מלך המגרש: הרב שמחזק את כוכבי הכדורגל הישראליים

ידוע שעיסוקם של שליחי חב"ד, בארץ ומחוצה לה, הוא מעניין, מאתגר וייחודי. ובכל זאת, גם בקרב חסידי חב"ד, יש שליחים ששליחותם יוצאת דופן ומסקרנת במיוחד. כזה הוא במידה רבה סיפורו של הרב עמי פייקובסקי, שליח חב"ד ל... ליגת העל.

הרב פייקובסקי (66), גר בירושלים, נשוי לאיריס, אמנית המתמחה בציור, ולהם ארבעה ילדים ושבעה נכדים. מפתה מאד לצלול עם הרב פייקובסקי לסיפור חייו רב התהפוכות, ולהשפעה שהשיג על מובילי דעת קהל בישראל, אך שיחתנו מתגלגלת בתחילתה לסיפור היסטורי, שמעניק עומק חשוב ורובד נוסף לכל פעילותו של הרב.

"נולדתי בצפון תל אביב, בשיכון סלע, שיכון של חירותניקים", מספר הרב פייקובסקי. "ההורים שלי היו לוחמים בלח"י. על המצבה של אמא שלי כתוב: 'האמא של המחתרת'. הלוחמים שהיו בורחים מהבריטים היו מגיעים לאמא שלי כדי להסתתר, כי הם ידעו שיקבלו את כל מה שהם צריכים.

"אבא שלי עלה לארץ זמן קצר לפני שהיטלר נכנס לפולין. ז'בוטינסקי אמר בשעתו ליהודים לברוח ולעלות לארץ. הוא אמר שאם היהודים לא יגמרו עם הגולה – הגולה תגמור אותם. זמן קצר לאחר מכן אבא נדר את נדר בית"ר. לא הרבה זכו לכך. גם בגין היה בין היחידים.

"אבא, שהבין מה קורה, דחק בכל משפחתו לעלות לארץ ישראל, ויפה שעה אחת קודם. אבא שלו שמע את הדברים, אך אמר שיעלו עוד שישה חודשים. כשאבא שלי עזב את ביתו, כל בני משפחתו ליוו אותו לרכבת. זו הייתה הפעם האחרונה שהוא ראה אותם. כולם נרצחו בשואה.

"שנים אחר כך, נסעתי עם האחים שלי לעירו של אבי, וראינו את הבית שלהם. פגשנו אישה בת 97 שהראתה לנו הכל. זה היה מרגש מאד. אבל השיא היה כשהגענו לקבר האחים. 2,500 איש מאותה עיירה. הצענו גם לאבא להצטרף אלינו, אבל הוא לא הסכים לבוא. אמר שלא יעמוד בזה. אבא היה אדם חזק וקשוח מאד, אבל תמיד בכה כשדיבר על זה".

הפעילות של אנשי הלח"י הייתה סודית מאוד. מה ידוע לך על הפעילות של אביך?

"המפקד של אבא היה יצחק שמיר, לימים ראש הממשלה. בשנת 74', שנה אחרי מלחמת יום כיפור, עזבתי את הארץ לטובת לוס אנגל'ס. שמיר הגיע לביקור בעיר, והתארח בסוויטת המלון 'ארבע העונות' היוקרתי. אושרה כניסה לכמה ישראלים שרצו להצטלם איתו, ואני ביניהם.

"כשהתקרבתי אליו הוא שאל אותי איך קוראים לי, ואמרתי פייקובסקי. הוא שאל: 'אתה הבן של שלמה?', וכשעניתי בחיוב אמר לי שאהב אותו מאד, ושלא היו צריכים להדליק את האור כשהוא היה נכנס לחדר.

"אפרופו שמיר, כשאבא נפטר עשיתי אזכרה לכבודו. הזמנתי לוחמי מחתרות שנותרו בחיים, חברים, את שמיר ואת הרב גרונר, המזכיר של הרבי מלובביץ'. באותה אזכרה שמיר אמר לי: 'נשיאים טועים. ראשי ממשלות טועים. שרים טועים. אפילו מלכים טועים. אבל הרבי מלובביץ' אף פעם לא טעה'.

"כתגובה לדבריו, אמרתי לו שהרבי אמר שאסור לדבר עם הערבים על הסכמי שלום, פשוט אף מילה, אז איך הוא עשה זאת? שמיר דפק על השולחן ואמר: 'אמרתי לך שהרבי לא טעה. אסור לחשוב לדבר איתם אפילו. זה רק מסבך את המצב. זו הייתה טעות, ואני מודע להשלכות השליליות של מה שעשיתי'.

"בקשר לפעולות של אבא, אני יכול לספר שיום אחד ביקשתי ממנו שיספר לי סוד צבאי. הוא חשב מעט, ואז לקח אותי לבוידעם והראה לי מזוודה ישנה מאד שהוחבאה שם. כממתיק סוד, הוא סיפר לי שהמזוודה הזו השתתפה במהלך נגד לורד בריטי חשוב, שהשפיע המון על העזיבה של הבריטים מהארץ. אמר ולא יסף".

האנטנה הקדושה

"הבית שלי היה חילוני מאד. פשוט לא ידענו כלום. רק ביום כיפור היינו נוסעים לבית כנסת", מספר פייקובסקי, עכשיו גם על עצמו. "בילדותי שיחקתי בבית"ר תל אביב, אח"כ בבוגרים, ואז לקחו אותי לבית"ר אשדוד. בצבא שירתתי במודיעין, ואחרי השחרור נסעתי לטיול בארצות הברית. הטיול הזה נמשך 36 שנה".

למה נשארת שם כל כך הרבה זמן?

"תוך זמן קצר התחלתי לעבוד, וראיתי ברכה. בהתחלה הייתי הולך לשווקים שם ומוכר בגדים. ואז גדלתי קצת, ופתחתי חנות בלוס אנג'לס. הגודל שלה היה עצום. היום, לצורך העניין, יש בה שש חנויות גדולות. מפה לשם, וזה מה שחשוב בעיקר, בכל יום שישי היו באים חב"דניקים צעירים להניח תפילין לי ולעוד יהודים.

"אנשי עסקים מטבעם הם חשדנים, וחשבתי שהם באים בשביל כסף. יום אחד שאלתי את אחד הילדים החב"דניקים למה הם באים לפה להניח ליהודים תפילין, אז הוא אמר לי שכמו שיש אנטנה ברכבים, שעוזרת לרדיו להשמיע בצורה טובה את השירים, כך התפילין הן אנטנה לכל מה שבקדושה. הוא אמר שהרבי לימד אותם שיש יהודים שהנקודה היהודית שלהם מכוסה, אבל בעזרת התפילין היא יכולה להתגלות.

"המשפט הזה הפך לי את הבטן. הייתי רחוק מאד מהיהדות, ואיש עסקים קשוח, אבל בעקבות המשפט הזה נולד בי רצון גדול להבין מה יש בתורה. בהתחלה הייתי מגיע עם הרכב לארוחות השבת אצל שליח חב"ד שגר באזור מגורי, ולאט לאט הכרתי ולמדתי יותר ויותר.

"זמן קצר לאחר מכן, החלטתי לסגור את החנות שלי בשבת. בראייה שכלית פשוטה זה נראה היה כמו התאבדות לעסק. הרוב המוחלט של המכירות בעסק היו בשבת. ביום חול הייתי מוכר, נניח, ב-200 דולר, ובשבתות ב-10-15 אלף דולר. המשמעות הייתה שאם אני סוגר בשבת - אני סוגר לגמרי את העסק שלי".

נשמע כמו התלבטות לא פשוטה בכלל לאדם שעדיין רחוק מיהדותו.

"כן, בהחלט לא פשוטה, אבל בכל זאת החלטתי ללכת על זה, וחיפשתי בנרות מישהו שייקח לי את החוזה על החנות. שייכנס במקומי. באותם ימים זה היה האזור הכי חם בלוס אנג'לס, ולמרות זאת לא הצלחתי להיפטר מהחנות. חיפשתי בטירוף, ופשוט לא מצאתי. השליח, שאיתו הייתי בקשר, ייעץ לי לכתוב לרבי על כך, ולהמתין לתשובתו.

"וכך עשיתי. כתבתי לרבי שאני רוצה לסגור את החנות בשבת, לא להינזק כלכלית, ופשוט למצוא מחליף לחוזה. אחרי שבוע קיבלתי תשובה מהרבי. מכתב ו-18 דולר. הרבי כתב לי לסגור בכל יום שישי את החנות לפני שהשמש שוקעת, להפיץ תורה במקום שאני נמצא בו, ולתת את ה-18 דולר לצדקה במקום שבו אני נמצא.

"מיד אחרי שקיבלתי את התשובה הלכתי לבעל הבית של הנכס, ואמרתי לו שאני רוצה לצאת מהחוזה. הוא כעס עלי מאד, ואמר שאין סיכוי שיוציא אותי מהחוזה בלי מחליף. יצאתי ממנו, וחזרתי לחנות בתחושות קשות.

"כמה דקות אחרי שחזרתי לחנות נכנס מישהו ואמר שהוא רוצה לקנות ממני את החוזה על החנות. הוא עשה חשבון של 20 שנה קדימה, הזמן שנשאר לי עד לסוף החוזה, ושילם לי סכום עתק. עם הכסף הזה קניתי בית ופתחתי בית חרושת, שסייעו לי רבות בהמשך הדרך. השקעתי בכל מיני דברים שמהם אני מתפרנס בכבוד עד היום. סגירת העסק גם עזרה לי להחליט לעלות לארץ".

"ברגע הזה נפל לי האסימון"

כשהגיע לארץ, אחרי 36 שנים בארה"ב, ובעיצומו של חג החנוכה, השתתף הרב פייקובסקי בשיעור מיוחד לאנשי עסקים, בישיבת "תומכי תמימים" ברמת אביב. הרב גינצבורג, שהעביר את השיעור, אמר שמי שחושב שהוא בא רק ליהנות מהשיעור וללכת הביתה – טועה בגדול. כל אחד מאיתנו צריך לחשוב מי לא מדליק כעת נרות; למי אין נרות וחנוכייה; מי לא יודע בכלל שעליו להדליק, וכן הלאה. "ברגע הזה נפל לי האסימון, והרגשתי וידעתי שאני יכול לעשות הרבה במישור הזה", מספר הרב. "בשנה ההיא אלי כהן אימן את בית"ר. היינו מבלים הרבה יחד, בצעירותינו, לפני שנסעתי לחו"ל. השגתי את המספר של אלי, והוא שמח מאד לשמוע ממני. שאלתי אותו נגד מי הם המשחק הקרוב שלהם, והוא אמר לי שיש להם משחק נגד מכבי תל אביב. ברמת גן. 30 אלף צופים.

"התרגשתי מאד מעצם האפשרות לקידוש ה' העצום הזה, ואמרתי לו שלא יצחק, בבקשה, אבל אני רוצה לשאול משהו, ושאלתי אם אכפת לו שאדליק חנוכייה במגרש. הוא ענה: 'שאני אצחק? אתה נורמלי? כל הישראלים אצלי בקבוצה מניחים תפילין, וגם אני מניח כל יום. לא רק שאני רוצה שתדליק במגרש, אני רוצה גם שתדליק במלון לפני המשחק.

"שמחתי מאד. הגעתי למלון, וראיתי על דש חולצתם של השחקנים מנורה עם שבעה קנים. שאלתי אותם אם הם יודעים למה בחנוכייה יש שמונה נרות ועל החולצה שלהם שבעה. אחד השחקנים אמר שמדובר כנראה בטעות. מיד תיקנתי אותו ואמרתי להם שזו לא טעות. שכך, כמו המנורה שעל חולצתם, הייתה נראית המנורה בבית המקדש.

"זה הכניס אותם לאקסטזה. ומיד כולם התחילו לשיר 'אנחנו מאמינים בני מאמינים' בהתרגשות גדולה. באחת בלילה התקשר אלי כהן וסיפר שהשחקנים הצליחו במשחק, ורוצים עוד. מאז נהייתה פעילות ענפה. כבר לא מעט שנים אני בקשר הדוק עם המון שחקני כדורגל, חלקם מהבכירים בארץ, שמשפיעים על רבבות צעירים. אני מניח איתם תפילין, מדבר איתם בדברי תורה, נותן להם מצות לפני פסח, מגילה בפורים, נרות חנוכה וכיוצא בזה".

איך מקבלים אותך המאמנים וראשי הקבוצות? אתה נתקל לפעמים בתגובות עוינות?

"האמת היא שיש ויש. לפני כמה שנים היה לבית"ר ירושלים מאמן שראה שאני מדליק נרות עם השחקנים, ואמר לי בגילוי לב שאמא שלו יהודייה. סיפר שבילדותו היא קנתה לו תפילין, אבל הוא אף פעם לא הניח. בדקתי לו את התפילין שהיו ברשותו, והחזרתי לו אותן כשרות. הוא פשוט התחיל לרעוד כשהניח אותן בפעם הראשונה.

"מעבר לזה, אחרי כמה שנים הוא אימן את מכבי נתניה, שבאותה שנה ירדה ליגה. הם היו על סף פשיטת רגל, אבל אמרתי לו שאם יניח תפילין ויתחזק במצוות – המצב ישתפר. והוא באמת עלה ליגה עם נתניה, וקצר שבחים רבים. הוא מניח תפילין עד היום.

"יש גם המון הורים ששמחים מהפעילות שלי. עשיתי מבצע עם אוהדי הכדורגל של בית"ר. יש אימהות שרוצות שהבן שלהם יצטלם עם השחקנים, אז עשיתי איתם הסכם שמי שילמד פרק תניא בעל פה – אני נותן לו כדורגל חתום. כל שבוע אני נותן עשרה כדורים לילדים שלמדו, ובוחן אותם.

"אבל כן, לצד זאת, יש אנשים שמתנגדים ומנסים לשים לי רגליים. וגם יש אנשים שבכלל לא שייכים לעולם הכדורגל, אבל עינם צרה בכך שנותנים לרב להיכנס לקבוצות כדורגל. אפילו בבית"ר יש התנגדות. בעלי הקבוצה, אלי טביב, דווקא מאוד בעד, אבל יש אנשים שמאוד לא רוצים לראות אותי שם. וכן, זה קשה מאד כשאתה נכנס למקום מסוים ויודע שיש בו אנשים שלא רוצים לראות אותך. זה כואב בלב".

לסיום דבריו, מבקש הרב פייקובסקי לומר כמה דברים על סוגיה דתית וחברתית שעלתה לכותרות בתקופה האחרונה. "יש המון-המון שחקנים שאומרים לי שממש כואב להם מזה שהם משחקים בשבת, אבל מכריחים אותם. בליגה הלאומית התאגדו מספר שחקנים שפנו לבית המשפט ואמרו, ובצדק, שלשחק בשבת זה לא חוקי, והשופטת הסכימה איתם.

"העניין הגיע לבג"ץ, אך דווקא במקרה הזה הוא החליט שלא להחליט, ואמר שהממשלה תחליט בנושא. יש ועדה בכנסת שארגן אותה ח"כ מיקי זוהר, שעוסקת בנושא הזה. הבאנו לשם 250 חתימות של שחקנים פעילים שלא רוצים לשחק בשבת, אבל עדיין שום דבר לא זז. בינתיים אנחנו ממשיכים להתפלל ולהשתדל".