"המובן מאליו משתנה": הדוברת רעות סוקולסקי שחלתה בסרטן - מחזקת את הרשת

לפני כחודש גרמה הדוברת של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס רעות סוקולסקי, להתרגשות גדולה ברשת, לאחר שפרסמה פוסט ובו היא הודיעה כי חלתה בסרטן. 

את הרגע שבו קיבלה את האבחנה מהרופאה המטפלת שלה, לא תשכח לעולם ("הלב שלי נקרע, נשבר והתפרק לרסיסים"). "לפוסט הזה לא הייתם מוכנים - אבל למען האמת, גם אני לא", היא כותבת בעמוד הפייסבוק שלה. "אתחיל מהסוף - יש לי סרטן. לפני שלושה שבועות ישבתי בחדר מול רופאה שברגע אחד הפכה את העולם שלי. שלושה שבועות אחרי אני לא זוכרת הרבה מהנאמר בשיחה שם בחדר, אבל את ההרגשה - שהלב שלי נקרע, נשבר ומתפרק לרסיסים - אני לא אשכח לעולם".

זה היה בוקר רגיל לכאורה. "קמתי בבוקר בריאה לעבודה", היא משחזרת. "אך סיימתי את היום כשבכל רגע מתקבלת שיחה שמעדכנת אותי על תור אחר שנקבע לי - כשהראש עוד מסרב לעכל".

כולם מסביבה מיהרו, "אבל אני מבינה ששנייה לפני שאני מצטרפת ל'למהר' הזה של כולם - אני צריכה לשבור את הלב להורים ולסביבה הקרובה ביותר שלי. אני מבינה שלא רק עליי המציאות שלי מתהפכת, אלא שהיא משפיעה על כולם".

"צריכה להתחיל להתכונן לפרק הזה בחיי - שלא ביקשתי להיות חלק ממנו"

ואז מתחיל המרתון האמיתי - שאין לו שם ואין לו פנים, אך רגשות כמו הלם, שוק, כעס, בכי ובלבול - אינם זרים למי שנמצא בתוכו. "לצד לילות בלי שינה מתחיל המירוץ. בדיקות, מפגשים, הרבה מחטים, רופאים ותרופות. אין זמן לעכל, אין זמן לקחת אויר, איבוד שליטה מוחלט שבמרכזו עומד הגוף שלי, עומדת אני שפועלת על אוטומט ועושה מה שצריך".

כלפי חוץ ניסתה סוקולסקי להמשיך בשגרת חייה, אך מבפנים - עולמה התפרק, והעתיד ש"היה עד לפני שנייה מתוכנן, מקבל תפנית חדשה. כן, שאלתי אין סוף פעמים למה אני ולמה עכשיו. ואחרי שלא קיבלתי תשובות, הבנתי שאין לי זמן ואני צריכה לאסוף את עצמי ולהתחיל להתכונן לפרק הזה בחיי - שלא ביקשתי להיות חלק ממנו. וכמו תמיד כשיש מערבולת, עברתי לשלב התכנון, בחינת המצב וגיוס הכוחות למשימה".

המחשבה הראשונה שעטפה אותה הייתה כיצד היא יכולה להסתיר את העובדה הזו, ולהיעלם לתקופה כדי שאף אחד לא ישים לב וחלילה יעמיד אותה במבטים או שאלות מביכות. "מודה, אני לא יודעת מה יותר מפחיד אותי, ההתמודדות עם המחלה או עם החברה. התחלתי לשוחח עם חולים נוספים, שהחלו לאט לאט לאסוף את השברים שלי, ועל אף ההכרות הקצרה קראו כל מחשבה שלי והכירו כל רגש שחלף בי".

"הבוסית שלי, היא גם המנטורית שמלמדת אותי התמודדות מתוך אמונה"

עצבות גדולה תקפה אותה כשגילתה כמה רחב העיסוק החברתי במחלה הזו, וכמה בושה נסובה סביבה. "אבל הכי עצוב היה לגלות שהשקעתי מאמצים רבים במחשבות על מה יגידו ואיך יסתכלו עליי, ובזבזתי על זה אנרגיות שאין לי, במקום לעסוק בדברים החשובים באמת", היא כותבת. 

כשהבינה זאת, החליטה שאין עוד טעם להסתיר את המחלה, שצריך להתמודד עם המציאות המתדפקת ויהי מה. "אז כן, עד היום לחיות היה מובן לי מאליו. קמים בבוקר ופשוט חיים. עכשיו, המובן מאליו משתנה וצריך לבחור לחיות ולהילחם, לסבול ימים קשים ולהיות חזקים. ולהזכיר לעצמך שהדרך ארוכה - אבל אסור לוותר".

מדוע? כי גם בתוך כל זה, היא מרגישה לדבריה ברת מזל על כל התמיכה שהיא מקבלת מהאנשים שסובבים אותה. "הבוסית, שהיא גם מנטורית שלי אורלי לוי אבקסיס - מגבה אותי, לא מוותרת עליי גם כשעכשיו יותר קשה, ובעיקר מחזקת אותי ומלמדת אותי על אופטימיות ואמונה.

"המחלה היא אומנם שלי, אבל למלחמה הזאת אני ממש לא יוצאת לבד. ואם להילחם, אז אכן זכיתי לעשות זאת לצד הלוחמים הכי מובחרים וחזקים שיכולתי לבחור. זו הדרך החדשה, זה המסלול. לא בחרתי אותו, אבל אין לי ברירה, אלא ללכת בו. הרבה הולך להשתנות, אבל העיקר זה להישאר אופטימית וחזקה", היא מסכמת.