האם גשמים באייר הם סימן ברכה? למה אנחנו מגיעים מלכתחילה לעולם הזה? והאם חובה להוריד קעקועים?

1. האם גשמים בחודש אייר הם סימן ברכה?

אם לא ירדו גשמים קודם חודש ניסן, אז הגשמים שיורדים אחרי חודש ניסן נחשבים לסימן קללה. אולם אם באותה שנה ירדו גשמים גם קודם חודש ניסן, אז אדרבה, הגשמים שיורדים לאחר ניסן נחשבים לסימן ברכה.

מקורות: אמנם כתוב במשנה במסכת תענית (דף י"ב עמוד ב') יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה, שנאמר (שמואל א' פרק י"ב פסוק י"ז) "הלא קציר חטים היום" וגו'. אולם מבואר בירושלמי בתענית (סוף פרק א') שכל זה נאמר דווקא כשלא ירדו גשמים באותה שנה קודם ניסן. אבל אם ירדו גשמים גם קודם ניסן, אז אדרבה, יש בגשמים שיורדים אחרי ניסן סימן ברכה. והובא ברי"ף במסכת תענית (דף ה' עמוד ב' מדפי הרי"ף). וכן מפורש יוצא גם מדברי הרמב"ם (הלכות תעניות פרק ג' הלכה ט').

*  *  *

2. האם אדם יהודי חילוני לא מאמין שעשה קעקוע, ולאחר מכן נהיה דתי ושומר מצוות, חייב להוריד את הקעקוע שלו, או שיכול להשאירו?

אף על פי שיש איסור גמור לעשות כתובת קעקע על בשרו (ראה ספר ויקרא פרק י"ט פסוק כ"ח, וכן בשלחן ערוך יורה דעה סימן ק"פ), מכל מקום מי שכבר עשה קעקוע אינו חייב להסיר זאת מבשרו. ואף על פי כן טוב ונכון למי שיש באפשרותו להסיר את הקעקוע מבשרו, כדי שלא תהיה עליו "מזכרת עוון".

מקורות: ראה במנחת חינוך (מצוה ל"ב, במוסך השבת מלאכת המוחק אות ד') שכתב, שלהיות כתובת קעקע על בשרו אינו נכון לישראל, ע"ש. הרי שאין איסור בכל רגע שהקעקוע על בשרו, ושמכל מקום נכון להסירו. וכן יעוין בשו"ת להורות נתן חלק ח' (סימן ע"ב) שהעלה שאם כבר עשה כתובת קעקע אין איסור בקיומה ואין חיוב למוחקה, ומכל מקום אם רוצה להסירה מבשרו רשאי ואין בזה משום חובל עצמו אם אינו מרגיש צער בבשרו. ואם עושה בדרך צער כדי לכפר על עוון עשיית קעקוע גם כן מותר, ע"ש. וע"ע בשו"ת רבבות אפרים חלק ח' (סימן ש"ו) שגם כן כתב, שנראה דאיסור כתובת קעקע הוא רק איסור לכתוב כתובת קעקע, אבל אם כבר נכתב אין איסור לקיימה, אבל יותר טוב שיסיר כי זה נראה מגוחך, ויאמרו שעבר עבירה וירדימוהו ויסירו ולא ירגיש הכאב ולא יהא חובל בעצמו (ושוב פקפק שאולי יש איסור דרבנן אם זה על גופו. אולם לא הביא שום סימוכין לזה).

גם הגר"י זילברשטיין שליט"א בספר חשוקי חמד על מסכת פסחים (עמוד תכ"ז) נשאל ביהודי שחזר בתשובה ומסתפק אם עליו להסיר את כתובת הקעקע, והאם עליו לעבור לשם כך אף ניתוח, שהרי גם כשיעשה את הניתוח לא יעקור בזה את הלאו למפרע, ואת העשוי אין להשיב, ולכן יש להסתפק אם מותר לאדם לחבול בגופו להסרת הקעקוע כשבין כך לא יתקן את הלאו, ולא מצינו שזוהי עבירה נמשכת. והציע שאלה זו לפני הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והשיב לו: להסיר את הכתובת קעקע הוא דבר ישר, למעט תפלה, ומותר בעד זה לחבול בגוף, כי האיסור לחבול הוא כשמזלזל בגוף שהוא מתנת אלוקים וגם הוא לא שייך לנו, אבל כשחובל להסיר תועבה מותר. ושוב הביא מגיסו הגר"ע אויערבאך שליט"א שאמר להביא ראיה לפסק זה מדברי המנחת חינוך הנ"ל, ע"ש.

וכיוצא בזה כתב בשו"ת שבט הקהתי חלק ה' (סימן קנ"ד) שנראה שבמידת האפשר יש להסיר כתובת קעקע מעל גופו משום מראית העין. והביא שהגרש"ז אויערבאך זצ"ל נשאל בזה שבועיים סמוך לפטירתו, והשיב, דלא מצא בהפוסקים שיהא עובר בכל רגע, ואם כן אין חיוב להסירו מדינא. וע"ע אליו (שם סימן רע"ו אות ב') שציין לדברי המנחת חינוך הנ"ל, ע"ש.

ועיין עוד בספר מעין אומר חלק ז' (עמוד של"א) שכתב, שכמה פעמים שאלו חוזרים בתשובה את הגר"ע יוסף זצ"ל אם חייבים להוריד את הקעקועים שעל גופם, ואמר הרב זצ"ל שאין חייבים להוריד זאת. והוסיף שאומר זאת כיוון שהדבר כרוך בכאבים חזקים מאד, ע"ש. ומבואר יוצא שגם דעת הגר"ע יוסף זצ"ל שראוי מאוד להסיר את הכתובת קעקע מעל גופו (והיינו טעמא דלא חש משום איסור חובל בגופו לפי מה שכתב בשו"ת יביע אומר חלק ח' חלק חושן משפט סימן י"ב אות א' שרק בדרך ביזיון אסור לאדם לחבול בגופו. הא לאו הכי שרי). ורק בגלל שזה כרוך בכאבים אוקמי אדינא שאין חיוב להסירו.

וכן ראה בספר מעלות רבקה על התורה (עמוד רנ"ב) ששאל את הגר"ח קניבסקי שליט"א אודות אדם בעל תשובה שבעבר קעקע כתובת קעקע בתורה של צלב ר"ל בבשרו, האם יש לו להשתדל להסירה (וציין שהדבר כרוך בהוצאות מרובות ובכאבים)? והאם יש נפקא מינה במיקום הכתובת קעקע (למשל אם מצויה במקום גלוי כבידו, או אם נעשתה במקום נסתר)?, והשיב הרב שליט"א: אין חייב, ומכל מקום אם יש לו סיבה – רשאי, ואין זה בגדר חובל בעצמו, יעוין שם. וזהו לשיטתו שכתב להוכיח בקונטרס פתשגן הכתב (סימן ג'. נדפס בתוך ספר שיח השדה) שאין רצון התורה שלא יהא חקוק בבשר כתובת קעקע, אלא רצון התורה הוא לאסור את עצם המעשה ולא התכלית, ע"ש.

ולגבי מחיקת קעקועים שעשו הנאצים ימ"ש וזכרם בזרועות היהודים (ובזה כמובן לא שייך מזכרת עוון שהרי נעשה באונס גמור), הנה בשו"ת ממעמקים חלק ד' (שאלה כ"ב) השיב לאישה שהנאצים ימש"ו חקקו על בשרה מספר, שאין לה למחוק מספר זה, כי בזה היא נותנת יד לפושעים הנאצים הארורים, ועוזרים להם להשכיח את מעשי הזוועה והאימים שעשו לעם ישראל, ויש בזה משום חיזוק לשונאים הללו המתחצפים ומכחישים את הכל, כאילו אנו היהודים שמים להם רק עלילות דברים ותואנה אנחנו מבקשים להם, אלא אדרבה עליה לשאת  את האות הזה בגאווה ובגאון, ע"ש. אמנם בירחון המאור (אדר א' התשכ"ה, עמודים 3-5) השיב על דבריו, ע"ש. ועיין בשו"ת שבט הקהתי חלק ה' (סימן קנ"ד) שכתב, ששמע דבכוונה אין מסירין ניצולי השואה את הסימנים שקעקעו על בשרם כדי להראות להבית דין של מעלה מה עוללו הגרמנים ימ"ש, ויהיה זה למליץ יושר עבורם ליום הדין, ע"ש.

וע"ע בשו"ת נזר כהן חלק ב' (סימן כ"ג) שהרחיב הדיבור בכל האמור, יעוין שם.

*  *  *

3. כותב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים שהעולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא. רציתי לשאול את הרב, למה אנחנו מגיעים לעולם הזה? לעולם לא שלם. למה הקב"ה שם אותנו בעולם מלא ניסיונות? למה לא להגיע ישר לעולם הבא, לעולם של קדושה? לשים אותנו שם ישר עם "גמרא וסטנדר"? למה צריך את העולם הזה לפני העולם הבא?

כותב הרמח"ל בפרק הראשון של מסילת ישרים:

"והנה, מה שהורונו חז"ל הוא: שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול בכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם. והוא מה שאמרו ז"ל (אבות ד', ו'): "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא". והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציוונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה".

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.

כך, להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקרבתו בזכות ולא בחסד-חינם.

ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.

"לחם בושה" – הוא מושג שמתאר את השגת השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. והרעיון שמאחוריו הוא שהנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. הרעיון הוא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים.

יהיה מי שישאל בטעות: "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת.

כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות את התשובה הבאה:

https://www.hidabroot.org/he/article/109596

ולאחר מכן את המאמר "למה ה' ברא סבל בעולם":

https://www.hidabroot.org/he/article/88622

מטרת הסבל והקשיים היא כדי לתת לנשמה את היכולת להחליט בעצמה אם להתקרב לה' מתוך אהבה, ועל ידי כך היא זוכה לקרבתו באמת. אך זו סוגיה קשה, ואי אפשר למסור עליה תשובה קצרה. בקישורים שבסוף התשובה ישנה התייחסות רבה לשאלת הסבל, וההסבר מדוע הסבל נצרך כדי להשיג את מטרת הבריאה. נא לקרוא בקישורים הבאים:

מלך, אבא או חבר – כיצד להביט על אלוקים?

https://www.hidabroot.org/he/article/95502

אבא גדול ואבא קטן:

https://www.hidabroot.org/he/article/99775

*  *  *

4. התגרשתי לפני חודש. אני רוצה לדעת באלו מקרים ולאחר כמה זמן מותר להוריד כיסוי ראש על פי ההלכה?

גם אישה גרושה חייבת להמשיך ולכסות את ראשה (שלחן ערוך אבן העזר סימן כ"א סעיף ב', ובית שמואל סק"ה), ולא משנה כמה זמן עבר מאז הגירושין.

אמנם דעת הגר"ע יוסף זצ"ל, שאישה גרושה יכולה להקל במקום צורך (כמו פרנסה) ללבוש פאה נכרית, כל עוד היא לא נשואה בשנית (שו"ת יביע אומר חלק ד' חלק אבן העזר סימן ג'. וע"ע בשו"ת דברות אליהו חלק ט' סימן קנ"ז).

*  *  *

5. ראיתי שהרב עובדיה זצ"ל בחזון עובדיה כתב שמותר לסחוט לימון בשבת. רציתי לדעת האם זה חייב להיות ישירות לתוך אוכל, והאם מותר לסחוט בכלי שמיוחד לסחיטת לימון.

לפי מנהג האשכנזים אסור לסחוט לימון בשבת אלא אם כן סוחטים אותו על גבי אוכל (משנה ברורה סימן ש"כ ס"ק כ"ב).

אולם לפי דעת הגר"ע יוסף זצ"ל, מותר לסחוט לימון בשבת אפילו לתוך כוס ריקה (חזון עובדיה על שבת חלק ד' עמודים קל"ד-קל"ז). ואם את נוהגת לפי פסקיו תוכלי לסחוט לימון גם בשבת.

אמנם לכל הדעות אסור לסחוט לימון על ידי מסחטה ידנית בשבת (וכן כתב בספר ילקוט יוסף על הלכות שבת כרך ג' עמוד שד"מ סעיף ח').

*  *  *

6. אנחנו עוברים לדירה חדשה, האם מותר לקחת אתנו את המזוזות, ולהשאיר אחת בדלת הראשית [בדירה שעוזבים]?
לדלת הראשית נקנה מזוזה חדשה ולחדרים נשתמש במה שפירקנו מהדירה הישנה. האם זה תקין?

בעיקרון אסור למי שעובר דירה לקחת את המזוזות משום חדר בבית, אלא יש לו להשאירן במקומן (שלחן ערוך יורה דעה סימן רצ"א סעיף ב').
אמנם אם המזוזות יקרות, מותר להוציא את המזוזות אם תקבע במקומם מזוזות פשוטות (לפחות). וכדי לצאת מכל חשש כדאי ליטול את המזוזות הישנות למטרת בדיקה, ומיד כשאתה נוטל אותן תשים במקומם מזוזות כשרות (שו"ת יביע אומר חלק ג' חלק יורה דעה סימן י"ח, וספר הליכות עולם חלק ז' עמוד קפ"ו).

*  *  *

7. אלוקים הוא לא זכר או נקבה. אז למה אנחנו קוראים לו בלשון זכר (אתה, לך וכדו')? האם יש איסור להתפלל או לקרוא לאלוקים בלשון נקבה?

אכן, אלוקים אינו בבחינת זכר ולא בבחינת נקבה. אולם מאחר שאלוקים הוא משפיע לכל העולם והמשפיע מוגדר כזכר, אנו תמיד מדברים לבורא עולם בלשון זכר.

*  *  *

8. מדי פעם הבעלים של החברה שאני עובדת בה מזמין אוכל לכל העובדים (פיצות וכהנה). מכוח תפקידי הוא מבקש ממני לעשות את ההזמנה מפיצרייה שאין לה תעודת כשרות (פתוחה בשבת). אני לא רוצה להכשיל אחרים, מה אני יכולה לעשות?

תגידי לו שאת אוהבת פיצה מסוג אחר, ואם לא אכפת לו להזמין ממקום אחר. בדרך כלל הוא יסכים.

*  *  *

9. אני אימא לילדה בת 5 עם תסמונת דאון. כמה זמן צריך לתת לה להמתין בין ארוחה בשרית לארוחה חלבית? יש עוד אימהות לילדים עם צרכים מיוחדים כמו שיתוק מוחין, הפרעות קשב וריכוז, שגם מבקשות לדעת. האם יש הבדל בזמן ההמתנה בין ילד רגיל לילד עם צרכים מיוחדים?

די להמתין שעה במידת הצורך, אין צורך להמתין כלל.

*  *  *

פעם היתה לי אמונה חזקה, תאווה לתורה ורצון להתחזק, אבל כעת אני מנותקת מהכל. פתאום חסרת אמונה, מלאה בשאלות שאין להן תשובות. אני משתגעת, אין לי מאיפה להשיג תשובות. מבולבלת לגמרי, מרגישה שבלעדיו אין אף אחד שיעזור לי, אבל אני לא מאמינה ב-100%, ואני יודעת שהכל מתחיל מאמונה. אז מה עלי לעשות? איך לסדר את הבלבול שיצרתי? איך לצאת מזה? נעשיתי מדוכאת...

האמונה היא הדבר הכי חשוב בחיים הללו. בלעדיה, איזה טעם יהיה לחיינו?

עובדה שבעולם הזה אנו מזדקנים וחולים ומתים, וחיינו מלאים בקשיים ותהפוכות – גם מי שזוכים לילדים ולעושר. זו עובדה שלא נועדנו להיות כאן מאושרים לנצח, וכל שמחותינו הן זמניות ותלויות בנסיבות המתחלפות. אמרו חז"ל שהעולם הזה הוא כמסדרון שמוביל לאולם הגדול שהוא עולם הבא. המטרה האמיתית שלנו פה היא לקיים כמה שיותר מצוות, ולאסוף יהלומים לעולם הבא.

לאחר שכולנו מזקנים ונפטרים מן העולם, איננו לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו', ט').

אנו יודעים שיש בורא לעולם – יש בידינו אינספור סיבות מדעיות, לוגיות ופילוסופיות המחייבות כל אדם רציונלי להגיע למסקנה החד משמעית שיש בורא לעולם – וזאת בלי קשר או תלות לנושא האבולוציה או לגיל העולם.

אנו יודעים שהיתה לעולם התחלה, ולכל התחלה חייב להיות מתחיל. אנו יודעים שהיקום מנוהל על פי חוקי טבע המוכיחים את שליטתו של בורא עולם אפילו ברגע זה. אנו רואים שהיקום מתוכנן, בנוי על פי משוואות מתמטיות מורכבות, המוכיחות לנו שהעולם נברא על ידי מתכנן. השכל מחייב להגיע לסיבת הסיבות, מי שאינו תלוי בחומר ובזמן, אשר יצר את הכל, ועונה אך ורק להגדרה של אלוקים. ואנו למדים על מהות רוחנית שיש בתוכנו, הבחירה החופשית המעידה על קיומה של נשמה אלוקית. ההוכחות רבות מספור:

https://www.hidabroot.org/he/question/109337

לא צריך להיות "איינשטיין" או רואה נסתרות בשביל להבין שיש בורא לעולם. אפילו ילד מסוגל להביט ביושר בעולם שסביבנו ולהגיע למסקנה המתבקשת שיש בורא לעולם. מציאות הבורא לא נוגעת בכלל לשאלה האם הבורא יצר את העולם בתקופות של מיליוני שנים, או האם הבורא ברא את בעלי החיים בתהליך של אבולוציה – כי בכל מקרה ברור לנו שיש בורא לעולם אשר יצר את היקום והאדם בחוכמה וכוונה מדויקת – עם או בלי אבולוציה, אם או בלי תהליכים של מיליוני שנים. בורא לעולם חייב להיות בכל מצב שלא יהיה, זוהי מסקנה מוכרחת מהמציאות, וחשוב להבין שלא ניתן להפריך את מציאותו של הבורא באף מצב.

כמו כן אנו יודעים שהתורה היא אמת – כיוון שיש לנו היסטוריה נאמנה בת אלפי שנים, המתעדת ומאמתת את שליטתו של בורא עולם בעשרת מכות מצרים, בקריעת ים סוף, במשך 40 שנה במדבר, בנבואות לא הגיוניות שהתרחשו לאורך יותר מאלפיים שנה כמתואר בספר הספרים, ועיקר התגלותו של בורא עולם בפני כל עם ישראל במעמד הר-סיני. הנושא הוסבר במאמר "ההוכחה ההיסטורית":

https://www.hidabroot.org/article/219799

אבותינו ואבות אבותינו העבירו בנאמנות את התורה והחגים והמצוות, והיו מוכנים להקריב את חייהם בכל דור על אמיתותה. אנו לא מאמינים ביציאת מצרים רק "בגלל שזה כתוב בתורה", אלא בזכות אבותינו המעבירים את התורה מדור לדור כהיסטוריה הלאומית של עמנו מזה 3300 שנה. על כן ספר התורה מהווה עדות היסטורית לאומית שאינה ניתנת להכחשה, וכל אותם "מכחישי מקרא" אינם שונים מאותם מכחישי שואה שהתעוררו בשנים האחרונות.

עם ישראל הוא העם היחיד בעולם שקיבל הוראות יצרן מפי אלוקים בפני עם שלם, בהתגלות אלוקית ובנסים המוכיחים את שליטתו בטבע, ואין תורה שהשפיעה יותר על העולם מתורת היהודים. גם קיומו של עם ישראל מוכיח את שליטתו הנסית של הבורא בהיסטוריה, היות ועם ישראל הוא העם היחיד בעולם שהצליח לשרוד כל כך הרבה השמדות ואנטישמיות במשך אלפי שנים, הוא פוזר בכל רחבי העולם, נותר מועט ושרד ללא שלטון וצבא בזמן שכל האימפריות והעמים הקדומים התבוללו ונעלמו - ואף לאחר כל אלה עם ישראל שב לארצו אחרי אלפיים שנות גלות, כשכל מסכת התלאות הזו כבר תוארה מראש בנבואות עתיקות יומן בתורה שמעביר העם היהודי מזה 3300 שנה. אנו יודעים מהו סוד נצחיותו!

אבקש שתקראי חוברת קצרה שכתבתי על דו-שיח באמונה, בין אתאיסט לבין אלוקים לאחר המוות... לקריאת החוברת, חפשי בגוגל את המילים "שיחה גורלית".

אשמח לעזור לך בכל שאלה!