ומה עם המצוות החברתיות?

נאמר בפרשה: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם" (ויקרא כג, כב).

מיקומו של פסוק זה בפרשתנו מעורר תמיהה: מעבר לעובדה שזו הפעם השנייה בה נכתב פסוק זה, לאחר שכבר הופיע בפרשה הקודמת (יט, ט), ניתן להבחין כי מקומו נקבע דווקא באמצע פרשיותיהם של חגי השנה – בין פסח ושבועות, לבין ראש השנה, כיפור וסוכות. גם במבט כללי על הפרשה נראה כי הפסוק עומד במרכז כלל הנושאים המצויים בה: דיני קדושת הכהנים, כשרות המקריבים והקרבנות ודיני המועדים – כל אלו מצדו האחד של הפסוק, ומצדו השני מצויים דיני המועדים, שמן המאור למקדש ולחם הפנים. מהו, אם כן, פשר המיקום המרכזי שמעניקה התורה לפסוק יחידי זה?

משל למלך גדול וטוב לב אשר מלך על מדינות רבות. בכל שנה היה מכנס המלך את כל שרי המדינות כדי לדון עמם איש איש בצרכי מדינתו ולהתוות לפניהם את מדיניותו בכל העניינים לשנה הבאה.

באחת השנים נודע למלך כי בית היתומים של אחת ממדינותיו מוזנח ואינו מטופח ומושקע כיאות. חשב המלך כיצד יבהיר לראשי אותה המדינה כי נושא זה עומד גם הוא בשורה אחת עם שאר הצרכים החשובים. חשב ומצא רעיון מקורי: ביום הכינוס השנתי דיבר המלך על כל הוצאות הממלכה ומנה את כל הנושאים החשובים, אך במהלך פירוט תקציב הצבא והביטחון עצר לפתע, חישב את הוצאות בית היתומים וביקש מראשי המדינה לשים לב לצרכיו וטיפוחו. כאשר סיים לעסוק בנושא בית היתומים, חזר והמשיך בפירוט תקציב צרכי הצבא ומערכת הביטחון. תמהו הנוכחים כולם, מה ראה המלך לקטוע נושא כה חשוב לטובת עניין כזה? או אז הבינו כי טובתו של בית היתומים שקולה היא בעיני מלכם הנבון כביטחון המדינה כולה.

כך גם באשר לשאלת מקומו של הפסוק העוסק בצרכי העניים, וכמובא בדברי רש"י: "מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים והחג מכאן? ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאילו בנה בית המקדש והקריב קרבנותיו בתוכו".

כמה מייחלים אנו לבניין בית המקדש, כמה מצפים אנו לעבודתו: "הראנו בבניינו, שמחנו בתיקונו". מקום חיבור שמים וארץ, מקום התעלות בעבודת ה'! והנה, בתוך פסוקי העבודה הנשגבה מכניסה התורה את הציווי הזה, לקט שכחה ופאה, ובכך מלמדת אותנו מהי משמעותה האמיתית של הנתינה לעני ולנצרך, בעיני הקב"ה: "כאילו בנה בית המקדש והקריב קרבנותיו בתוכו"! רואים אנו עד כמה אין יד שכלנו מגעת לגודלה ויקרתה של מצוות זכירת העניים והנזקקים הזועקים לעזרה, וההענקה להם מהטוב שה' חנן אותנו בו.

ומכאן אף נלמד את משמעותן של מצוות נוספות, העלולות להיראות בעינינו כקטנות לעומת מצוות אחרות, בעוד שאצל בורא עולם הן יקרות וחשובות מאוד. מי ייתן ונזכה לקיים את כלל המצוות בשלמותן כראוי להן. שבת שלום.