הגברים בוכים (לא רק) בלילה

גם הגבר שבגברים

נאנח לפעמים

הוא אוהב אלבומים

שמזכירים ימים טובים

הוא אוהב לשבת בשקט ולדמיין

להביט בדמויות במבט מתעניין.

לראות איך חלפו ימי נשיאותו,

מתגעגע לחיבוק, שלא יקבל עוד כמותו.

הוא אוהב גם באמצע לעצום עיניים

להיזכר ברעשים ובריחות, לרגע או שניים

תמיד זה לרגע ומיד נעלם

עד שהוא מצליח להיזכר ברגע מושלם!!

הוא כבר גבר גבוה, אבא ואיש

אבל הזיכרון הכי קטן את הדמעות מחיש.

הוא מתגבר רוב הזמן

אבל לפעמים מוצא לו פינה,

.נזכר איך היה מזמן

מתיישב לו באיזו גינה,

הוא נשען, מתרווח על משענת הספסל

מביט סביב במבט מבולבל

הוא אבא והוא מרגיש ילד.

הוא גבוה. אבל מרגיש קטנטן מול חלד,

הוא כמעט אף פעם לא נאנח

הוא תמיד תמיד נראה הכי מוצלח,

יש לו חיוך כובש.

אבל בסוף היום הוא לבד.

מרגיש שהוא קורס,

מרגיש שקוף ולא מיוחד,

פעם היה לו בית, פעם היה לו חלום

והוא רק רצה לחזור אליו שוב בסוף היום.

אבל הוא גורש. או גירש. זה לא באמת משנה,

מה שחשוב. שעכשיו הוא משתנה...

והקמטים מעמיקים סביב העיניים,

והוא רואה את הילדים כל שבוע או שניים.

והאלבומים שאהב בכלל נשארו בבית

ואת האנחה שהוא כאב אף אחת כבר לא שמעה.

והוא ביקש שלום. וקנה שתיל של זית

והיא מחתה  דמעה...

והיה עוד דו- שיח קר. וחוסר אמון ותקווה

וסובבו שוב את הגב גם בכה.

והגבר שבגברים היה עקשן,

והגברת שבגברות לא פחות.

והסיפור כבר לא מעלה עשן

וכבר לא נשמעו יפחות.

גם הילדים כבר התרגלו,

יש להם שתי בתים. והם גדלו.

ויום אחד הוא נכנע. ובא לבקר

היא סיפרה..... וגם הוא סיפר....

הבינו שכבר לא נשאר את מי לגדל

אמרו "איך הזמן טס", הספיקו להתפעל.

הם קלטו ברגע אחת את השני

הם מכירים כל ניואנס. וזה לא עובר במחי...

הם כבר לא יחזרו,

מאוחר מידי בשבילם.

אבל את המסר הם ביקשו

להעביר אל העולם:

אל תתפרקו.

ואל תמהרו לפרק!

רוב הזמן תתחרטו

גם אם תנסו להתחזק!

אתם לא תסלחו לעצמכם

וגם הילדים

תשליכו רק את הגאווה שבכם

תהיו אמיצים

תורידו ראשים

תחזיקו ידיים

תשמרו עליכם,

באש ובמים.

תחייכו עם הלב ותסתכלו בעיניים.

תלמדו לסלוח תצעדו בשניים.

אחרי הכל - הכל נקבע 40 יום לפני שנוצרת,

ורוב המגורשים אצלי בשולחן, יגידו שלא מספיק השתדלת!