פוסט קורע לב: "איזו אמא יכולה להשלים עם הלב השבור של הילד שלה?"

איך זה מרגיש להיות אמא לילד בכיתה ד' שכל כיתתו מחרימה אותו? אם תשאלו את רינה בן שבת, היא תגיד לכם שזו מציאות שכמעט בלתי ניתן להשלים איתה. "הבן שלי מנודה, מוחרם. מוחרם קשות", היא כותבת בפוסט שהצליח לגרור אלפי תגובות ולייקים ברשתות החברתיות. "מאוד קשה לכתוב את המילים האלה, מאוד קשה להשלים איתן, אבל זו המציאות. כבר שנתיים, ילד בכיתה ד' מוחרם וכל יום שעובר ואנחנו מנסים לקלוט עם מה הוא מתמודד - הלב נשבר יותר. 

"להיות הורה לילד מוחרם זה לראות את כולם משחקים בחוץ, ולו אסור להצטרף אז הוא יושב ומסתכל מהצד. להיות הורה לילד מוחים זה לשמוע שקוראים לו 'הקוף' ולאחים שלו 'האחים של הקוף', ככה באמצע הרחוב. להיות הורה לילד מוחרם זה להתחנן למדריך בסניף שייעשה הכול שיצרפו אותו למדורה של כולם, ושיוותר על הגרלה שתשאיר אותו בחוץ. להיות הורה לילד מוחרם זה לראות איך מתעלמים ממנו כאילו הוא שקוף לחלוטין. לראות אותו כל כך רוצה לצאת לשחק, אבל אין מי שמחכה לו בחוץ. להיות הורה לילד מוחרם זה לראות את המבט שלו כשהוא כל כך מחכה לפעילות בסניף, כי זה המקום היחיד שהוא מוזמן אליו וגם שם הוא סובל מהקנטות. 

בן שבת היא לא היחידה שחווה ביחד עם בנה את החרם הנוראי, ורואה כיצד המצב הלימודי מידרדר דווקא משום כך. לדבריה, כבר ניסתה כמעט הכל, "כל טיפול שייתן לו קצת כוח, קצת רוגע לנפש הכואבת. זה לעשות הכול כדי להקל עליו - בפינוקים, ביחס, באהבה. להיות הורה לילד מוחרם זה לדעת שגם לילד שלי יש קושי. שגם הוא פגע ועיצבן ושהוא זקוק לגבולות, אבל זה עדיין לא מצדיק חרם כזה של שנתיים. הוא רק בכיתה ד'".

"אתם תגידו לי, איזו אמא יכולה להשלים עם הלב השבור של הילד שלה?"

"להיות הורה לילד מוחרם זה לשמוע כל הזמן מאנשים שונים וממקומות שונים איך שמעו שירדו וצחקו עליו, ואיך הצילו אותו ברגע האחרון מעוד הקנטות. להיות הורה לילד מוחרם זה לראות את כל בני גילו ביחד צוחקים ונהנים בטקס היישוב, ורק הוא צמוד אלינו ולא יכול להתקרב לחבורה. להיות הורה לילד מוחרם זה לחבק אותו כשהוא חוזר הביתה שבור, כי אף אחד לא רצה לשבת לידו בפעילות ואז נאמר לו שמי שיישב לידו יצטרך לטבול במקווה מטומאת הקוף".

ממשיכה בן שבת וכותבת את שבליבה: "להיות הורה לילד מוחרם זה לראות איך האחים שלו כואבים ועושים הכל כדי להגן עליו, ואיך הם צוחקים עליו שהאחים שלו באים להגן עליו. זה המבט הכואב ביני לבין שלום, בהבנה שאנחנו חסרי אונים מול הכאב הזה. להיות הורה לילד מוחרם זה להתפלל ולבקש מאלוקים שהתיקון הקשה הזה ישאיר את נפשו כמה שפחות פצועה, ויבנה בו קומה של עוצמות וכוחות. להיות הורה לילד מוחרם זה לראות איך כל ההורים האחרים כאילו השלימו עם המצב. לפעמים הם כן מנסים להפסיק את הסאגה, ולפעמים מאשימים את הילד שלי בכעסים המוצדקים שיוצאים עליו".

את הפוסט הטעון שלה מסיימת בן שבת במילים הבאות: "אל תיטעו. באמת שיש לנו ילד גיבור, כל כך גיבור. הוא חונק את הדמעות, ומחפש הלאה למלא את הלב. אבל אתם תגידו לי, איזו אמא יכולה להשלים עם הלב השבור של הילד שלה?"