לדבר עם הקב"ה כבר מגיל קטן

כוחו של הדיבור נבנה בשנות הילדות.

במאמר הקודם כתבנו על הכוח המיוחד של הדיבור, ועל כך שכאשר כח הדיבור קיים, יש להשתמש בו במקום כוח הבכי. יש לנו להרחיב בנושא זה של כח הדיבור, ולדעת כי כח הדיבור עמוק מאוד, והגם שהוא שלב מאוחר יותר מהבכי, ומורה על בגרות מסוימת, יש לדעת כי דווקא בשנות ילדותו של האדם, באותה תקופה נבנה כח הדיבור שלו.

כשנעמיק בנושא זה, אזי נשכיל להבין כמה מהבעיות שמלוות אותנו לעיתים בחיים, הגשמיים ובעיקר הרוחניים, שהוא העדר כוחות מסוימים בכח הדיבור, ובעצם נתק רגשי מסוים באדם, שמנתק אותו מעצמו – וגם מאלוקיו.

כח הדיבור – מפתח את כוחות הנפש

כח הדיבור הוא, כידוע, לא כלי טכני להוצאת הברות בעלמא, פעולה הקיימת גם באפשרותם של בעלי חיים, אלא כח הדיבור בצירוף אותיות זו לזו הוא כח עצום שניתן במתנת שמים לבני האדם, שמוציא את כח השכל הפנימי לחוץ. הוא כולל את כל הרגשות והמחשבות ומוציא אותם מכוחות הנפש הפנימיים לחוץ.

אין הכוונה לגילוי טכני בלבד, אלא לגילוי מציאותי. כלומר, לפני שכוחות הנפש יוצאים מהכח אל הפועל, הם עדיין בגדר כוחות גולמיים שכל עוד שאינם גמורים, לא רק שאין להם כוח לפעול את מה שהם אמורים לפעול, דהיינו גילוי הנפש וכוחותיה, כדי שהאדם יוכל לבצע את פעולותיו בעולם, אלא שהם מכבידים על האדם וגורמים לו לכבדות ומועקה נפשית, משום שהם קוראים לאדם "הצילו!" – כמי שנמצא בבית האסורים, כבול בידיו וברגליו, וצועק לומר "הצילני".

החילוק בין דיבור של ילד לדיבור של מבוגר

אינו דומה כוח הדיבור של התינוק לכוח הדיבור של אדם מבוגר. כח הדיבור של תינוק או ילד, מוציא את הכוחות הילדותיים והתינוקיים של אדם לידי פועל, וכמובן שדיבור כזה מוכרח להיות בצורה תינוקית או ילדותית. רק בצורה כזאת הוא מוציא לפועל את הכוחות התינוקיים והילדותיים שלו.

לעומת זאת, כוח הדיבור של אדם מבוגר, מוציא לפועל את הכוחות הבוגרים. כשם שכח הדיבור של אדם מבוגר חיוני להצלחתו ולהוצאת כוחות הנפש שלו לפועל, כך כוח הדיבור של ילד או תינוק חיוני ומוכרח בכדי להוציא את כוחותיו מהכח אל הפועל. רגשותיו של הילד לא יוצאים בשום צורה בשלימות, גם לא על ידי בכי, רק על ידי דיבור.

כשם שניתן לנצל את כוח הדיבור בשלימות כדי לפתח את הרגשות של הילד, כך ניתן וחובה לנצל אותם לכוח הרוחני ונעלה של הדיבור – גילוי הנשמה, כוח הקיים רק בבני ישראל שיש להם נשמה שהיא חלק אלוק ממעל.

כשם שיש לאדם כוח דיבור רוחני בשנות הבגרות שלו, הבא על ידי לימוד התורה, ועל ידי התבוננות בגדלות ה' ובהשגחה פרטית, בדעת והבנה, השכלה המתחזקת עם הזמן והגיל, כך יש לאדם כוח דיבור רוחני הקשור לכוחות הנפש הקטנוניים שלו, שמקשר אותם לעצמו, והעיקר – לבוראו, לא רק בשנות הילדות, אלא גם בשנות הבגרות.

החובה להוציא את כוחות הנפש של הילד לפועל

כדי להבין כיצד כוחות הנפש של הילד באים לידי ביטוי גם בשנות חייו של אדם מבוגר, יש להקדים בזה משל שמשלו על מלך גדול, שנשא את עול המלכות עליו מאז ימי קטנותו, ולעולם לא שיחק בין שאר הילדים במשחקיהם הילדותיים. לאחר שהתבגר, בדקו ומצאו כי מדי יום ביומו המלך מסתגר בחדר סגור ומסוגר, ולא ידעו מה עושה. כאשר בדקה אשתו של המלך, מצאה כי בעלה מסתגר בחדר ומשחק במשחקי ילדות.

לשאלתה ולתמיהתה של האישה, שלא הצליחה להבין כיצד הולמת התנהגות זו של המלך בחדרו את התנהגותו הבוגרת והמלכותית והמושלמת כלפי חוץ, הסביר המלך, כי אי אפשר שיהיו לבן אדם כוחות נפש בוגרים ומושלמים, לפני שהשלים לנצל את כוחותיו הילדותיים. ומשכך, אין ביכולתו לנהל את מלכותו כאשר הכוחות הילדותיים שלו מעיקים ומכבידים עליו, ומשכך מוכרח הוא להקדיש זמן מיוחד ל'טפל' בכוחות אלו ו"לסדרם" כראוי להם.

הסבר המעשה הוא שבתוך כל בן אדם בוגר, מסתתר ילד קטן. כוח הקטנות אינו נעלם לאדם בשנות הבגרות שלו, כי אם מסתתר תחת לבושי הבגרות שלו. בתוך כל אדם בוגר מסתתר ילד קטן ומפוחד, החושש מכל דבר קטן ודואג מכל דאגה שטותית, וגם כל מחשבה קטנונית מצליחה להטריד את לבו. אלא שיש לאדם כוח בגרות שחזק יותר מהכח הקטנוני שלו, ומוביל אותו כאב המוליך את בנו הקטן, ומשתמש בו כרצונו. שני כוחות אלו נקראים בספרי חסידות בתוארים "מוחין דגדלות" ו"מוחין דקטנות".

כשם שאדם שמוליך את בנו הקטן מוכרח להתייחס אליו, לתת לו יד בצורה אנושית ולהתייחס למכאוביו הקטנוניים ולהרגיע אותם בצורה המתאימה אליו, כדי שיוכל ללכת ברגליו הקטנות בעצמו, כך האדם מוכרח להתייחס לכל רגשותיו הקטנוניים בצורה אנושית, ולהתייחס אליהם בצורה מתאימה, כדי שכוחות הקטנות שלו יפעלו כראוי, ויוכל לעבוד עמם את ה' יתברך, שבחר דווקא באדם האנושי, על כל כוחותיו, הקטנים והגדולים, לעבודתו.

ועתה אנו חוזרים לנושא שפתחנו בו. כח מיוחד זה לפתח את כוחות הקטנות של האדם, קשור דווקא לכוח הדיבור של הקטנות.

כח הדבור של הקטנות נבנה דווקא בשנות קטנותו של האדם, כאשר יש לו את כוחות הקטנות מבלי כוחות הגדלות, ואז כוחות הקטנות גלויים ופתוחים. דווקא בזמנים אלו, של הילד שכוחות הנפש שלו קטנוניים ואינם שלמים, דווקא זמנים אלו הם קריטיים וחיוניים ביותר לקשר של הילד עם הקב"ה בכל ימי חייו, על ידי כח הדיבור של הקטנות, שעתיד לשמש את האדם כל ימי חייו, וכמו שנתבאר לעיל, שכח הדיבור של הקטנות הוא כח בסיסי וחיוני של האדם.

כדי לפתח כוחות אלו בגשמיות, על ההורים לחנך את הילד להביע את רגשותיו כראוי, ולא לחנוק אותם. להיות פתוח עם ההורים ולא להירתע מהם.

לדבר עם הקדוש ברוך הוא

כן הוא הדבר ברוחניות: כדי שאנו נוכל לקשר את כוחות הקטנות שלנו עם הקדוש ברוך הוא, עלינו להתרגל לפתח את כוחות הקטנות שלנו בשלימות, וכח זה נעשה, כאמור, על ידי כוח הדיבור שמפתח את כוח הקטנות בשלימות.

זו הסיבה שצדיקי הדורות בכלל, וגדולי החסידות בפרט, היו נוהגים לדבר עם ילדיהם הקטנים בקביעות על הקשר של היהודי עם ה', גם כאשר נראה היה שהדברים הם למעלה מהבנתו של הבן. חז"ל קבעו (סוכה מ"ב, א'): קטן היודע לדבר – אביו מלמדו תורה. מאי תורה? (דברים ל"ג, ד') "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". מיד כאשר כח הדיבור של האדם מתחיל להתפתח, צריך להקדיש את כוח הדיבור למטרה האמיתית שלשמה הוא קיים – לפתח ולפתוח, להרחיב ולגמור את כח הדיבור של האדם, הכולל ומקשר את כל רגשותיו כאחד למי שמדבר אליו.

בדיבור יש כוח נצחי (הבעש"ט)

בעל התולדות יעקב יוסף מביא בספריו אין ספור פעמים בשם הבעל שם טוב הקדוש, ביאור על מה שבלשון המשנה מובא הקשר בין בעל לאשתו בלשון דיבור, שלשון זה מורה על כך שהדיבור הוא הקשר העמוק והפנימי ביותר הקיים, שיש בכוחו לקשר את האדם לקדוש ברוך הוא על ידי הדיבור, בקשר אמיתי ונצחי.

זו הסיבה שחשוב כל כך לאדם להשתמש בקשר שלו עם הקב"ה לא רק בזמנים מרוממים ובלשון נעלה ומרוממת של ספרי החסידות, אלא חשוב מאוד להחדיר את הקשר עם הקדוש ברוך הוא בשפה היום יומית. רק כאשר ילדינו הקטנים יתחילו לפתח את הקשר שלהם עם הרבש"ע כבר מזמני הקטנות, ויפתחו ויקשרו גם יחד את הכוחות הילדותיים שלהם עם הקב"ה – אזי יקל עליהם לפתח את כוחות הנפש הבוגרים יותר להקב"ה, ובזאת האדם גם מפתח את כוחות הקטנות הטמונים בקרבו, כי כשם שאין דיבור בלי בכי הקודם אליו, כך אין הבנה מעמיקה בלי הבנה ילדותית הקודמת אליה, כל מדרגה הינה בסיס למדרגה הבאה.

נכתב ע"י הרב יהודה וינגרטן, מחבר ספר "חסידות מפורשת" ויו"ר מכון יסוד החסידות, כתובת המייל – 9260874@gmail.com