מנוחה פוקס
למה הוא עושה לי ככה?! כך נגרום לילדים לשמוע בקולנו
צריך לזכור שכל מה שהוא עושה – זה לא נגדנו, לזכור שבעצם זה לא הוא אלא אנחנו, ולשנות את התגובה שלנו
- מנוחה פוקס
- פורסם י"א אייר התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
למה הילד הזה מתנהג כפי שהוא מתנהג?
קראתם לילד לבוא הביתה והוא המשיך לשחק כאילו כלום לא קרה?
נכון, זה מרגיז מאוד. ילד בן 10 מבין מה מבקשים ממנו. אבל אל תשכחו שזה לא נגדכם. זה בעדו!
הוא לא מנסה להכעיס, הוא פשוט מנצל את זה שאינכם יודעים מה לעשות אתו.
אם תבינו שהילד לא עושה נגדכם, לא שונא אתכם באמת, לא מזלזל בכם באמת – יהיה לכם קל יותר לטפל בזה.
קראתם לילד להיכנס מיד להתרחץ והוא לא התייחס?
נכון, זה מכעיס מאוד. אבל בל נשכח שהוא לא מסתכל עלינו ולא מתייחס, לא בגלל שהוא מזלזל בנו, או לא מייחס חשיבות. הוא מייחס חשיבות יתר לתגובותינו. הוא פשוט מנסה, ורוצה לראות מה יקרה. רוצה לראות איך נגיב? מה נעשה? האם נתרגז? האם נאמר לו עוד פעם ועוד פעם? האם נוותר כדי שלא להיכנס לקונפליקט?
זה לא הילד, זה אני, ההורה. אם אני אדע איך להגיב, הוא יתנהג שונה.
אם הוא לא מתנהג כראוי, זה מכיוון שאני לא נהגתי בצורה נכונה וראויה. אולי לא הייתי מספיק תקיף? אולי לא הראיתי שאני רציני? אולי אפשרתי לו לנהוג כפי שהוא נוהג, וזה הכול?
קראתם לילד לסיים עם האוכל שלו מבלי לשחק בו, והוא מסרב לסיים ולא מוכן להפסיק?
נכון, נמאס לכם מהארוחה הזו. ילד בן שנתיים אמור לסיים לאכול תוך חמש עד עשר דקות, אם יודעים איך לטפל בו, והוא יכול, לעומת זאת, לשחק באוכל, לפורר את הלחם, להשליך את הביצה, להכתים את הבגדים ובסוף לא לסיים לאכול גם אחרי שעה.
צודקים, זה מעצבן עד מאוד. אבל אל תשכחו שהוא פשוט ילד קטן. הוא אינו יודע שמה שהוא עושה אסור. הוא אינו יודע שעליו להפסיק. אתם אמנם אומרים לו, אבל כל עוד אתם רק אומרים – הוא יכול להבין שאפשר להמשיך, עובדה שהוא ממשיך ולא קורה דבר.
הילד שלכם לא פועל נגדכם, הוא בעד עצמו. הוא אינו חורג מגילו, הוא ילד קטן, הוא לא עושה שום דבר שלא כדאי לו. כל מה שעושה זה מה שכדאי לו לעשות ושווה לו כדי להרוויח.
מה כן לעשות?
לזכור שילד קטן לפנינו. לזכור שכל מה שהוא עושה – זה לא נגדנו, לזכור שבעצם זה לא הוא אלא אנחנו, ולשנות את התגובה שלנו.
אם קודם הענשנו ונזפנו – נפסיק לנהוג בדרך זו. אם קודם דיברנו והוכחנו – נחדל לנהוג כך, אם קודם אפשרנו ועברנו בשתיקה – נסיים עם האופן הזה של התגובה.
נהיה הרבה יותר חד משמעיים, נבטח בעצמנו כהורים, לא נייסר את עצמנו בייסורי מצפון מעיקים ונבין שמישהו נתן בידינו את המושכות לחיים האלו של הילדים הקטנים. מי שנתן בידינו את המתנות הללו, הוא גם ייתן בידינו את התובנות.
"למה הוא עושה לי את זה" בהדגשה של ה"לי", חייב לפנות מקום ל: "מה יוצא לו ממה שהוא עושה?" – הוא לא עושה לי, הוא עושה למען עצמו. אם מה שיוצא לו מזה זה שאני, ההורה, מרגיש שהוא עושה לי, מובטח לי שימשיך לנהוג כך גם הלאה.
בקרוב – סדנת הנחיית הורים עם מנוחה פוקס. לפרטים הקליקו