"איפה היה אלוקים בשואה? בזכות התשובה שקיבלתי לשאלה הזו - חזרתי בתשובה"

הכל התחיל אי שם לפני עשור, כשארד אלבז היה נער בן 16. אמנם הוא מגיע מבית מסורתי שכיבד את ערכי הדת, אך בינו לבין עצמו, תמיד הסתכל על הדתיים כסוג של מסכנים. בטח לא חשב שיום יבוא, והוא יהפוך לאחד מהם.

אלא שכבר במהלך הלימודים בתיכון, בשיעור תנ"ך 'רגיל' - הנורה האדומה נדלקה והוא הרגיש ש'משהו לא בסדר כאן'. "אמנם לא ציפיתי שהמורה תגיד פתאום 'ברוך ה'', ותתייחס לכל ההיסטוריה היהודית כמו שאדם חרדי מתייחס אליה, אבל כן היה לי מוזר שההתייחסות אל סיפורי התורה, הייתה  כאל משהו שהיה וכיום כבר לא קשור אלינו" מסביר אלבז בן ה-26, תלמיד ישיבה. "זו הסיבה שרבים מהתלמידים, כולל אני, לא מצאנו עניין בשיעורים האלה. זה היה 'עוד' שיעור שחלף על פניי, מבלי שאתאמץ להבין איך הדברים נוגעים אליי באופן ישיר".

וזה הפריע לו, כי בבית דווקא חונך להאמין שיש בורא לעולם, ושהתורה – היא לא אוסף של 'סיפורי מעשיות' כמו שהתייחסה אליהם המורה החילונית שלו, אלא דבר קדוש ועליון שניתן לעם ישראל כ'מתנה', כאות אהבתו של הבורא יתברך אליהם.

"אבי היה מאוד בעד התהליך של ההתחזקות, אך לא רצה שאוותר על השירות"

הרבה לא היה לו לעשות עם המידע הזה, עד לאותו יום בהיר שבו החליט אחיו התאום, אריאל, להצטרף לארגון שיצר דו שיח בין נערים חילוניים לדתיים. "הוא ניגש למפגש הזה בידיעה שהוא יודע כבר כל מה שצריך לדעת על יהדות, ושבטח לא יהיה לנערים הדתיים מה לחדש לו על הדת. אבל כשהוא חזר, הניגון היה שונה מקצה לקצה", משחזר אלבז.

אריאל חזר עם התלהבות 'יתירה', והתחיל לחפש דרכים לשמוע עוד ועוד שיעורי תורה על נושאים שונים ביהדות. כך למעשה, הגיע להרצאותיו של הרב זמיר כהן, והתוודע לארגון הידברות. "ומאז עד להתחזקות הדרך הייתה קצרה", מסביר אלבז אך מסייג. "למרות שאצלי התהליך לקח שנים. זה התחיל מתפילה בערב שבת בבית הכנסת, והמשיך בעוד ועוד קבלות שלקחתי על עצמי כמו כיפה, תפילין, שבת ושאר המצוות. בפעם הראשונה שהסכמתי לשמוע שיעור תורה, בחרתי ברב זמיר כהן. מצא חן בעיניי הסגנון העדין שבו הוא מנגיש את התורה לכולם, ודרך ארץ קדמה לתורה. מיד התאהבתי באישיות שלו".

לאחר תהליך פנימי שכלל האזנה לאינספור הרצאות באתר הידברות, החליט אלבז להירשם לישיבה – אך אז התחילו המניעות (שעתידות להפוך לנעימות): "אבי היה מאוד בעד התהליך של ההתחזקות, אך לא רצה שאוותר על השירות הצבאי. הוא אמר לי: 'קודם תתגייס לצבא, ואחר כך תעשה מה שאתה רוצה'. וזה בדיוק מה שעשיתי. כיבוד הורים היה בעיניי לא פחות חשוב".

"ידעתי שברגע שאני מתגייס לצבא – אני נופל מבחינה רוחנית"

עבור אלבז, היה זה ניסיון לא פשוט. "ידעתי שברגע שאני מתגייס לצבא, אני נופל מבחינה רוחנית. בלי חוכמות". וזה בדיוק מה שקרה, אבל הקב"ה ברחמיו הקדים תרופה למכה, וגם בבסיס הנידח שבו היה – שלח שליח להאיר את החשכה. "בחדר שלי היה בחור דתי, שחיזק אותי בצורה שאי אפשר לתאר. למרות הנפילה, בזכותו זכיתי לעשות 'תיקון' על מעשיי, ולהתחזק למרות הכל".

אבל 'חכם עיניו בראשו', ומיד לאחר השחרור – אלבז חישב מסלול מחדש, והחליט שלא לעשות את אותה הטעות בפעם השנייה. "ידעתי שאם לא אכנס לישיבה עכשיו, אחזור מיד אחורה וזה בדיוק מה שלא רציתי. יש מצבים שבהם אסור לסמוך על עצמנו ולהגיד 'יום אחד אני אחזור בתשובה', 'יום אחד אני אהיה בישיבה'. זה בדיוק היה המצב שלי, והייתי צריך להכות על הברזל בעודו חם לפני שהיצר הרע יתקוף שוב".

במשך זמן מה למד אלבז במסגרת של כוללים שונים, עד שלבסוף נכנס לישיבה בירושלים. וגם היום, הרב זמיר כהן מלווה אותו כסדר, בשיעורים הרבים שבהם הוא צופה באתר הידברות. ומה יש לו לומר למי שנמצא בתווך, וחווה קושי פנימי גדול לצד ההחלטה להיכנס לישיבה? "הפחד משינוי הוא מובן לגמרי, אבל בשנייה שאתה עושה צעד הכי קטן לכבוד ה' יתברך, אתה כבר מקבל סיעתא דשמייא שעושה את כל ההבדל. הישיבה שינתה אותי מקצה לקצה, בכל קנה מידה. ולטובה כמובן. הפחד מלעשות את הצעד הזה הוא מובן, אבל לא מוצדק. לי היו שתי קושיות מאוד גדולות בחיים לפני שחזרתי בתשובה – אחת מהן קשורה לשבת, והשנייה לשאלה 'איפה היה אלוקים בשואה'. כנכד לסבתא שאיבדה את כל היקר לה בשואה, היה חשוב לי למצוא תשובות לשאלות האלה, ולא ללכת 'אחרי העדר'. אז חקרתי ובדקתי, שאלתי וראיתי המון סרטונים של הרב זמיר כהן, שמסביר את הנושא בצורה יסודית – ובסופו של דבר, הדברים התיישבו על הלב. ככה שיש תשובה להכל, אבל השאלה היא האם אתה באמת מספיק אמיץ לגלות אותה".

אז איפה היה אלוקים בשואה? צפו בהרצאתו המחכימה של הרב יוסף בן פורת, וגלו את התשובות למשבר האמונה הגדול שנוצר בגינה: