אברי גלעד: "הניסיון החילוני לדלג מעל מעגל השייכות - יוצר אנשים אומללים"

נעים להכיר

אברי גלעד, בן 55, נשוי + שלוש, מנחה תוכניות טלוויזיה ורדיו, גר בתל אביב.

ניצוץ של נוסטלגיה

"סבא שלי היה תוקע בשופר בראש השנה במשך המון שנים בשכונת קטמון הירושלמית. משפחתה של אמא היא משפחה ותיקה מאד בירושלים. אמי דור שביעי בבירה. מעבר לכך, אמי נצר למשפחת רבנים מפורסמת, משפחת וינוגרד, שגם הייתה קשורה לישיבת 'עץ החיים' המפורסמת.

"הורי גרו בסמיכות לבית סבי, ואני זוכר שבאחד מימי ראש השנה הלכתי עם סבי, שכבר היה אז זקן וחולה, לתפילת החג. כשהגיע הרגע סבא הוציא את השופר, התחיל לנסות לתקוע, אך לא הצליח. זה היה נשמע כמו קרקור, ואני ממש זוכר שפשוט רציתי לקבור את עצמי ברגעים האלו.

"סבא נפטר זמן קצר לאחר מכן. זו אחת הפעמים האחרונות שהייתי איתו. אני חושב שמאז קשה לי לבוא לתפילת ראש השנה ולשמוע שופר. עם זאת, לעתים נדירות אני כן הולך לבית כנסת, במיוחד כשאני יודע שהחזן יהיה איכותי. אני למשל אוהב מאד לשמוע את אילן דמרי, שלומד איתנו 'ימימה' על בסיס קבוע. חוץ מזה, אני יודע לתקוע בשופר טוב מאד. בדרך כלל, כשאנשים שומעים איך אני תוקע הם מופתעים מאד".

ניצוץ של יהדות

"אני לומד חסידות כבר 15 שנה, אז קשה לי לתת נקודה אחת. יש כל כך הרבה. אבל אם אני מוכרח, אומר שאני מחובר מאד לתחושת השליחות. אני מאמין שיש לי שליחות, ושלכל אחד יש שליחות. אני מאמין שאדם לא יכול לדעת, עד הרגע האחרון בחייו, מה היא בדיוק שליחותו, אבל יחד עם זאת עליו להשתדל בכל רגע לעשות אותה.

"עיקר העניין זה לוותר על מה שאני רוצה לעשות, לוותר על טובת עצמי ולעשות מה שמצפים ממני. להתמסר לעניין הכללי. העניין הוא שאני שייך לכלל, ושתכלית קיומי היא ההיתכללות. בעיני זו נקודה יהודית גדולה וחשובה מאד. ההבנה שקודם כל אני שייך לבית שלי, ואחר כך לקהילה שלי, ואחר כך לעם ישראל, ואח"כ לאנושות כולה.

"אני חושב שכל אדם צריך עם. כדי לשמור על שפיות צריך להיות קשור לעם. הניסיון הליברלי והחילוני לדלג מעל מעגל השייכות של העם יוצר אנשים אומללים, שהופכים את ההתנכלות לעם שלהם למקצוע. אגב, עוד בעניין השליחות - שליח בגימטריא זה שמח. ולא בכדי".

ניצוץ של השראה

"הרב קוק. כשאני קורא את כתביו זה פשוט עושה לי עיסוי בשמן המור במרכז הלשוני במוח. שהוא בררן מאד, אגב. צורת הביטוי שלו עליונה בעיני. הרעיונות שלו מדברים אלי כל כך. מבחינתי הוא הדבש של היהדות".

ניצוץ של מצווה

"הכי מעניין אותי היום זה ענייני לשון הרע. כי הרי אני 'גר' בתקשורת, שהיא ארץ לשון הרע. אני פועל בסביבה שאני פועל בה, כדי לנקות כמה שאפשר. אבל לפני שאני פועל כדי לנקות בסביבה, קודם כל אני פועל לנקות את הדיבור שלי, שפעם היה נגוע בצורה קשה מאד. אפילו יש שיאמרו שאני וארז טל, שבעבר עבדנו יחד, הבאנו את הלשון הרע למקומות גבוהים ורחוקים מאד.

"לכן היום זה מעניין אותי מאד, ואני משתדל מאד בנושא. אחת הסיבות שסירבתי לקחת את ההנחיה של האח הגדול היא שחששתי מהעניין של דיבורים לא טובים. ומצד שני, אם הייתי עושה את זה בלי לעג וציניות, לא הייתי עושה את זה 'טוב'. האמת היא שוויתרתי על הרבה מאוד כסף בשביל זה".

ניצוץ של שבת

"אני עושה קידוש בערב שבת. אשתי הביאה את זה הביתה. אבל מעבר לזה, כבר למעלה משנה השבת שלי היא ללא סלולר. חשוב לי מאד לנקות את התודעה שלי פעם בשבוע. זה פשוט יום של בית ומשפחה. כמה שפחות עשייה, אם אפשר. אבל האמת היא שבקשר למסכים, אצלנו זה הרבה יותר מהתנזרות בשבת. הטלוויזיה היא לא מרכז הבילוי בבית שלנו. גם לא הסמארטפון. לילדות שלי אין סמארטפונים, והן לא נוגעות בטלפונים של ההורים. הן עושות המון עבודות יצירה, טיולים, נוסעות באופניים. אנחנו משתדלים כמה שיותר להרחיק אותן ממסכים".

ניצוץ של שורשים

"סבא של אמא שלי היה צייר בכמה בתי כנסת בירושלים. בין היתר, הוא צייר בבית הכנסת החורבה בעיר העתיקה. שמעתי שבשנים האחרונות שיפצו אותו. עוד לא יצא לי לראות את בית הכנסת אחרי השיפוץ, מעניין אם זה עדיין שם".

ניצוץ של התעוררות

"אני לומד כבר 15 שנה את שיטת 'ימימה', וכיום ברור לי שיש כח מהווה לעולם. מעבר לכך, אני רואה באופן גלוי שכשאני הולך עם החוקיות הזו - אני מקבל תוצאות טובות. וכשלא – לא. למדתי שצריך לקבל את מה שקורה לנו, להקשיב לסימנים, ושאם דוחים אותם ומתנגדים אליהם – זו בעיה.

"לא תמיד הייתי כזה. עברתי שינוי. השינוי שעברתי, כמו התורה, משול למים. המים, כלומר הלימודים שלמדתי, אמנם שחקו לאט את האגו, אבל בסוף הוא נשחק. ואם פעם הייתי רק אגו, כלומר דאגה לאינטרסים שלי, היום אני זוכה לחשוב לא רק על מה שיוצא לי מהרבה דברים. זה כבר פחות מעסיק אותי, אף על פי שעדיין מעסיק אותי.

"הרבה יותר מעסיק אותי מה יוצא לכלל מזה. יש הקוראים לי מתחסד, ואני לוקח את זה בתור מחמאה. אני שמח להיות חסיד בשדה התקשורת. כן, אני סוג של חסיד. חסיד מודרני כזה. אחד שמתחסד עם קונו. מעבר לזה, היום גם פרסום פחות מעניין אותי. כבר הייתי מפורסם מאד, וזה מביא הרבה גבהות לב, וזה לא נעים. וחוץ מזה, הנפש שלי עדינה מדי בשביל תדרים חזקים".

ניצוץ של סיום

"מבחינה ציבורית, אני אשכח 5 דקות אחרי מותי. אני יודע את זה, וזה בסדר גמור. אני לא חושב שאשאיר אחרי איזה ספר גדול או עשייה מפוארת. אמנם אני מנסה לדייק את עצמי כמה שאפשר כל הזמן, אבל דיוק מעצם טבעו הוא לא משהו שנשאר, כי הוא נכון רק לאותו רגע.

"עם זאת, אני מקווה שבלבבות של אנשים שנגעתי בהם ועזרתי להם - אני אשאר. המורשת היחידה שחשובה לי היא המורשת שאשאיר טבועה בנפשות של הילדות שלי. מורשת של חמלה כלפי הזולת, נתינה לזולת, אי הליכה אחרי פיתויים מנצנצים והתמקדות במה שחשוב באמת – עבודה פנימית והשפעה של טוב על עם ישראל ועל העולם כולו".