מרגש ומחייב: נכה צה"ל הבריא לחלוטין בזכות קבלה אחת שקיבל. מהי?

כוחו וקדושתו של המקובל האלוקי ר' ישראל אבוחצירא (הבבא סאלי) זצ"ל – ממשיך ללוותנו בשלהבת תקווה, עידוד והתחזקות רוחנית עד עצם היום הזה. אחד הסיפורים היותר מפעימים שנחשפנו אליהם באשר למופתים אשר הצליח הרב לחולל, היה זה של נכה צה"ל צעיר – בחור המרותק לכיסא גלגלים.

מאז פציעתו במלחמת יום כיפור – נותר החייל עם רגל אחת שאינה מתפקדת כלל, ואף עומדת לפני קטיעה.

עד לאותה נקודה קיים החייל אורח חיים חילוני, אך אחרי הפציעה החל לחפש נקודות אור שיוכל להיאחז בהן בניסיון הקשה – וכך למעשה הגיע לבבא סאלי זצ"ל זיע"א. הבחור קיווה שבכוח הסיפורים המופלאים ששמע על הבבא סאלי, המקובל יוכל לעזור גם לו בצרתו.

כשנכנס הבחור לחדרו של הרב, שאלו הרב האם הוא מניח תפילין בכל יום והבחור ענה לשלילה. המשיך הרב ושאלו: שבת אתה שומר? כשגם הפעם התקבלה תשובה שלילית, הישיר הרב הקדוש את עיניו ואמר לבחור: "אם ככה, אתה צריך להודות לקב"ה על כך שיש לך רגל אחת בריאה".

"אם אברכך לרפואה שלימה ותוכל ללכת על רגליך..."

לתמיהת הבחור, שכלל לא ציפה לתשובה זו, נאות הרב להסביר ואמר כי "כל מה שיש לנו ניתן לנו מתוך אוצר מתנת חינם, ולא משום שהקב"ה חייב. היות ואינך שומר תורה ומצוות, מה שכן יש לך הוא מתוך אוצר מתנת חינם".

או אז הבין הבחור כי חייו מוטלים על הכף, ופרץ בבכי מר שריגש את כל הנוכחים במקום. כשנרגע, פנה אליו הרב ושאלו ברוך: "אם אברך אותך לרפואה שלימה ותקום מכיסא הגלגלים ותוכל לצעוד על רגליך – תחזור בתשובה שלימה, ותקבל על עצמך לשמור תורה ומצוות?".

כשענה הבחור תשובה חיובית נטל הרב את ידו, ובירך אותו ב"רפואה שלימה לעבודתו יתברך", והבחור כתגובה נישק את ידו של הרב.

בשלב זה הפצירו הנוכחים במקום בבחור, וביקשו ממנו לנסות לקום מכיסא הגלגלים ולנסות ללכת – וראה זה פלא. לא רק שהצליח לעמוד מיד על רגליו, הבחור החל צועד בחדר ללא עזרה מאף אחד. מרוב התלהבות מצא עצמו הבחור צועד החוצה, קופץ ואפילו רץ על המדרכה בין העוברים והשבים כשבפיו שאלה אחת בלבד: "איפה יש כאן טלפון ציבורי? זה מקרה בהול".

חזר לבית הרב כדי להודות על הנס הגדול

באותם ימים טלפונים ציבוריים היו מראה נדיר למדי, והטלפון הקרוב ביותר היה במרחק 200 מטרים ממקום הימצאו – בישיבת הנגב. אך למיודענו הדבר כלל לא הפריע, והוא מצא עצמו צועד את הדרך עד לשם בקלילות, כאילו לא הוא זה הבחור שלפני שעה קלה ישב כשהוא מרותק לכיסא הגלגלים.

כשהגיע לטלפון הציבורי טלפן לבני משפחתו, ובדמעות שליש סיפר להם את הנס שזה עתה התרחש בבית הרב – כשמעברו השני של הקו נשמעות קריאות שמחה והתרגשות בעוצמות בלתי נתפשות.

למרות הקושי לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה, ולהתחייב לאורח חיים שונה ממה שהכיר כל חייו – הבחור לא מש מהחלטתו לעמוד בהבטחה שהבטיח לבבא סאלי, ותוך זמן קצר חזר בתשובה שלימה.

זמן קצר לאחר מכן הגיע הבחור שנית לבית הרב, הפעם עם בני משפחתו השמחים, כשבידיהם מיני מגדנות וחטיפים לסעודת ההודיה על הנס הנפלא שאירע לבנם. באותו מעמד מרגש סיפר הבחור את סיפורו, וחיזק את הנוכחים במקום באמונה (הסיפור מופיע במלואו בספר 'השבת והלכותיה' מאת הרב אהרון זכאי)