הלכה למעשה: כיצד מבקשים שירות מההורים?

בקשת שרות

אין לבן לבקש מהוריו שיעשו עבורו איזשהו שרות, או כל שליחות שהיא אפילו של מצוה, אף לאחר בקשת מחילה מכבודם, כיון שדרך חציפות היא להטיל על ההורים משימה כלשהי או למנותם שליחים לדברים מסוימים.

אולם אם ההורים מרצונם מציעים לעשות זאת, או כשיודע הבן בברור שהוריו שמחים ורוצים לעשות זאת עבורו, רשאי יהיה להשתמש בהם. (תצז)

הכנת מאכל - בן הבא אל בית הוריו, אין לו לומר לאמו "תכיני לי לאכול", ואפילו לאחר בקשת מחילה, מאחר ודיבורו בלשון ציווי. אולם אם אמו שואלת אותו, איזה תבשיל אכין לך? מותר לבן לענות, תבשיל מסוים שהוא חפץ, מאחר והיא מציעה להכין לו. וכמו כן, רשאי לומר לאמו שהוא רעב, או לשאול את אמו, האם יש משהו לאכול, והיא מעצמה מכינה לו לאכול. ואולם בכל אופן יבקש ממנה מחילה, ויתנצל על שטורחת עבורו. (תצח)

סלטים - כשיושבים לאכול יחד, אין לבן לבקש מאביו לקרב לו איזשהו סלט וכיוצא, אולם רשאי להביע את רצונו על סלט מסוים, ואביו מרצונו מקרבו אליו. (תצח)

תיקונים - אבא שבקי בתיקוני חפצים מסוימים, אין לבן לומר לאביו "תתקן לי חפץ זה". אולם רשאי לומר לאביו, "התקלקל לי חפץ זה", ואם ירצה האב, יציע לתקנו.

שמר טף - אם רוצה הבן שאמו תשמור לו על ילדיו, רשאי הבן לספר לאמו שהוא נוסע עם אשתו למקום מסוים, והאם מבינה ומרצונה מציעה לשמור על נכדיה. וכן רשאי לומר לה בלשון שאלה: "האם ברצונך לשמור לי על הילדים?". (תצח)

שליחויות - בן ששלח חפץ לתיקון בחנות מסוימת, ויודע שאביו מגיע למקום החנות, אין לבן לבקש מאביו שיביא לו את החפץ משם, אולם רשאי לומר לאביו, שלחתי חפץ לתיקון בחנות זו, והאב מבין, ומרצונו מציע להביא את החפץ. (תצה, תצז)

שליח מצוה - אף לצורכי מצוה, אין לבן למנות את אביו שליח, וכגון: שיקנה לו אביו אתרוג לארבעת המינים, או מצות שמורות לליל הסדר, וכיוצא בזה. (תצז)

וכאמור, אם ההורים מרצונם מציעים את עצמם לקיים את רצון בנם, או כשידוע בברור שההורים שמחים לעשות זאת עבור בנם, רשאי להשתמש בהם. (תצו)

רצונו זהו כבודו

כתב בספר חסידים (סימן תקסב): אם רואה הבן שאביו יותר שמח שיאמר לו בנו תעשה זאת, וכגון שהבן הולך יחידי בלילה והאב מצטער על זה, והאב שמח שיאמר לו הבן תלך עמי, אז יאמר הבן לאביו: "אם תחפוץ - תלך עמי", וכל כיוצא בזה. ובלבד שלא יאמר לאביו בפני אנשים זרים, שלא יאמרו הבן משעבד את אביו. אבל אם רוצה האב שבנו יאמר לו כן בפני אחרים, רצון אביו יעשה.

תפירה וכיוצא - אף דברים שהרגילות היא שהאם עושה לילדיה, וכגון לתפור להם בגד שנקרע או כפתור שנפל וכיוצא, לא יאמר לאמו בלשון ציווי: 'תתפרי לי את הבגד', אלא יאמר לה שנקרע לו הבגד, ואם היא מרצונה תופרת לו את הבגד, הרי זה מותר. וכן רשאי לומר לה בלשון שאלה: 'האם רצונך לתפור לי את הבגד?', שגם בזה נחשב שהיא עושה מרצונה, ולא שהבן אמר לה לעשות. (הגרב"צ אבא שאול זצ"ל. הגרי"ש אלישיב שליט"א. תצח)

ניקוי השלחן - אמא העוסקת בניקוי השלחן לאחר הסעודה או בניקיון הבית, הנכון שיציע הבן את עזרתו, ומצוותו רבה עד מאוד, אולם אם האמא אומרת שזו הנחת שלה, וזה רצונה להגיש ולסדר לבני ביתה, יניחו לה. ובפרט אם בזמן הזה בנה יושב ואומר דברי תורה על השלחן, או שר שירי קודש בשלחן שבת וכיוצא.

לקיחת מאכל מההורים - בן המבקר אצל הוריו ומביאים לו מרצונם מאכל ומשקה, רשאי לקבל מידם, לאחר בקשת מחילה מכבודם על שטרחו עבורו. אולם אם אביו 'בן תורה', לא יקח ממנו, כדי שיַרְאה הבן לאביו שקשה בעיניו מאוד על שטורח בשבילו. ואם בכל זאת מפציר האב בבנו שיקח, יבקש הבן מחילה מאביו, ויאמר לו דברי פיוס ושבח על טרחתו בשבילו, ורשאי יהיה לקחת ממנו. (ה"ע קמה)

אבא שיש לו מאכל חשוב, ומאהבתו לבנו לא אכל הוא את המאכל אלא נתנו לבנו, ועתה רוצה הבן לתת את המאכל לבנו - הנכד, לא נכון לעשות כן, אלא יאכל הוא בעצמו דוקא ולא יתן לאחר.

כמסופר בגמרא (סוטה מט ע"א): רב הונא מצא תמרה משובחת מאוד שמינה וטובה, ואף ריח טוב היה נודף ממנה, לקחה ועטפה בבגדו. כשבא בנו רבה, אמר רבה לאביו, מריח אני ריח של תמרה משובחת. נהנה רב הונא מבנו ואמר לו: בני, טהרה יש בך, ולכן הצלחת להריח כל כך, אף שהתמרה עטופה ומכוסה, קח לך את התמרה. פתאום נכנס בנו של רבה, לקח רבה את התמרה ונתנה לבנו, אמר לו אביו רב הונא: בני, שמחת את לבי בטהרתך, אך מצד שני הקהית את שיני, דהיינו שהראיתני שאהבתך לבנך יותר ממני, שלקחת ממני ונתת לו. ומסיימת הגמרא, זהו מה שאומרים העולם, הרחמים של האבא - על הבן, והרחמים של הבן - על הבנים שלו, ולא על אביו.