נדב נווה על הומור ויהדות: "זה קו דק, צריך להיזהר בו מאוד"

סיפור ילדות שמלווה אותך?

"כשהייתי ממש קטן, לדעתי בן 5, נסעתי עם המשפחה שלי לחרמון. עליתי ברכבל עם אבא שלי, ותוך כדי הנסיעה ברכבל הוא צילם אותי במצלמת וידאו. הוא אהב מאד לצלם. כבר בסרטון הזה רואים שאני נמשך לזה מאד. אוהב מאד להצטלם ולדבר למצלמה. עד היום צוחקים עלי במשפחה בגלל הסרטון הזה, שמראה שאהבתי להופיע ולהצטלם מגיל צעיר".

נקודה יהודית שאתה מתחבר אליה באופן אישי?

"שכל הדברים שאדם חושב אומר ועושה צריכים להיות מחוברים לשורש אחד, והשורש הזה הוא רצון ה'. הכל צריך להתחבר לשורש של עשיית רצון ה'. אין שום דבר שאמור להיעשות סתם. גם כשלומדים תורה, גם כשמצלמים סרט, ובכלל – בכל דבר שעושים, צריכה להיות תשומת לב לשורש הזה. צריך לעשות דברים שיש להם ערך. לא רק לפרנסה ולא רק לכיף. למשל, כשמגיע אלי פרויקט שיש בו ערך, אני הרבה יותר שמח לעשות אותו".

דמות שמשמשת מקור השראה עבורך?

"אורי אורבך. בעיקר כי הוא דוגמא ממש קלאסית למה שאמרתי בתשובה הקודמת. הוא עסק בדברים שהם לכאורה לא קשורים לעולם התורה. הוא היה עיתונאי, כתב ספרי ילדים וכו', אבל ניסה מאד לחבר את זה לרצון ה' ולשורש התורני".

מצווה שיקרה ללבך במיוחד?

"צדקה. זה לא שאני נדבן גדול, אבל אני כן משתדל להעריך את זה שאני בצד הנותן ולא המקבל. אני מרגיש שהדרך שלי להודות לה' על המקום שאני נמצא בו – זה בעצם דרך מצוות צדקה, ואני משתדל בזה כמה שאני יכול. אני לא תמיד מצליח לעמוד בזה ברמה שאני חושב שהיא ראויה, אבל לפחות משתדל מאד".

חג אהוב עליך?

"אני אוהב מאד את פורים. גם בגלל שזה חג של שמחה, וגם כי זה החג שהכי קל לי להגיע בו להתרוממות רוחנית ולקרבה לה'. אני אוהב מאד את מגילת אסתר. זה החלק שאני הכי אוהב בתנ"ך. חוץ מזה, גם בעניין העמוק של 'עד דלא ידע', ממש אפשר להרגיש שהקב"ה שם.

ובכלל, אני מתחבר מאד למסר המרכזי של מגילת אסתר. הפסוק: 'כי אם החרש תחרישי בעת הזאת, רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות', הוא הפסוק שאני הכי מחובר אליו בכל התנ"ך.

"המסר שלו הוא שהקב"ה מוליך את העולם בדרך שהוא רוצה, ואנחנו כלים בידיו. אם זכינו – הוא מביא דברים טובים על ידינו, ואם לא – לא. הידיעה שאני כלי בידי ה', ושנבראתי בזמן הזה עם הכישורים האלה כדי למלא שליחות מסוימת, מעצימה מאוד. היא גורמת להבין שיש סיבה שבגללה אני פה. ויש לזה ערך עצום".

ספר מעט על ספרך החדש.

"הספר נולד מתוך כך שהרגשתי שעושה לי טוב לכתוב בסגנון הזה. לכתוב מנקודת מבט של ילד, מנקודה מצחיקה קצת. יש המון ספרים בסגנון של 'יומנו של חנון', אבל אין אף ספר בסגנון הזה שהגיבור שלו דתי. הרגשתי שזה חסר ושאני רוצה לעשות את זה.

"נכון שילד דתי יכול לקרוא 'יומנו של חנון', אבל זה אף פעם לא יהיה אותו דבר. רציתי שילדים דתיים יזדהו יותר עם הגיבור, וגם היה לי חשוב לברוא גיבור חיובי. יש המון ביקורת על ספרי ילדים, שטוענת שהרבה פעמים הגיבורים בספרים האלה מתנהגים באופן לא מוסרי. היה לי חשוב לעשות דווקא גיבור מוסרי, שעושה מעשים טובים. גיבור שהדברים המצחיקים שהוא עושה לא מגיעים ממעשים לא טובים".

איפה וכיצד אתה רואה קשר בין הומור ליהדות?

"היהדות מלאה בהומור. אמנם יש אנשים שאומרים שהיהדות זה רק דבר רציני, ושאסור לערב בו הומור וכו', אבל אני לא מסכים עם הטענה הזו. הומור נכון ומתוקן מביא לשמחה אמיתית, וזה, כידוע, ערך גדול ביהדות. כל אחד צריך את רגעי ההומור והשמחה שלו.

"מעבר לכך, כתוב שאליהו הנביא ראה פעם שני אנשים בשוק, ואמר שהם בני העולם הבא. שאלו אותם למעשיהם, והם ענו שהם משמחים אנשים. נכון שמה שאני עושה זה בעיקר להצחיק, אבל זה גם לשמח. ועוד, הרבה פעמים אנחנו שומעים שילדים חולים למשל ראו מערכונים שלנו והתחזקו מזה מאוד, וזה ממש מרגש, ונותן משמעות גדולה לכל העשייה".

מהם חלומותיך?

"להמשיך ליצור ולחדש באופן שהקהל יעריך וישמח. וכמו כן, כמובן, שהקהל הרחב יקרא את הספרים שכתבתי ושאכתוב, ויאהב את התרבות שאנחנו רוצים להעביר לו. מעבר לכך, החלום התמידי הוא להגיע לקהלים חדשים".

אתה נתקל בקושי ליצור ובד בבד לשמור על ההלכה?

"במובן מסוים כן. כשאתה מתעסק בסאטירה ובקומדיה, זה קו דק, וצריך להיזהר בו מאד. אנחנו משתדלים מאד להעמיק קווים ברורים לגבי דברים שקשורים להלכות גרידא, למשל צניעות, ניבול פה וכיוצא בזה. מעבר לכך, אנחנו תמיד משתדלים לצחוק על תופעות, ולא על המצוות. למשל, נצחק על דברים מסוימים שאנשים עושים בתפילה, כמו התנהגות אופיינית של גבאי נניח, אבל לא על התפילה עצמה".

רגע של תחושת החמצה בחיים?

"היה לנו מערכון במופע שצחק על עניין מסוים, ויום אחד הבנו שמי שעמד מאחורי אותו עניין נפגע מהמערכון ההוא. ממש לא חשבנו שזה יכול לפגוע בו, אבל זה מה שקרה. זה ציער אותי מאד שבן אדם נפגע ככה. כמובן ששינינו את הקטע הזה במופע ולא עשינו אותו יותר, אבל בכל זאת, פישלנו. כי בסופו של דבר מישהו נפגע. כל הזמן אנחנו מנסים מאד להשתדל לא לפגוע באף אחד, והנה – מישהו נפגע".

סיפור מעניין שקרה לך?

"ב"ה אחרי ההופעות תמיד אנשים באים ואומרים שנהנו מאד וכו'. אבל יום אחד שמענו משהו מרגש במיוחד. באה אישה אחת ואמרה לנו שבזכות המערכונים שלנו היא יצאה מדיכאון אחרי לידה. פתאום, ברגעים האלה, אתה אשכרה מרגיש שאתה עושה דברים חשובים. הרבה פעמים אומרים לך שאתה מצחיק וזה נחמד, אבל ברגעים כאלה אתה מרגיש שאתה עושה משהו חשוב וגדול באמת".

משהו שלא יודעים עליך?

"בילדותי אהבתי מאד ספורט, בעיקר כדורסל, ושיחקתי באליצור בני ברק. במשחק הראשון שלי בקבוצה קלעתי 40% מהנקודות שלנו. הקבוצה היריבה ניצחה אותנו 70-5, שזו תוצאה מבישה לכל הדעות, אבל קלעתי שתי נקודות מתוך החמש שלנו, שזה 40%, אז לפחות האחוזים שלי היו טובים".