פרשת שלח
אילו אנשים מוגנים מפני השפעת הסביבה? התשובה תפתיע אתכם
רבי ירוחם ממיר, מגדולי המבינים בנפש האדם, הסביר לתלמידיו עד כמה רבה השפעתה של סביבה רעה. "איש זקן אני, ומן החיים כבר נוכחתי לדעת כי אין מספר לחללי חברים רעים", אמר רבי ירוחם
- הרב מנחם יעקבזון
- פורסם כ"ד סיון התשע"ח |עודכן
(צילום: shtterstock)
מוכר שקבוצת שוליים בכיתה גוררת את הרוב הדומם? נראה לנו שזה יכול לקרות רק לנוער חסר חוט שדרה... ובכן, מדהים להיווכח לא פעם, כיצד חברה משפיעה גם על אנשים מבוגרים ובעלי דעה...
בפרשת השבוע אנו לומדים כי אדם גדול ונשיא שבט בישראל כמו כלב בן יפונה משתטח על קברי אבות האומה בחברון כדי לא להיות מושפע מעצת המרגלים. מובא ברש"י שהמעלה של כלב היא שהוא מודע לכך ונוקט באמצעי מנע. הוא לא אומר 'לי זה לא יקרה' הוא גם לא יכול להתנתק מהחברה הזו כיון שיש לו כאן משימת חובה – אבל הוא עושה תפקידו מתוך מודעות וזהירות ומוסיף תפילה מיוחדת כאילו הוא מתפלל על חולה – הוא משתטח על קברי האבות.
הוא לא חשש שיטעה לחשוב כמותם, ועל אף שבוודאי היתה להם איזו תזה שהצדיקה את התנהלותם, (הרי אי אפשר לקבל שאנשים המכהנים כנשיאי שבט בדור מקבלי התורה יתנהלו בקטנוניות עסקנית – אם לא שסברו כי הם מצילים בכך את עם ישראל... אבל זה נושא למאמר בפני עצמו) – ובכל זאת לא חשש כלב ולא יהושע כי יפלו במחשבה המוטעית הזאת... אולם הם כן חששו מהסחף החברתי. הם היו מודעים לכך שהשהות בחברת בעלי העצה הרעה הזו עלולה לסחוף אותם. מדהים!
מניסיונו של 'איש זקן'... ומאד חכם
המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ ממיר, הנודע כאחד מגדולי המבינים בכוחות הנפש וממעצבי החינוך התורני המוסרי באירופה של לפני השואה - התייחס לנושא זה. הוא הצביע על כך שכלב שהיה אחד מן המרגלים הלך להשתטח על קברי אבות בחברון 'שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם'.
גם יהושע שלימים היה מנהיג ישראל ויורשו של משה נזקק לתפילותיו של משה רבנו ולהוספת אות על שמו כסגולה להינצל מהשפעת חבריו המרגלים.
כך מצוטט בשמו בספר שיחותיו 'חכמה ומוסר' בפרשתנו '...עד כדי כך היא הסכנה והפחד שלא יהא ניסת להם, שאלמלא הרבות בתפילה זה כמעט נגד הטבע שלא יהא נכנע להם. יודע אני – אמר רבי ירוחם - שאתם שומעים ומשתאים על דברי... אתם צעירי ימים, טרם נקלטו אצלכם עובדות וניסיונות מהם ללמוד דרכי החיים ופתרונם. אני, איש זקן אני, ומן החיים היומיומיים כבר ראיתי ונוכחתי לדעת כי אין מספר לחללי חברים רעים...'
"רועה כסילים ירוע"
מאות שנים לפניו, מתייחס הרמב"ם להשפעת הסביבה. וכך הוא כותב בהלכות דעות פרק ו הלכה א: "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר 'הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע'".
בדבריו על "רועה כסילים ירוע" לימד אותנו החכם באדם שלמה המלך - כי גם אתה נמצא בעמדת השפעה כביכול, אתה ה'רועה' והנך נמצא בין הכסילים כדי להשפיע עליהם לטובה, אתה עלול לקבל את השפעתם – אם לא תשמור את המרחק הראוי.
כך גם פירשו כמה ראשונים את המשנה במסכת אבות "הוה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים". הכוונה כי כאשר הנך מנהיג או ראש לקבוצה שלילית יש חשש סביר שיותר מאשר תשפיע אתה עליהם – ישפיעו הם עליך...
[נשים לב כי שלמה המלך משתמש כאן במילה 'רועה', המשמשת גם כתואר למנהיג ומלך הנותן את לבו אל העם – תואר כבוד שבו מתעטר גם משה רבנו הנקרא 'רועה נאמן' (רעיא מהימנא). למילה רועה יש זיקה לשורש ריע, בעוד שתארים אחרים של מי שעומד בראש כמו 'מנהיג' או 'רב' אינם מעידים על זיקה זו. אדרבה 'רב' הוא מלשון אדון בארמית ובתלמוד גם נקרא הרב בפי תלמידיו 'מר' שפירושו אדון. כמו כן המילה מנהיג מורה על התבדלות מהציבור. אולי נרמז כאן כי כאשר היחס בין המנהיג לציבור הוא בקירבה ורעות – הסכנה גוברת. הוה אומר, אם הציבור עלול להיות בעל השפעה שלילית – על הרב 'לשמור מרחק', לא להיות רועה וריע אלא להיות רב ומנהיג...]
מרחק בטיחות
וממשיך הרמב"ם: "וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר 'ישב בדד וידום', ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר: 'מי יתנני במדבר מלון אורחים'".
לחידושו של הרמב"ם, שאדם צריך לעקור ממקומו ומארצו כדי להתנתק מהשפעת החברה יש מקור. ומשם גם יש ללמוד עד היכן הדברים מגיעים: עד איזו רמה של אישיות יש לחשוש להשפעה.
בהקדמת רבנו בחיי לפרשת לך לך הוא מנמק את ציוויו של הקב"ה לאברהם שילך מארצו וממולדתו – שהטעם לכך הוא כדי להימנע מקבלת השפעה מהסביבה האלילית!
אברהם אבינו הלוחם, שובר הפסילים, זה שמשפיע לרבים וכבר יש לו המוני תלמידים עדיין עלול להיות מושפע...
אין רבים הנמצאים בעמדת השפעה ומוכנים להיות מודעים כל כך לסכנה הזו, אבל מי שלומד את הפסיכולוגיה מהתורה – יכול לקבל את ההתראה הזו בזמן ולנקוט באמצעים הנדרשים – זו לא פחיתות ערך אלא מעלה – בכל רמה היה מודע להשפעת הסביבה ושמור מרחק בטיחות!