דור חדד: היישר ממסלול הדוגמנות אל מסלול היהדות

שלום לכולם, שמי דור חדד.

חשוב לי לשתף את הסיפור שלי בשביל להגדיל את שמו של הקב״ה, ולהדגיש את העובדה שהוא לא עוזב אף אחד לעולם.

גדלתי במשפחה חילונית לגמרי ובסביבה רחוקה מאוד מתורה ומצוות. מסעדות לא כשרות היו חלק משגרת היום יום ומיותר לציין שגם בבית לא היו מאכלים כשרים. קידוש? אפילו לא ידעתי מה זה. בתור ילד ונער החלום שלי היה להתפרסם.

בצעירותי – הייתי ילד שקט וביישן מאוד. גם בבית הספר לא הייתי במרכז העניינים, העדפתי תמיד להיות בצד. השינוי שלי התחיל בתיכון, כשהתחלתי להתאמן מידי יום בחמש בבוקר. החלטתי לחזק את הביטחון העצמי שלי, וכשעליתי לתיכון – בתחילת שנת הלימודים אף אחד לא זיהה אותי. לאט לאט החלו להתעניין בי ולהיות בקרבתי.

בגיל 15 התחלתי את דרכי בעולם הדוגמנות. לא אשכח את היום שבו התחלתי להופיע על מודעות בעיתון, אוטובוסים ושלטי חוצות. עברתי מתצוגת אופנה לתצוגת אופנה, מנסה את מזלי במסלול הדוגמנות. השיא היה כשערוץ האופנה שידר מספר תצוגות שהופעתי בהן, וכתוצאה מכך אחת מחברות האופנה המובילות בעולם, "רוברטו קוואלי", פנתה אלי וביקשה שאהיה פרזנטור משנה שלהם. אך בשל גיוסי לצבא נאלצתי לוותר על החלום הגדול.

זמן קצר לפני הגיוס, סבא שלי ז"ל נפטר, ופה מתחיל חלק נוסף בסיפור שלי.

לצערי לא היה מישהו שיכל להגיד קדיש עליו, ואני, כפי שכבר ציינתי, הייתי רחוק מתורה ומצוות.

באותם ימים זכיתי במקרה לשמוע שיעור של הרב זמיר כהן שליט"א, בזכות דיסק שמישהו שם לי על הרכב. הדיסק עסק במעלת הקדיש – הרב דיבר על חשיבות אמירת הקדיש, על כך שקדיש עושה נחת רוח עצומה לנפטר וזה חסד ענק. הרגשתי שהדיסק הזה הוא סימן עבורי, ולאחר היתר מההורים – התחלתי אני לומר קדיש על סבי ז"ל.

מקדיש לקדיש, מתפילה לתפילה, התחלתי להרגיש את המחויבות לסבא, כהכרת הטוב שנתן לי כל החיים, והבנתי שהכל על הכתפיים שלי.

במהלך שנה זו התגייסתי לצבא, והתחלתי לשרת ביחידה מסווגת, שם זכיתי להכיר את מורי ורבי הרב אברהם בנישו שליט"א, תלמידו המובהק של הרב ראובן אלבז שליט"א.

לאחר שנה של התחזקות, היצר הרע החליט להתעורר וניסה להזכיר לי את עולם הדוגמנות. קיבלתי זימון לאודישן בחברת האופנה המובילה "קסטרו".

ניסיתי לעצור את עצמי, אך ללא הצלחה, ולאחר כמה ימים אישרתי הגעה.

הקב״ה נתן לא מעט סימנים שלא אלך, אך לא וויתרתי. נלחמתי בכל מה שקרה סביבי. בראש הבנתי שהתאונה בדרך, הפקקים – הכל היה סימן שעלי להישאר בבסיס, אבל בחרתי להתעלם.

בסופו של דבר הצלחתי להגיע לשם, באיחור אופנתי, כמו שאומרים, ומיד כל המבטים היו עלי, בעיקר בגלל הכיפה שהיתה על ראשי. זה היה נראה שונה לכולם ותפס הרבה תשומת לב, הרגשתי ששוב אני על פסגת העולם, ולכמה דקות שכחתי מי זה בכלל הקב"ה.

באותו אודישן ניגש אלי אחד המלהקים של החברה והחמיא לי מאוד. במקום להרגיש מוחמא – הרגשתי דוחה.

נגמר האודישן, והייתה התלהבות גדולה של אנשי הצוות סביבי. כשחזרתי לבסיס גיליתי ששמעו שדור חדד הפך לדוגמן.

מדור שהיה עסוק בלחזק אנשים, הצטיירתי בעיני אחרים כמישהו אחר. זו הייתה נקודת משבר עבורי. בכיתי בלילות. חלק מהחברים ניסו לנחם אותי, אבל אף אחד לא הבין מה קרה לי באותו הרגע, הרגשתי שעשיתי חילול ה'.

לאחר כמה ימים הודיעו לי שהתקבלתי ל״קסטרו״. במקום שאשמח – משהו בנפש שלי היה לא שלם, הרגשתי שכל מה שעניין את הצלמים זה שאני חובש כיפה ומדגמן.

באותם ימים הגיע הרב שלום ארוש שליט"א אלינו לבסיס, חיזק אותנו וחילק את ספרו ״בגן האמונה״. בזכות הספר הזה הבנתי שיש עליות וירידות, וחשוב להמשיך הלאה – הרי חלק עצום מהעולם הזה הוא היכולת שלנו לתקן.

באותה תקופה הייתי אמור להשתתף בפרסומת מפורסמת מאוד של "קסטרו" לצד גל גדות, אך החלטתי להפר חוזה, וכך סיימתי את דרכי בקסטרו.

בהמשך השירות עברתי ליחידת ״שלדג״. לפני שעברתי ביקשתי מהקב״ה סימן שאני בדרך הנכונה כי התהליך נעשה די ביני לבינו – משפחתי לא היתה בתהליך התחזקות, וביום שהייתי צריך לעבור – עיכבו לי את ההצבה ביחידה, ונאלצתי להישאר יום נוסף. באותו יום חברי לחדר ניסה להתאבד בגלל ייאוש גדול שנכנס בו, ומה שהיה נראה לי כעיכוב – הפך פשוט לנס. הבנתי איך הקב"ה שם אותי במקום הנכון ובזמן הנכון.

עברה לה שנה מאז הפרת החוזה, ופתאום קיבלתי שוב הודעה מ"קסטרו" – הם הזמינו אותי שוב לאודישן.

היה לי קשה להגיד לא. התפללתי שהניסיון הזה יגמר, אבל היה בי יצר ללכת, וכנראה שהפעם הקב"ה רצה שאזכה לעשות תשובה אמיתית ולתקן את הכל בשידור חי.

החלטתי ללכת לשם ולהפתיע את כולם, והפעם ללא כיפה על הראש – שאף אחד לא יבין מי עומד מאחורי החליפה עם הקסקט. מתחת למעיל הסתרתי שלט שהביע את כל מה שאני חושב על עולם הדוגמנות –"עולם הזוהר – עולם השקר – שקרים, שנאת חינם, ניצול, גאווה, מחלוקות...״.

ברגע שהמצלמות היו עלי – חשפתי את השלט כאות מחאה. כל הכתבים מיד רצו לכיווני והחלו לצלם.

כתבות פורסמו בנושא על הדוגמן שהחליט להפגין באחד האודישנים הכי גדולים של חברת ״קסטרו״, ולאחר כמה ימים כל מה שהיה קשור אלי נמחק, כדי לא להזכיר דבר על מקרה זה – קסטרו רצו להעלים הכל. לראשונה הרגשתי שזכיתי לעשות תשובה אמיתית, ושוב שאלתי את בורא עולם האם אני בדרך הנכונה?

שכחתי את התפילין שלי בבית הכנסת בבסיס, ולא יכולתי לחזור ליחידה כי השעה כבר היתה מאוחרת, אז הלכתי לחדר הישן שלי – שם ראיתי את החבר ששנה קודם הצלתי מניסיון התאבדות, בעוד אנחנו מדברים, הוא התוודה בפני שבאותו הלילה רצה שוב לשים קץ לחייו. דיברתי איתו, הרגעתי אותו וביקשתי ממנו שיבטיח לי שלא יפגע בעצמו. הבנתי שוב שהקב״ה שם אותי במקום הנכון ובזמן הנכון.

החבר נכנס לייאוש גדול כיוון שלא היה לו למי לפרוק את רגשותיו. ברגע שבו אני זכיתי להקשיב – הבנתי שמה שהוא היה צריך זה רק תשומת לב, חום ואהבה אמיתית. כיום הוא אדם חזק ומסור מאוד, שהשאיר את עברו מאחור ועובד בתור מהנדס בניין מצליח מאוד.

עברו להם כמה חודשים.

לצערי הרב נפצעתי באימונים. לא הצלחתי להשלים את המסלול כפי שתכננתי ועברתי לתפקיד מנהלתי – משגיח כשרות ביחידה. בכל שבת שסגרתי ערכתי קידוש בחדר האוכל ואמרתי דבר תורה – ניצלתי את תפקידי לעשות קידוש השם.

לקראת סוף שירותי הצבאי שאלתי שוב את הקב״ה אם אני במסלול הנכון. באותו לילה היתה פעילות שמספר חיילים לא יצאו אליה, ביניהם אני – בגלל הפציעה לא יכולתי לצאת. בעוד אני ישן, אני מקבל הודעה מחבר בבסיס: ״אני צריך אותך דחוף״. הבן אדם פשוט היה מרוסק נפשית מזה שהוא לא יצא למבצע, ויותר מזה, שהוא לא זכה לסיים את המסלול המפרך רגע לפני שהוא מקבל את סיכת הלוחם. באותו לילה רצה לשים קץ לחייו!

התחלתי לדבר איתו, והוא לא הפסיק לבכות ולספר לי שכל המשפחה שלו היו לוחמים גדולים ושהוא מרגיש שהוא כישלון. שיתפתי אותו בסיפור שלי. זכיתי לעזור לו ועד היום אנחנו חברים טובים – הוא זכה גם כן לחזור בתשובה.

הודיתי לקב״ה על כך שהראה לי את הדרך הנכונה וליווה אותי בכל צעד.

כיום אני ברוך השם נשוי, עובד ב״עזר מציון״ בגיוס תרומות למאגר הלאומי להשתלות מח עצם,

ובזמני הפנוי מתנדב בפנימייה לנוער בסיכון. השינוי הגדול שלי היה בין אדם שחושב על עצמו לבן אדם שחושב על סביבתו.

הקב"ה נתן לי לעבור לא מעט, וחשוב לי להעביר מסר – הקב״ה נמצא בכל אחד מאיתנו. חשוב לזכור שתמיד יש דרך לשוב אל הקב״ה, צריך רק להאמין שהוא אבא שלנו, והוא רחמן וסלחן.

ועוד נקודה שחשובה לי היא שבזכות אהבת ישראל יבנה בית המקדש – לא משנה מה אתה לובש, או איך אתה נראה, העיקר "ואהבת לרעך כמוך". תזכרו שכל אדם הוא מיוחד, ואנחנו אף פעם לא יודעים למה הוא נמצא במקום שהוא נמצא – המשימה שלנו היא לחבק את אחים שלנו.

באהבת ישראל,

דור חדד