חג השבועות: התורה היא לב העולם

מזל טוב – מתחתנים!

ככלה "הצועדת בלבן", ביום חופתה ומקבלת כתובה, צועדת כנסת ישראל בחג השבועות לקבל את התורה. יום מתן תורה נמשל ליום של חתונה. מתקיימת בו ברית נישואין בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, "וארשתיך לי לעולם". ההתרגשות בשיאה, הלב מלא באהבה וכיסופים. סופרים את הימים והשעות לקראת המעמד הנשגב, ההכנות ליום החתונה מרובות ומשמעותיות כל כך: המדידות, (עבודת המידות) עבור שמלת הכלה הלבנה כשלג, אותה שמלה המסמלת טוהר והזדככות, שאותה לובשת הכלה אחרי טבילה במקווה טהרה ו"צועדת בלבן" כתינוקת נקיה מכל חטא, טהורה ביום הקדוש.

אומר רבי עקיבא: "אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים".

"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ". (שה"ש ג', ה'),השם "חג השבועות" נקרא לא רק על שם ספירת שבעה השבועות שסופרים לפניו, אלא גם על שם השבועה ההדדית שנשבעו זה לזו כנסת ישראל והקב"ה.

בספר "טור ברקת" מובא השם "שבועות" כאשר האות ש' מנוקדת בשווא, לשון רבים של שבועה. כלומר, חג שנעשו בו שתי שבועות, שבועה אחת שנשבע לנו הקב"ה שלא ימיר אותנו באומה אחרת, ושבועה שנייה שנשבענו אנחנו לקב"ה שלא נחליף ולא נמיר אותו באל אחר, וכן נשבעו ישראל לקיים את התורה והמצוות במעמד קבלת התורה בהר סיני. מכח זה אנו מסוגלים לקבל על עצמנו ולקיים את מצוות התורה. לכן נאמר: "ועשית חג שבועות... ושמחת לפני ה' אלוקיך" (דברים ט"ז, י"א) להוכיח שאין שמחה אלא למי שמקבל עול תורה ומצוות, כנאמר בתהילים י"ט: "פיקודי ה' ישרים משמחי לב".

המילה נישואין מייצגת את הסכמת שני הצדדים לשאת זה את זה בנאמנות, בשמחה ובחפץ לב. כנסת ישראל נושאת בעול התורה והמצוות, והקדוש ברוך הוא נושא אותנו על כנפי נשרים, אוהב אותנו, שומר עלינו ומבטיח שלנצח נהיה עם סגולה המקודש רק לו.

האהבה היא הבסיס לקיום השבועה

"כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כ"ז, י"ט)

כשם שמשתקפת דמותו של האדם במים, כמראה, כך הרגשות בלב האדם משדרות את רגשותיו לאדם השני וכן לקב"ה, לכן מצווה השם יתברך את האדם לאהוב אותו: " ואהבת את ה' בכל לבבך..." וזה אפשרי וחקוק בלבנו מכיוון שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, ואם ניתן לעצמנו להרגיש את אהבתו, הרי שנאהב אותו מיד חזרה " אהבתי אתכם אמר ה'..." האהבה היא עניין המחייב מחויבות מוסרית והדדיות רגשית, וקיומה עומד במבחן בכל רגע נתון.

מובא בדברי הרמב"ן על קבלת התורה כך:  "והיו עיננו וליבנו שם כל הימים", כלומר קבלת התורה נמשכת כל ימי חייו של האדם, ומתחדשת מדי יום ביומו, בכל עת וכל זמן. כנאמר "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".

"הרי את מקודשת .. בטבעת זו"

המנהג לקדש בטבעת הינו מנהג עתיק יומין. ה"טבעת" מסמלת שני דברים, בעלי משמעות קוטבית: מצד אחד רוחניות – המעגל הסובב את העולם וממלא אותו, ומצד שני – טבעת מלשון "טבע" , הנהגה גשמית שהאדם חי בתוכה.

צורת הטבעת – עגולה, ובכך היא רומזת לדרגה רוחנית עליונה הסובבת ועוטפת את העולם. השם יתברך "ממלא כל עלמין", מחיה את האדם ונמצא בתוכו, בלבו, כ"אור פנימי", וכן השם נקרא "סובב כל עלמין", כוח אלוקי הנעלה מהעולם ומסובב את כל הסיבות כ"אור מקיף".

הטבעת (מלשון הטבע) הינה "לבוש", עדי על האצבע, מורכבת מטס של מתכת המותך בצורת קיפול, כאשר שני הקצוות מגיעים זה לזה ומתחברים. בכך נרמזת עבורנו דרך פעולה, כיצד לחבר ולמזג בין שני הרבדים, הגוף והנשמה, וכן בין האיש והאישה, בכך שמתגמשים ומתכופפים זה לכיוון זה כדי להפוך לחלק אחד ושלם.

"דרש רבי עקיבא: איש ואשה זכו – שכינה ביניהם, לא זכו – אש אוכלתן" (סוטה י"ז ע"א).

"זכו – זככו מידותיהם, "התכופפו", ויתרו? – שכינה ביניהם! גם בשמות "איש" ו"אשה", נמצא שם השם, וכשבני הזוג הולכים בדרך התורה שדרכה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, נמצא השלום ביניהם.

התורה נותנת לנו כלים ועצות כיצד לחיות חיי איכות ולזכות לקרבת השם, להפוך ניסיונות לניסים וצרות לאוצרות. את יכולה להיות קרובה למי שיש לו אוצר מתנות חינם, וכדי לקבל את האוצר הזה את צריכה לתת רק דבר אחד: את הלב שלך!

לכן מ"ט ימי ספירת העומר מכינים אותנו להגיע אל היום הגדול מתוך זיכוך מידות והכשרת הלב להתמלא באהבה. מ"ט בגימטריה "לב טוב", כדי לקבל תורה צריך לב טוב.

רמז לכך שתהליך ניקיון הלב שעוברים בספירת העומר הוא תנאי לקבלת התורה, הוא שהתורה מתחילה באות ב’ ומסיימת באות ל’, שהם ביחד תיבת ל”ב.

התורה היא לב היקום

אומר הבעש''ט הקדוש, שיום פטירתו חל בחג השבועות, "ואני לא באתי כי אם להביא את תורת הלב ועץ החיים כנתינתו בסיני אשר בלוחות הראשונים".

מלמדת החסידות שהתורה היא הלב של היקום, התורה מדברת אל לב האדם ודורשת את הלב של האדם. מכיוון שהבעל שם טוב הקדוש עבד את השם יתברך עם הלב, ורחמנא לבא בעי, (הקדוש ברוך הוא רחמן ורוצה את הלב), ככתוב: "כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב" (פירוש האדם רואה בעיני השכל, והקדוש ברוך הוא יראה ללבב), היתה בו אהבת ישראל, ונשמתו קרויה על שם עם ישראל מתוקף אהבתו.

חג השבועות הוא זמן המסוגל להתפלל על הלב, שיהיה מלא באהבת התורה.

כותב הזוהר הקדוש כי השם יתברך – את הלב הוא דורש, ולא את השכל: את הרעותא דליבא (זוה''ק ח''ב ס"ט, ע''א), את רצון הלב הפנימי הוא רוצה, ולא רעיון שכל אנושי וסברה אנושית.

לא כתוב בשום מקום שהקב''ה שואל איפה השכל שלך. הוא תמיד דורש את הלב.

וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה'' (שמות ל"א, ו')

וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה': (שמות ל"ה, י')

הבעש"ט מפרש את המשנה על הפסוק "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך", כך:

אומרת המשנה: "'בכל לבבך' – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע". אומר הבעל שם טוב, שהמקום של "סור מרע" מכוון כלפי האדם הדוחה את יצרו. ואכן, זו התגברות, ויש לו שכר גדול על התגברותו על היצר הרע, אולם עדיין לא קיים את מצות עשה של: "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך – ביצר טוב וביצר הרע", עד שיכבוש את יצרו להפכו לטוב ולעבוד בו את ה'. וכך אומר: עשה מהרע כסא לטוב, וגם הוא יהפוך ליצר טוב.

המגיד ממזריטש, תלמידו של הבעש"ט, מסביר את הדברים באמצעות הפסוק "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין" – שרק מי שעובד את השם עם הלב ומרגיש את התבלין הטעים במתיקות של הלימוד, יוכל להתגבר על היצר הרע, מתוקף אהבתו את השם בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו.

וזה עניין החתונה, שנעשית מתוך אהבה והשתוקקות, "וארשתיך לי באמונה וידעת את השם". לדעת זה חשוב, ללמוד תורה זה חשוב, אך עיקר הידיעה מתממשת ומתהווה בלב: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא האלוקים אין עוד מלבדו".

חסידים אומרים שבשעת מתן תורה נצרבה פיסת שמים בלבבות של בני ישראל:

"וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם", אומר הרבי מקוצק: מתי ההר בוער? כשהלב הופך לשמים. הלב שלנו במתן תורה היה מלא שמים, מלא רוחניות. וכך מבקש ה': הלוואי שתישאר בליבותיכם טיפת שמים, שבלבבות תיחרט תחושת חיבור ואהבה לקב"ה.

לסיכומם של דברים:

חג מתן תורה נחגג בעת שמתחילים את חומש "במדבר". שם, במדבר, נתנה התורה. במדרש רבה נאמר: בשלושה דברים ניתנה תורה: באש, במים ובמדבר. אומר בעל הנתיבות שלום, שהאש – זו אש קודש של ההתלהבות בעבודת השם, והיא הפך האש הזרה של התאווה. יהודי צריך לעבוד את השם בשמחה.

המים – זו האהבה של התורה, והאדם צריך להרוות צימאונו רק באהבה אמיתית, על ידי לימוד התורה ועל ידי התפילה וקרבה לשם יתברך, שכן התורה היא מקור מים חיים (שהאדם לא יחצוב "בארות נשברים" וייפול לאהבות נפולות חס ושלום).

המדבר – מקום הפקר ללא גדרים וסייגים, רמז לכך שהעולם פרוץ ובו ניסיונות רבים, ועל כן האדם צריך לרסן נפשו הבהמית ולהכניע את הרצון רק לרצון השם, ובכך לעבוד את השם יתברך בנאמנות ובאהבה. והקדוש ברוך הוא יאמר לנו: "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב', ב').

נכין את לבנו לקבל את חג השבועות מלאים באהבה, נתפלל בכוונה עלינו ועל עוללינו: "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו ופיפיות עמך בית ישראל", וכמובן נודה לשם יתברך על הזכות להיות לו לעם, להיות אתו באחדות מופלאה.

"אַתָּה בְחַרְתָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים אָהַבְתָּ אוֹתָנוּ וְרָצִיתָ בָּנוּ וְרוֹמַמְתָּנוּ מִכָּל הַלְּשׁונות וְקִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְותֶיךָ וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ וְשִׁמְךָ הַגָּדול וְהַקָּדוֹשׁ עָלֵינוּ קָרָאתָ: וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה מועֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשׂוֹן אֶת יוֹם חַג הַשָׁבוּעוֹת הַזֶּה זְמַן מַתַּן תּורָתֵינו".

חג שבועות שמח.