שמתחת לסיפור.
אנשים אוהבים לחוות את הכאב של הסיפור, ואת ההצלה של הסיפור. אנשים אוהבים סיפורים ברמה נמוכה, אם המספר נמצא בסיפור – יותר מאשר סיפורים ברמה גבוהה כשהדובר מקריא סיפור מתוך דף.
לספר סיפורי יציאת מצרים באופן מרתק ומעניין
טיפים מעשיים:
- מדבר: דבר בלשון "מדבר", ודבר גם לעצמך. אני נמצא עכשיו כאן במצרים, ואני רואה את המצרי מכה מישהו, הוא מזיע, מתכופף ואומר משהו, ופתאום "צעקה", אני מסתובב אחורה ומגלה קבוצה של 25 יהודים סוחבים קרשים ארוכים, וכמה מצרים עומדים מלמעלה ורוקדים, אוי אוי אוי...
- חושים: הכנס את כל החושים, למשל במכת ערוב: קול – אנו שומעים קולות רבים של בעלי חיים, איזה רעש... אריות צורחים, נמרים, פילים משפריצים מים... איזה ריח של גן החיות... ריח של הכלוב של הקופים... מראה – הפיל הירוק הענק הזה, וואו, והג'ירפה עם הכתמים החומים, משפחות שלמות של גורילות, הנה הקוף תינוק קופץ על ילד מצרי... מישוש – איזו פרווה רכה יש לאריה הזה, אוי הקיפוד כ"כ דוקר, טעם – קרבן פסח, איזה בשר חם, יש לזה טעם מיוחד...
- צבע: צבע! צבע את הדברים שמסביב, תאר את מה שאתה רואה. הנעלים שלו בצבע בורדו שחור, עם כתמים, מלוכלך קרעים בפינות, המצח מלא בקמטים, הידיים שרוטות, ופתאום המצרי מגיע, שיער שחור גבוה, כמו הר של קוצים, עיניים שחורות משנאה, ידים מלאות בגועל ופיו מלא בקצף של רוע, הבגדים שלו אדומים והפנים שלו במבט מאיים, והוא צועק: זי'ד! לא גמרת את העבודה! לך עכשיו לסדר את השורות בקומה השישית, ראיתי שהסתרת אותם עם כמה קרשים...
- שפת גוף: תסתכל למעלה למטה, על המצרי ועל היהודי, תרים ידיים ותוריד, תשחק, תעשה פרצוף של מסכן, של רחמנות, של אושר. תסתכל על מקום רחוק כביכול, ותגיד שלום ליהודי שנמצא מולך 30 מטר, ותצעק לו: גד! שמעת מה קרה ל"חלמוד א סיסי" בעל חברת המוניות "סיסי עד לבית"? כל צי הסוסים הלבנים מתו ביום אחד! נשארו לו רק 2 כבשים.
- תמציא: תהיה שם, בתוך הסיפור. תמציא, ופתאום תגלה דברים שהיו שם, שאפילו לא ידעת שאתה יודע, כי אם תהיה שם, זה כבר יקרה לך לבד.
- דרמה: הכנס קטעים דרמטיים לתוך הסיפור. שנה טון, תגביה, תוריד טון, תשנה מהירות. דבר לאט, מהר, והכל לפי הסיפור. כשהיהודי בלחץ – הוא מדבר בלחץ. זכור שאת הקדושה של הלילה מקבלים מעשיית המצות המעשיות בהידור.
- ריכוז: התרכז בסיפור, ולא בהאם מקשיבים לך. כשאתה בוחן האם מקשיבים לך, אתה בסלון ביתך ולא ב"מצרים".
- דרמת השקט: טיפ חזק ביותר! תתחיל סיפור בווליום נמוך מאוד. תוך חצי דקה תראה שכולם מסתכלים ורוצים לשמוע.
- תרגש: אל תגיד כמה מרגש, כמה מפחיד, אלא תרגיש את זה, וכולם ירגישו את זה.
- מילים: תדבר את המילים של האנשים שהיו שם. מה הם כנראה אמרו.
- תפקידים: תכניס את הילדים לתוך הסיפור. תן לילד תפקיד להיות "משה" או "פרעה".
- שאלות: שאל את הילדים איזו מכה הכי מעניין אותם לראות. תגלגלו את הזמן אחורה, ושאלו אותם למה כ"כ מעניינת אותם המכה הזאת? פתאום תגלו עד כמה הילדים שלכם יצירתיים.
- זמן הסעודה: לספר באמצע שולחן עורך, בין לבין, יספר האבא ויאריך בדברים המענגים את הלב, כמובן בסיפורים.
- בלי לחץ: תדאג שיהיה לפחות רגע אחד בלילה הזה, שהבן שלך יהיה עם תחושה שהוא נמצא במצרים. אם הגעת לרגע אחד כזה, העברת את השושלת הזהב כראוי וכהוגן.
- הצגה: רעיון לשני אחים שמסבים יחד לליל הסדר – אחד מייצג את פרעה לאורך הסדר, ואחר מייצג את משה רבנו, וכל הסדר הם מדברים בתוך העניין.
- מהאמצע: ספר באמצע קטע, למשל, תשאל: אפוא המגבת? אוי זה אדום, מה קרה? למי זורם דם מהאף? רגע ומה קורה פה, הכיור מלא דם, מי הקיא? רגע רגע.. מי דופק פה? כשאתה מתחיל מקטע שבתוך הסיפור, המוזרות מעוררות את הסקרנות, או לדוגמא: אני לא מוכן! אני לא מוכן להוציא אותם! צעק פרעה.
דוגמא חיה שאתם כבר יכולים להשתמש בה בליל סדר, שמעתי בשם הרב יוספי:
הצפרדעים ישבו להם ודנו בכובד ראש. מולם ניצבה קפסולת זכוכית ענקית, הם מופתעים... פרעה יושב בפנים, רגוע כולו, ואיתו ערימת עיתונים, ספרים, ומאכלים: "אף אחד לא יכול להתקרב אלי"! זעק בקול ניחר!
קולות הצפרדעים לא מגיעים לאוזניו, והם עומדים סביב הקפסולה, ולא יודעים מה לעשות,
קיבצו להם את הקבינט, והצפרדע הראשי שר החוץ הציע לנסות להעיף אבנים ולשבור את הקפסולה, אך ללא הועיל, ניסו עם לחפור מתחת אך ללא הועיל, כך ניסו הם מכל כיוון, ולא הצליחו.
פתאום קפצה צפרדע קטנה אמיצה, ובפיה רעיון מדהים: נשלח את הראשן, הצפרדע הפצפונת שמסתובבת במים, וכמעט לא נראית...
וכך הם עשו.
הראשן נכנס לכוס המים, וכשהעבירו לפרעה דרך הצינור את מי השתיה לתוך הקפסולה, גלש הראשן יחד עם המים, אל תוך הכוס.
הוא ישן לו בשקט וחיכה לשעת הכושר.
כשפרעה לגם מהמים, ניתר הראשן אל תוך שיניו, ומיד באותו רגע שפרעה לעס אותו, התפצל הצפרדעון ל-15 צפרדעים קטנים, ומיד הוא החל לדפוק עליהם, תוך כדי שהם גדלים ומתרבים בשניות.
פרעה התחיל לצעוק ולהשתולל. הוא ניגש למנעול, ובלי לקלוט מה הוא עושה, הוא פתח אותו,
מיד זינקו עליו מאות אלפי צפרדעים שחיכו לרגע הזה... מיותר לציין שאפשר לומר לילדים שזו המחשה בלבד, אבל ההמחשות האלו מקרבות לעצמנו את הידיעה והאמונה.
מייל לתגובות: ZEATA100@GMAIL.COM