כיצד נתמודד עם כעסים בבית?

אתם רואים אותם בכל מקום, הזוגות האלה שלא מפסיקים להרעיף אהבה, שמשלימים אחד לשני את המשפטים, שקוראים אחד לשנייה בשמות חיבה גם אחרי 20 שנות נישואים. שכשהיא מדברת על בעלה או כשהוא מדבר על אשתו יש להם מין ניצוץ כזה בעיניים. כ"כ ברור שכל אחד מהם הוא אהבת חייו של השני... ואז אתם מסתכלים על עצמכם, הזוג הכושל שלא מצליח לחיות בשלום, הזוג שלא מצליח להתגבר על המשקעים, לא מצליחים להשאיר את העבר מאחור, הזוג שאם עובר יום אחד ללא מריבה ביניהם, הם מרגישים שהמשיח צריך לבוא בכל רגע ממש...

אין זוג שלא רב, ושאף אחד לא ישלה אתכם גם אם זה נראה אחרת. כמעט כל זוג, במהלך שנות חייהם המשותפים, דיבר לפחות פעם אחת על גירושין. לעיתים זה סתם כדי לאיים או להפחיד את הצד השני, לעיתים זה מתוך הבנה פנימית שזה לא הולך להצליח בכל מקרה, לפעמים זה מלהט הרגע... אין זוג שלא רב, וגם הזוגות המאושרים ביותר עשו עבודה אמיתית ומפרכת במשך שנים כדי להגיע לשלום הזה שהם חיים בו. דבר חשוב שעלינו לזכור תמיד הוא שאין אדם מושלם. אם באנו לעולם הזה כדי לתקן את עצמנו, כיצד נתנהג בצורה מושלמת כל הזמן? כיצד נלמד? את הדבר הזה עלינו לזכור תמיד לגבי בן הזוג שלנו ולגבי עצמנו. בן הזוג שלנו עושה טעויות, אומר דברים שהוא לא צריך לומר ופוגע בנו אנושות, מפעיל שיקול דעת שגוי לגבי דברים מסוימים כשברור לך שאת היית נוהגת אחרת ואת אפילו בטוחה שגם הוא יודע את זה, לעיתים מעניש אותך בהתעלמות או ברוגז. בן הזוג שלנו עושה הרבה טעויות. אך האם את זוכרת שהוא אדם לא מושלם, ושהוא כאן כדי לתקן את עצמו? ויותר מזה – שתפקידך בעולם הוא לעזור לו לתקן את עצמו? "עזר כנגדו". ברגע שנשלים עם העובדה שבן הזוג שלנו אינו אדם מושלם, נצליח לדון אותו לכף זכות בקלות רבה יותר, מתוך ההבנה שהדברים שהוא עושה עכשיו אלה בדיוק הדברים שהוא צריך לתקן, ואני כאן כדי לעזור לו לשפר את עצמו, כמו שהוא כאן כדי לעזור לי לשפר את עצמי. אז דבר ראשון, לא מיד לכעוס. קודם כל לנסות להסביר בצורה ברורה ובנועם מה מפריע, ויכול להיות שהוא פשוט יגיד: "צודקת, לא חשבתי על זה ככה", ופה יסתיים הוויכוח ביניכם... חסכת לשניכם ימים של עוגמת נפש וכעס, ואולי אפילו משבר נישואים, בזכות הסבר אחד פשוט שהועבר בנועם ובסבלנות! חשוב לזכור שאותן המילים יכולות להיאמר, אך הצורה בהן יתקבלו תהיה שונה לחלוטין במקרים מסוימים. הכל תלוי באיך שאת מעבירה את הדברים. גם כשאת רותחת מכעס, תעצרי, תסבירי בסבלנות מה מפריע לך ותיווכחי לדעת שאותן המילים שהיית אומרת בכעס והיו גורמות לאש להתלקח בתוך הבית, אותן המילים שאמרת הפעם בנועם ורוך – אלו אותן מילים שהצילו אתכם ממריבה קשה. הכל תלוי איך את מגישה את הדברים. תעבדי על זה.

חשוב לזכור שגם אני לא מושלמת! גם אני באתי לעולם הזה כדי לעבוד, כדי לתקן את עצמי, כדי להשתפר. אז אם בן זוגי עושה משהו שלא מוצא חן בעיני, או שאני חושבת ששיקול דעתו מוטעה, מה עלי לעשות? מי קבע שאני הצודקת? הגישה שלי תשנה את כל התמונה. אם אני אבוא ואעיר הערה מתוך גישה לפיה אני צודקת והוא טועה, ואין עוררין, אזי הסיכוי שהערתי תתקבל הופך להיות אפסי. אך אם אני באה להסביר מה מפריע לי מתוך גישה לפיה אני מוכנה להקשיב למה שיש לו להגיד, ואולי אני זאת שתגיד בסופו של דבר: "אתה צודק, לא ראיתי ככה את הדברים..." – אז אנחנו באמת יוצרים תקשורת זוגית בריאה. קשה לנו להודות שאנו טועים, קשה לנו "להפסיד", אבל זה קשה רק כי אנחנו חיים בתחרות עם בן הזוג, כאילו הוא היריב שלי, במקום להיות השותף שלי באותה הקבוצה. אני כל הזמן מנסה לנצח אותו, לגרום לו להודות שאני צדקתי, לגרום לו להבין שאני יודעת הכי טוב ושאין דבר כזה שהוא יגיד את המילה האחרונה. בעל או אישה שמתנהגים כך לעולם לא יחיו בשלום, כי הם חיים במלחמה. אם שני בני הזוג יבואו אחד לשנייה מתוך רצון להשתפר, לתמוך וגם להיתמך, מתוך רצון ללמוד – "מכל מלמדי השכלתי" – לא תאמיני כמה דברים את יכולה ללמוד מהבעל שלך! על החיים ועל עצמך – הוא יכול לעזור לך לחיות טוב יותר. תפקחי עיניים, תפתחי אוזניים, תהיי קשובה במקום דרוכה למלחמה. כך תלמדי גם אותו להיות כזה. גם הוא ילמד ממך. רק בני זוג שמתנהגים ככה אחד לשנייה, יצליחו להגיע לשלום.

חשוב לא לפתח את הוויכוח בשעת מריבה, ולהשליך אותו על עניינים אחרים. לדוגמא: אם אני מתווכחת עם בעלי לגבי משהו שקשור לילדים והוא אומר משהו שפוגע בי, מה שקורה בד"כ זה שאני מתכנסת בתוך עצמי, כאובה ועצובה, ומתחילה להציף את כל הפעמים שהוא פגע בי, אמר לי, הקניט אותי, עשה לי, העליב אותי... עצרי. אין קשר בין הוויכוח של לפני שבועיים לוויכוח של היום. צריך להתעסק בעניין נקודתית! לפתור את הבעיה הספציפית בלבד! מתי אי אפשר לקיים את זה? כשאנחנו קוברים בעיה במקום לפתור אותה. אם אחד מבני הזוג נפגע, והוא לא ידבר על זה אלא יספוג וימשיך הלאה, זה בכל זאת יישאר בליבו. בפעם הבאה שיהיה ויכוח – אין סיכוי שזה לא יצטרף לחגיגה... מיד הדבר הזה שנשאר בלב יצוף חזרה. אך אם בכל פעם שקורה משהו שמפריע לנו אנחנו נדע לגשת ולדבר על זה (לא לריב על זה, לדבר על זה), אז נצליח להשאיר את זה מאחורינו ולהמשיך הלאה. כל ויכוח לגופו! מתעסקים בבעיה נקודתית בלי להשליך את זה על כל עברנו המשותף ועל כל הפעמים הקודמות שרבנו או נפגענו.. כ"כ חשוב תמיד להגיד את מה שמפריע. לא בכעס, לא בתלונה, לא בדרישה, לבוא בגישה הנכונה. לבוא בסבלנות גם אם את הכי כועסת ופגועה בעולם, תסתכלי על המטרה – רוצה שהמילים שלך יתקבלו אצלו? תגידי אותן בצורה נכונה, בלי קשר למה שאת מרגישה. את יכולה לתאר את מה שאת מרגישה במילים, להגיד עד כמה כואב לך, אך לא לבטא את זה בטונים גבוהים או בהטחת האשמות ומילים קשות. תהיי סבלנית, תתאפקי, תסבירי בסבלנות מה כואב לך ותראי שיש רצון להבין ולעזור מהצד השני. זה עובד.

שתי מילים שעלינו להוציא מלקסיקון המריבה שלנו: "אתה" או "את". כל פעם שאנו רבים עם בן הזוג שלנו, אנחנו מיד באים בהאשמות. אתה אשם! אתה עשית! את פגעת! את אמרת! זה בגללך! ולאן זה מוביל אותנו?... ודאי שלא לפתרון של הבעיה. במקום לדבר עליו, אני מדברת עלי. לדוגמא: אם בעלי עשה משהו שלא מצא חן בעיני, במקום להגיד: "אתה עשית..." בטון מאשים, אגיד: "אני מרגישה לא טוב עם מה שקרה". תמיד אני ולא אתה. תמצאי את המילים הנכונות להפוך את האישום להסבר ובמקום, לקבל בעל שמהנהן בהסכמה רק כדי שתפסיקי לדבר – תקבלי בעל שרוצה להקשיב ולתמוך בך, לגרום לך להרגיש טוב יותר, שהרי כל הווייתו של בעלך בעולם היא לשמח אותך. תעזרי לו לעשות את זה.

מותר לתפוס מעט מרחק כשכועסים, מותר להיות עם עצמך לכמה שעות, אך לא יותר מזה! לא לברוח למספר ימים, לא לכעוס במשך ימים ארוכים. אתם עושים נזק בלתי הפיך לתקשורת ביניכם. תלמדו לדבר למרות הכעס. אט אט, כשתלמדו כיצד לדבר בצורה נכונה ותראו שהדברים נפתרים ללא מריבות קשות, יהיה לכם הרבה יותר קל לגשת כמה שיותר מהר לשיחה, במקום להשאיר את זה בתוככם ולתת לזה לגדול לממדים מפלצתיים שקשה מאוד לשלוט בהם אח"כ. סבלנות, זה חלק מהעבודה שלנו על המידות. אל תגידי: "אני לא יכולה, אני כועסת מדי!", או "כשאני עצבנית אין לי מעצורים!". תלמדי לעצור את עצמך, בשביל זה בדיוק באנו לכאן! להגיד "ככה אני" זה הכי קל. להתמודד ולשנות, זה כבר משהו אחר... שווה הרבה יותר.

לעולם לא להתווכח מול הילדים, לא משנה על מה הוויכוח. לעולם לא צועקים ליד הילדים. תמיד תתנו לילדכם דוגמא של זוגיות טובה ואוהבת, אפילו אם היא לא תמיד כזאת. תרשו להם לגדול עם דוגמא חיובית, כי זה הולך להשפיע על כל מהלך הזוגיות שלהם בעתיד. תגרמו להם להאמין בנישואים בריאים, תנו להם דוגמא כיצד לדבר האחד לשנייה בכבוד והבנה. תמיד תגבו אחד את השנייה מול הילדים. אף אחד לא מבטל את דעתו של השני מול הילדים – גם אם הוא חושב שהוא טועה, להגיד את זה בפרטיות. מול הילדים – תמיד להיות שניים שהם אחד! את חילוקי הדעות תפתרו ביניכם בלבד, אל תערבו בזה אף אחד – לא את הילדים, לא חברים, לא חברות, לא בני משפחה – אף אחד. זה רק אתם ובורא עולם. תתמודדו נכון, תתמודדו חכם. תצליחו.

דבר אחרון וחשוב לא פחות, עלינו לזכור בשעת מריבה שאנחנו אוהבים. ולא רק לזכור שאנחנו אוהבים, גם לזכור לומר את זה. אם, לדוגמא, בעלך פגע בך מאוד ואת כהרגלך חוזרת בראש פעם אחר פעם על המילים שהוא אמר ואת פגועה וכועסת, תזכירי לעצמך שאת אוהבת אותו, וגם אם הוא פגע בך זה לא אומר שאין אהבה ביניכם. ולא רק להזכיר לעצמנו, תזכרי גם לומר לו את זה. אני יודעת, זה הכי קשה בעולם. להגיד שאני אוהבת כשאני כועסת? קשה לי אפילו להביט לעברו... אך כאן אני מחנכת את עצמי לחיים של אהבה. אם יש לי משהו לומר לבן זוגי בשעת כעס, אני אגיד לו את כל מה שאני חושבת וגם אוסיף: "וזה לא קשור לרגש שיש לי אליך, אני אוהבת אותך מאוד". הופס, מה קרה פה? מה יקרה אם בעלך יבוא להגיד לך שפגעת בו מאד, ואף על פי שיש לכם בעיות לפתור, ואף על פי שהוא פגוע – "אל תשכחי שאני אוהב אותך" – כמה הפתרון לבעיה יהיה קל יותר? כמה הרצון להגיע להבנה יהיה גדול יותר? אל תמחקו הכל בגלל כעס. סבלנות. נישואין זאת עבודה, עבודה לא קלה, עבודה מפרכת שדורשת מאיתנו להפוך את עורנו ממש. אך אם עובדים נכון וזוכים לשלום בית אמיתי, זה שווה את הכל. רק בלי עצבים.