הישועה שלך תגיע, אבל כהרף עין?

התכתבות עם חברה ואיחולי ישועה אחת לשנייה גרמו לי להרהורי ישועה.

בדור שלנו, ב"ה, כל אחד ממתין למשהו... זיווג הגון, שלום בית, זרע בר קיימא, חינוך ילדים.

באמת שהרשימה ארוכה מכדי לפרט.

בכל שיחה שננהל עם מכר/ה נגלה שיש דבר שחסר להם, והם ממתינים לישועה.

כמעט תמיד נשלוף את משפט המפתח: "ישועת ה' כהרף עין".

מי יכול לעמוד כנגד המשפט הזה? "המרגיע הבינלאומי"...

אבל בינינו, לא ממקום של כפירות, ח"ו, לפעמים אנחנו מחכים כמה ימים, שבועות, שנים – עד שהישועה מגיעה. היכן, אם כן, ה"כהרף עין"?

נעמיק טיפה. פירוש המילה "הרף" הוא הפסקה, עצירה (לדוג' האדם עובד ללא הרף). העין שלנו היא איבר פעיל מאד מאד, הזמן שבו היא נמצאת בעצירה ממושכת זה רק כשאנחנו ישנים.

עצירת הפעילות שלה משביתה את כל האיברים, לא סתם חז"ל אמרו שעיוור משול למת.

יחד עם זאת, שליש העין הקדמי מכיל נוזל מימי, ופתיחה ממושכת של העין יכולה לגרום ליובש. לכן אנו ממצמצים, המצמוץ מספק לחות לעין.

רוב בני האדם אינם מרגישים בכלל שהם ממצמצים במהלך היום, דבר שנעשה באופן שגרתי ולא רציונאלי, ויכול להגיע עד ל-10 פעמים בדקה.

כלומר, ע"פ הביטוי – תוך שניות או שברירי שניות, הישועה מגיעה.

אני מאמינה שבכל הזמן הזה שאני מתמללת את מחשבותי מצמצתי עשרות, אם לא מאות פעמים, ועדין – החתן לא דפק על דלתי (האמת היא שעכשיו חצות הלילה, אז עדיף שלא...).

משהו בנתונים לא מסתדר.

או שיש טעות בביטוי, ח"ו, או שפירוש המילה לא נכון.

או שאולי... שניהם נכונים.

"אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי-לִי לִישׁוּעָה" (תהילים קי"ח, כ"א). מפרש המצודות דוד: "כי ענית לי בעת קראי לך והיית לי לישועה.

כלומר, התהליך הוא: אני קורא לה', ה' עונה לי, ומתוך כך מגיעה הישועה.

כמה פעמים ביום אני קוראת לה', בבקשה שאספיק לאוטובוס, בבקשה שאספיק להגיע בזמן, בבקשה שהמים יהיו חמים, בבקשה שאמצא חניה.

יש עוד מלא קריאות פנימיות שהלב רק מרגיש ושהמוח רק חושב.

יש גם קריאות שאינני יודעת שאני צריכה לקרוא, וה' קורא אותם בשמי.

וכל הקריאות הללו מביאות ישועות.

המסקנה שלי היא שבטח כמות הישועות שקבלתי היום עולה על אלפי המצמוצים שלי.

הארה קטנה.

אם הישועה טרם הגיעה, אולי לא קראתי מספיק זמן, או מספיק חזק, או שהישועה שאני מייחלת לה איננה טובה לי.