"אף אחד לא עצר לי בכביש. אמרתי לעצמי ’זה לא יכול להיות’": ראיון עם מנכ"ל ידידים

עשר דקות לתוך שיחתי עם ישראל אלמסי, מנכ"ל ארגון החסד 'ידידים', הוא מקבל הודעה שבשרה על כך ששוב נפטר ילד שנשכח ברכבו. הפעם בישוב רכסים בצפון. באבחה חדה, פניו המאירות משתנות למולי. לאחר כמה דקות של התכנסות פנימית, הוא מספר שאינו יכול עוד לשאת את בשורות האיוב הללו. שהוא מקדיש לכך את מיטב זמנו ומרצו, אך זה לא פוסק. ושכל מקרה כזה מזכיר לו את המראות הקשים, בהם נתקל בצהרי יום שהתחיל כעוד יום שגרתי, באחד מרחובות רמת גן.

"לעולם לא אשכח את היום הזה", אומר אלמסי. "הייתי באזור רמת גן, ולפתע הגיעה קריאה שבשרה על תינוק הלכוד ברכב. ברגע שראיתי את כתובת האירוע הבנתי שאני נמצא דקה משם, לכן מיד זינקתי למקום. לצערנו, כולנו הגענו מאוחר מדי. התינוק נפטר. המראות היו קשים מנשוא".

את הדיבור המרתק והאישי עם אלמסי על חילוץ ילדים אפשר להמשיך בקלות במשך זמן רב, אך ראוי להתחיל בכמה מילים על ייסודו ופועלו של ארגון ידידים. "לפני 12 שנים, בשלהי האינתיפאדה השנייה", מציין אלמסי, "הקים מאיר וינר את ארגון 'ידידים'. וינר, שהחזיק בחנות הסמוכה לכביש 443 מלומד הפיגועים, הקים רשת תקשורת שהתבססה על מכשירי המירס, לטובת סיוע לנפגעי פיגועים באיזור.

"בתקופה ההיא הנסיעה בכביש 443 היה מאוד מסוכנת, והיה צורך ברור לפנות את הפצועים במהירות האפשרית. בימים ההם מכשירי מירס היו הדבר החם, ומאיר העביר הודעות על פיגועים לכל החברים באותה הרשת. קצת קשה להאמין, אבל פעם לא היה ווטסאפ. ברבות הימים, כשהטכנולוגיה התקדמה, תם עידן המירסים, ויחד איתם גם הארגון גווע".

המתנדבים בזמן פעולה:

אוקי. מתי ואיך אתה נכנס לתמונה?

"לפני שש שנים, יצאתי מהבית כהרגלי בחמש בבוקר, והרכב לא הניע. במשך שעה ורבע עמדתי בלב בני ברק, מחוץ לרכבי, בגשם שוטף, החזקתי בידי כבלים, סימנתי למכוניות שחלפו על פני שיעצרו כדי לעזור לי רגע להניע, ואף אחד לא עצר. באותן דקות אמרתי לעצמי: 'זה לא יכול להיות'. לא יכול להיות שבן אדם יעמוד ככה תקוע כל כך הרבה זמן, ואף אחד לא יעזור לו. ידעתי והרגשתי שבטוח יש אנשים טובים שמאוד היו רוצים לעזור.

"מפה לשם, הדבר הראשון שעשיתי היה להקים קבוצת ווטסאפ בשם 'כבלים'. אני מדבר ממש על הימים הראשונים של ווטסאפ. בכל קבוצה היה אפשר להכניס 20 איש לכל היותר. ואז שמעתי דרך חבר משותף על 'ידידים'. תוך כמה דקות התקשרתי למאיר, וסיפרתי לו על רעיונות העזרה ההדדית שעלו בראשי. מאיר רצה שאקח את הארגון. לגמרי. מא' ועד ת'. אבל לא רציתי. רציתי רק לפתח אותו.

"וזה מה שעשיתי. התחלתי מאפס, אבל במסגרת הקיים. בימים ההם לא היה כלום בארגון. למעשה מה שעשיתי היה להעביר את הארגון ממירס לווטסאפ. פשוט פתחתי קבוצות ווטסאפ בכל מקום. קבוצות של אנשים טובים שרצו לעזור לאנשים אחרים. בהתחלה צחקו עלי. אמרו לי: 'ידידים – יקשרו לך את השרוכים כשהם יפתחו'. אבל הייתי נחוש להגיע למצב שבו לא יהיה בן אדם שיקלע למצוקה ואף אחד לא יעזור לו".

 7,000 מתנדבים חדשים בשנה האחרונההרעיון העומד ביסודו של הארגון, הוא כל כך בסיסי ומתבקש, ועם זאת נפלא ומרגש. עזרה וחמלה הדדית לכל פונה ודורש. אגב - ללא הבדל דת, גזע ומין. ועם זאת, מה שמעניין במיוחד לדבר עליו, הוא התעצמותו של הארגון, שבשנה האחרונה קיבל לשורותיו כ-7,000 מתנדבים נוספים - מספר מרשים, לכל הדעות.

איך אתה מסביר את הצמיחה האדירה בכמות מתנדבי הארגון?

"קודם כל, יש לומר שהכל זה בסיעתא דשמיא גדולה. מעבר לכך, הרבה אנשים מתחברים לרעיון, ואכן בשנה האחרונה הצטרפו לשורות הארגון 7,000 איש. כל יום, למעשה, מצטרפים 30 מתנדבים חדשים. הארגון רציני ומסודר, יש למשל ביטוח על כל המתנדבים שיוצאים לשטח, ואנשים מבינים את זה. מעבר לכך, יש לעם ישראל המון רצון טוב לעזור".

כיצד עובד המוקד הטלפוני שאליו מגיעות הפניות?

"כל מתנדב יכול לחייג מספר מסוים, ומאותו רגע הוא מתחיל לקבל שיחות שמגיעות למוקד. כל כך הרבה אנשים רוצים להיות במוקד, 24/6 סביב השעון, עד שזה כבר נהיה מסובך לקבל שיחה. חוטפים אותן מיד. מעבר לכך, יש מנהל מוקד לכל אזור, מנהלי משמרות, וכו'. אולי זה המקום להזכיר שכל האנשים הקשורים לארגון עושים זאת בהתנדבות מלאה. וזה לא מפסיק לרגש ולהפעים אותי".

איך באמת אפשר לתפעל ארגון שכולו מורכב רק ממתנדבים?

"במבט ראשון זה באמת נראה כמעט בלתי אפשרי, אבל הנה, זה קורה. גם אני עובד במשרה מלאה, כמנהל פרויקטים באחת מחברות האשראי הגדולות במשק, אבל מאוד משתדל לעזור לדבר הגדול והטוב הזה. עם ישראל הם רחמנים וגומלי חסדים".

מה קורה לאחר שמתקבלת במוקד פנייה לסיוע?

"בשלב הראשון המוקדן מנסה לסייע בטלפון, אבל אם זה לא מספיק, הוא שולח את המידע על הפנייה בקבוצת ווטסאפ מבוססת מיקום, בהתאם למקום בו התבקשנו לסייע. המתנדבים שיכולים לסייע באותו זמן, פונים למוקד ואומרים שהם יכולים לסייע. לאחר מכן המוקד שולח למי שאמר שביכולתו לסייע פרטים מדויקים ומספר טלפון של הפונה, והם יוצאים לדרך".

בתחילת דרככם עיקר פעילותכם הייתה בסיוע לתקועים בגלל פנצ'ר. לאילו תחומים נוספים נכנסתם בשנה האחרונה?

"כיום מתנדבי הארגון מטפלים במגוון רחב של בעיות. בין יתר הדברים זה סיוע לאנשים שנתקעו עם פנצ'רים, אנשים שנתקעו במעליות, ילדים לכודים ברכבים, ואנשים שרכבם לא מניע וזקוקים לכבלים. מעבר לכך יש לארגון יחידת ג'יפים שמחלצת אנשים הנמצאים בתנאי שטח קשים, יחידת איתור נעדרים, ויחידת לוגיסטיקה שעוזרת לאנשים רבים במגוון דרכים ואפיקים.

"אחד הדברים המעניינים שעשו מתנדבי יחידת הלוגיסטיקה, המתמחה בשינוע מהיר של דברים נצרכים ממקום למקום, קרה ביום בו משאית נכנסה בגשר בכביש גהה, שקרס בעקבות כך. בעקבות המקרה נוצרו במקום פקקי ענק שנמשכו שעות רבות, ולפתע התקבלה פנייה מאמא, שהייתה בין התקועים בפקק, עם תינוקה הקטן.

התינוק צרח במשך זמן רב כתוצאה מרעב, אך לאמו לא הייתה את כמות המים הדרושה להכנת האוכל עבורו. מתנדב שלנו יצא לשטח, רכוב על אופנוע, ואיתר את רכבה. הוא נתן לה את כל הדרוש להרגעת התינוק, שסבל רבות, ואולי אף התחיל להיכנס למצב של סכנה".

אילו עוד סיפורים מעניינים קרו במהלך פעילות הארגון?

"וואו. כאלה יש בלי סוף. לא מזמן מתנדבים שלנו חלצו את רכבו של הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל, בשעה שיצא עם אנשיו מבית הכנסת 'איצקוביץ' בבני ברק בשעת לילה מאוחרת. הרב ואנשיו גילו להפתעתם שרכבם לא מניע, ומיד פנו אלינו, בבקשה לעזרה.

"האמת היא שבכל יום קורים אצלנו כמה וכמה סיפורים מעניינים. עם זאת, אחד החביבים עלי, שמראה את החסד הגדול של אנשים הארגון, קרה לפני שלושה חודשים. יום שישי בצהריים, ואני מקבל טלפון. הרבה פעמים אנשים שואלים מה המספר של ידידים ושולחים להם את הנייד הפרטי שלי במקום את המספר של המוקד.

"על הקו נמצא אדם חרדי מבני ברק, שנסע עם שלושת בנותיו שלו לחרמון. במהלך נסיעתם ברכבל נפל להם המפתח של הרכב לתוך הרי השלג שהיו מתחתיהם. לא היו באזור מוניות, לא שום דבר, והוא ממש ביקש את עזרתנו. שבת בעוד כמה שעות, והם תקועים, קופאים מקור, לבד בחרמון. עשינו כמה טלפונים, וזמן קצר לאחר מכן מנהל הסניף שלנו בטבריה שלח לו מונית. כשהאב הגיע עם בנותיו לטבריה, חיכה להם צימר ואוכל משובח, לכבוד שבת קודש".

מיליון אירועים עד היום

בשנה האחרונה, עיקר המאמצים בארגון ידידים התמקדו בהפיכת הארגון למתקדם וטכנולוגי יותר. זה החל אחרי שקבוצה של כ-100 אנשי היי-טק בכירים שמעה על ידידים, והחליטה לייצר עבור הארגון אפליקציה בהתנדבות. "דבר כזה עולה רבע מיליון שקל", מספר אלמסי "בנוסף, לראשונה נתנו אפשרות נוחה לחרשים ואילמים לפנות אלינו. יצרנו את ידידיה, שהוא רובוט המופיע באתר ובדף הפייסבוק שלנו, איתו ניתן להתכתב, ולהעביר את הפנייה באופן קל ומסודר".

כמה מהמתנדבים שלכם הם דתיים?

"אחוזים מאוד גבוהים מהמתנדבים שלנו הם חילונים. ועם זאת, בשבת כולם יודעים שאין פעילות בארגון. למרות כל מה שאנחנו עושים, אנחנו לא מוגדרים ארגון חירום, ולכן לא פועלים בשבת. עוד בקשר לחילונים, חשוב לי לומר שמטרת העל שלנו היא יצירת אחדות.

"בראייה שלי, מטרת הארגון היא לא רק חילוץ אנשים שנתקעו בדרכים. אנחנו בעיקר שואפים להגברת האחדות בעם. לחבר בין קהלים. השאיפה שלנו, ב"ה, היא להגיע חצי מיליון אנשים החברים בארגון. אנחנו רוצים שאנשים יראו את הפנים היפות של עם ישראל. רוצים להרבות באהבת ישראל".

לכמה אנשים עזרתם בשנה האחרונה, ובכלל עד עכשיו?

"ב-2017 עזרנו לכמעט 200 אלף איש. ומתחילת פעילותו של הארגון ועד היום, לקחנו חלק בכמיליון אירועים, בכל רחבי הארץ. כעת אנחנו מתכוננים לקליטת 1,500 מתנדבים נוספים עד החופש הגדול, שזו תקופה עמוסה מאוד אצלנו. וכך נגיע, ב"ה, ל-10,000 מתנדבים".

לאילו עוד אפיקים אתם רוצים להיפתח?

"לאחרונה התחלנו לקיים שיתוף פעולה עם תיכון 'מעיין' בפתח תקווה.  אני לא יודע בכלל מאיפה להתחיל כשאני בא לספר על כמה טוב זה עושה לפונים, ויותר מכך – לתלמידים עצמם. לפני כמה ימים אני מקבל שיחה ממספר לא מוכר, ומהצד השני עלה אביו של אחד התלמידים שלוקחים חלק במיזם.

"הוא שואל אותי: 'ישראל', אני עונה: 'כן', ואז הוא אומר: 'אני רוצה לומר לך תודה'. לאחר מכן, במשך ארבע דקות שלמות הבן אדם בוכה על הקו. לא מצליח להוציא מילה. אחרי שהוא איכשהו מסיים, הוא מספר לי שמיום שהילד נולד הם לא הצליחו לגרום לו סיפוק. שום דבר לו עניין אותו, או נתן לו משמעות בחייו. אבל שמהרגע שהוא התחבר לארגון - הוא התחיל לחיות".

כעת לעניין אחר. הציבור הרחב נחשף למאבקים בין ארגוני ההצלה. איפה אתם בסיפור הזה?

"אנחנו לא נכנסים למלחמות של ארגוני החירום. אגיד לך יותר מזה – אצלנו מתנדבים אנשים ממד"א, זק"א ומכל שאר הארגונים. ככלל, אם מתנדב שלנו מנסה לסכסך בין הארגונים, על ידי הוצאות הודעות לתקשורת, או כל דבר אחר, הוא מיד מוצא מהארגון. המוטו שלנו זה להגיע בשקט, לעשות את העבודה, ולהמשיך הלאה".

ישראל אלמסי - מנכ"ל ארגון ידידים התכבד להדליק משואה (שנת תש"פ). צפו

ובתוך כל זאת, מה הקשיים האישיים שלך בניהול הארגון?

"זכורה לי היטב פעם אחת שמתנדב שלנו הגיע למקום שבו היה ילד לכוד ברכב, אך לא הייתה לו ערכת פריצה. הדקות שחלפו עד שהגיע מתנדב נוסף היו מסוכנות ומורטות עצבים. החלום שלי הוא שיהיה תיק ציוד מלא ואיכותי לכל מתנדב. ערכת פריצה, ערכת התנעה, ג'ק הידראולי, ערכה לתיקון פנצ'ר וכו'".

לקראת תום פגישתנו, שוב עולה עניין הילדים הלכודים ברכבים. הקיץ הממשמש ובא, מעלה שוב ושוב את העניין לסדר היום. "אני לא שופט אף אחד", אומר אלמסי "זה יכול לקרות לכל אחד. זה קרה לאחד מחברי הטובים ביותר. אבא מדהים. אין הרבה אבות כמוהו.

"אנחנו מאוד קרובים, ואחרי שזה קרה שאלתי אותו איך זה קרה לו. הוא ענה שפשוט אין לו מושג. הוא לקח את זה מאוד קשה. אני חושב שעיקר העניין זה ממש להכניס את זה למודעות. שכל הורה ישנן זאת שוב ושוב. כל יום. להתרגל להעיף מבט אחורה, גם כשנוסעים לבד. שזה יחדור לעצמות. ועם זאת, אין מה לכעוס על ההורים הללו. לא בכדי המדינה לא מענישה אותם. הם כבר קבלו את העונש הכי גדול שהם יכולים לקבל".

להצטרפות למערך המתנדבים ולבקשות סיוע - מוקד טלפוני: 0533131310