כיבוד הורים: באלו מצבים חייב הבן לקום מפני אביו ואמו?

החיוב לעמוד

כשהאבא או האמא נכנסים לבית, חייב הבן לעמוד לכבודם. [ולאו דוקא לבית, וכמו שיתבאר בעזרת ה' להלן.] (רנג, תקעא)

כמה פעמים ביום?

חייב אדם לעמוד מפני אביו ואמו בכל פעם שנכנסים, ואפילו מאה פעמים ביום. ויש מבני אשכנז הנוהגים להקל ולעמוד רק פעמיים ביום. (רסח. ה"ע צה, קד)

אוהב מצוות - לא יִשְׂבַּע מצוות

בן שעומד ויודע שהוריו מתקרבים להיכנס לרשותו, טוב שישב כדי לחייב את עצמו במצוה לעמוד כשהוריו יכנסו. (שז)

ויראת מאלוקיך

בן שיושב ורואה שהוריו מתקרבים להיכנס לרשותו, אסור לו לעצום את עיניו, כדי שבהגיעם אליו לא יראה אותם, וכך לא יעמוד. והעושה כן, עבירה היא בידו, ועל כך נאמר: "ויראת מאלוקיך אני ה'", שזה דבר המסור ללבו של האדם, ואין מי שיכול לדעת, אם באמת לא ראה אותם או שעשה את עצמו כאילו לא ראה אותם, לבד מבורא עולם ישתבח שמו שבוחן לבות וכליות, שיודע את כוונתו. (שז)

מצוה ניכרת

בן שקם לכבוד הוריו, ויש לו צורך ללכת לאיזשהו מקום, הנכון שקודם לכן ישב, ואחר כך ילך לענייניו, כדי שיהיה ניכר שנעמד לכבוד הוריו, ולא מפאת שצריך ללכת לאיזשהו מקום. (שט)

לא להטריח

אין ראוי להורים להטריח את בניהם ולעבור לפניהם בכוונה, כדי שיעמדו להם. ולכן אם יכולים ההורים לעבור בדרך אחרת שלא על יד בניהם, יעשו כן. וסגולה היא להם לאריכות ימים ושנים. (רעו)

קריאת שמע וברכות

גם אם הבן קורא קריאת שמע ונכנס אביו, חייב לעמוד לכבודו. והוא הדין אם נכנס האב בשעה שבנו מברך ברכת המזון או שאר ברכות. (ה"ע ח"ב נט. רפח)

עוסק בתורה

בן היושב ועוסק בתורה, והוריו נכנסו לחדרו, חייב לעמוד לכבודם, אך לא יפסיק מלימודו, אלא יעמוד וימשיך ללמוד. ואולם אם הוריו נכנסים ויוצאים הרבה, והקימה בכל פעם מפריעה לו בלימודו, יבקש מהוריו שימחלו לו שלא לעמוד. (רפו)

מאיזה מרחק?

כל שרואה את הוריו אפילו בריחוק גדול כמלוא עיניו, צריך לעמוד מפניהם. ולכן בן היושב באולם גדול מאוד, ורואה את אביו שנכנס מרחוק, חייב לעמוד לכבודו, אף שאביו אינו רואה אותו. ולא ישב עד שיתכסה מעיניו ולא יראהו. (רנג. ה"ע צה)

והגם שבריחוק כזה גדול, לא ניכר כל כך שהבן עומד מפני אביו, ואם כן אין זו קימה שיש בה הידור, [כי ההידור לקום דוקא כשניכרת הקימה שהיא לכבודו של אותו אדם, ולכן מטעם זה פטור כל אדם לעמוד מפני זקן או חכם, כשהוא בריחוק ממנו יותר מארבע אמות,] מכל מקום מאחר והקימה מפני ההורים, איננה בכלל מצות כיבוד, שצריך שתהיה קימה שיש בה הידור, אלא היא בכלל מצות מורא, ובדין מורא, אין דין של הידור, לכן צריך לעמוד אפילו ממרחק גדול. (רנג. ה"ע צה)

עיור

בן עיור היושב בחדרו, כששומע שהוריו נכנסים לחדר, חייב לעמוד. (כבוד הורים סד)

גם אם האב עיור ואינו רואה שקמים לפניו, או שהאב חלה במחלת השכחה ואינו מכיר את בנו, חייב הבן לעמוד לו מלוא קומתו, משעה שרואהו שנכנס. (תקע, תקעג)

צורת העמידה

החיוב לעמוד הוא מלוא קומתו, דהיינו שיעמוד על רגליו ממש, ולא כאותם הקופצים מעט ממקומם. (רנג)

כשעומד הבן, לכתחילה לא יסמוך את עצמו על הקיר או על משהו אחר, אלא יעמוד בלי סמיכה כלל. ואולם מן הדין רשאי לסמוך את עצמו קצת, באופן שאם יינטל אותו הדבר, הוא לא יפול. (רסב)

לשמור ולקיים...

הגאון רבי צדקה חוצין זצ"ל, תלמידו של גאון עוזנו הבן איש חי זצ"ל, בשנת תרפ"ו עלה לארץ הקודש והשתקע בירושלים, בה הקים את בית הכנסת "שמש צדקה" המתנוסס לתפארה עד ימינו ברחוב חגי בירושלים. גאון גדול היה, וכל לימודו על מנת לעשות ולקיים. פעם למד בחברותא עם אחד מחשובי האברכים בירושלים, שהיה צעיר ממנו בכעשרים שנה. כשלמדו הלכות כיבוד אב ואם, שאל הרב את האברך, האם מקפיד הוא לקום מלוא קומתו בפני אמו כשנכנסת, כפי שמחייבת ההלכה. השיב האברך שהוא קם מעט, אך לא מלוא קומתו.

בו ברגע סגר רבי צדקה את הספר שלפניו, ואמר: "סיימנו ללמוד להיום - לא יתכן ללמוד ולא לקיים!" כשתבוא ותודיעני שאתה אכן קם בפני אמך מלוא קומתך - יתחדש לימודינו!". וכך היה, למחרת בא האברך ובישר לרבו שאכן תיקן את המעוות וקם הוא מפני אמו מלוא קומתו, ורבי צדקה חידש את הלימוד עמו... (מעיין השבוע ב רצג)

עד מתי צריך לעמוד?

יעמוד הבן, עד שישבו אביו ואמו, או עד שיתנו לו רשות לשבת. (רנג)

אם נשאר האב עומד

אם נכנס האב ואינו רוצה לשבת, אלא נשאר עומד במקום מסוים כדי לעסוק באיזשהו ענין, רשאי הבן לשבת, שכיון שעמד האב שם, הרי זה מקומו. אך אם עומד האב מעט כדי לנוח, ובדעתו להמשיך ללכת, לא ישב הבן עד שישב האב. (רנג)

הולכים ובאים

אם הבן יושב במטבח לאכול, והאמא נמצאת במטבח ומבשלת, ומפאת כך אינה עומדת במקום אחד, אלא הולכת מפינה לפינה, נותנת את הסיר על הגז, הולכת לשיש לחתוך ירקות, הולכת לארון להביא תבלינים, וכיוצא בזה, נראה שאין הבן חייב להשאר עומד בכל הזמן הזה, שכיון שעסוקה היא בבישול, כל החדר נחשב כמקומה, וכאילו ישבה או עמדה במקום אחד. אולם הנכון הוא שיבקש מהוריו שימחלו לו בכל כיוצא בזה שלא יעמוד. [בפרט שזהו רצון האם, שבנה ישב לאכול במקומו, ולא יאכל בעמידה בגלל שהיא הולכת מפינה לפינה. וע' בבאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר פרק ב הגה ה. ועיין עוד בערוך השלחן, בצל החכמה, הגרשז"א ועוד, בענין המקלים לישב בעת הריקודים בשמחת תורה, על אף שהספר אינו על התיבה, כיון שכל שטח הריקוד נחשב כמקומו של הספר, כמובא בחזו"ע סוכות תסו)

אבא שליח צבור

בן שאביו עולה לתיבה להיות שליח צבור, צריך הבן לעמוד ברגע שאביו קם מכיסאו עד שמגיע לתיבה. ובגמר התפילה כשחוזר אביו למקומו, יעמוד עד שישב אביו. ומכל מקום אינו צריך לעמוד כל זמן שאביו עומד בתיבה, מאחר ועתה קבע שם האב את מקומו. (רסז)

אבא עולה לתורה

כאשר האבא עולה לעלייה בספר התורה, צריך הבן לעמוד לכבודו, וישאר הבן עומד בכל זמן הקריאה, עד שיחזור אביו לשבת.

אם בגמר העלייה לתורה, נשאר האבא עדיין עומד בתיבה, כדי להמתין לעולה אחריו שיסיים את קריאתו, אין צריך הבן לעמוד בזמן הזה, ולאחר שסיים אביו את הברכה שלאחר הקריאה, רשאי לשבת. אולם, כאשר אביו חוזר למקומו לשבת, יעמוד הבן שוב עד שישב אביו במקומו.

אבא העולה לספר תורה לעליית 'מפטיר', די שיעמוד הבן בשעת הקריאה בתורה, ואין צריך לעמוד גם בשעת קריאת ההפטרה והברכות שלאחר מכן. (רסה)

מנהג ישראל קדושים שבסיום העלייה לתורה שעלה האב, ניגש הבן אל אביו ומנשק את ידו, והאב מברכו. והטעם בזה, כי בשעה שעולה אדם לתורה, מקבל הארה של שפע קדושה וטהרה, ונעשה ראוי לברך את אחרים. ולכן כשאומרים הציבור לעולה "חזק וברוך", ישיב להם גם הוא בברכה: "כולכם ברוכים", שאז הוא שעת רצון, והברכה מתקבלת יותר. (ה"ע קסד)

בן שעולה לתורה

בן שסיים עלייתו לתורה, יגש אל אביו וינשק את ידו ויקבל ממנו ברכה, שגם זה בכלל מצות עשה שעושה לכבוד ה' יתברך שציונו לכבדם. (בן איש חי פרשת ויקרא אות יא. רסה)

ישקני מנשיקות פיהו

על כל אדם להזהר בבית הכנסת שלא לנשק את פני חברו או בנו או אביו, כדי לקבוע בליבנו שאין אהבה כאהבתנו למקום ברוך הוא. ואבא שנהג לנשק את פני בניו לאחר התפילה בשבת או בסיום עלייתו לתורה, ישתדל לעשות כן ביציאתו מבית הכנסת בחוץ. וכן כתבו כמה מרבני מרוקו לבטל את מנהג הנשיקות בפָּנים בבית הכנסת, ומהם רבי יצחק חזן (יחוה דעת ח"ג סימן ה), וזקן רבני מרוקו רבי יהושע מאמאן שליט"א (עמק יהושע ח"ג או"ח סימן יח, ח"ו סימן כא). ולשומעים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב. (חוברת השבת בהלכה ובאגדה חלק א'. רסז)

ירבו שמחות בישראל

כשנמצאים בשמחה משפחתית, והאבא מסתובב בין המסובים ומוזג להם יין, אזי כשמוזג האב לבנו, יעמוד הבן, ולא ישאר יושב כשאביו מוזג לו. ומה שאין הבן צריך לעמוד לאביו קודם לכן, כאשר מסתובב הוא בין המסובים, מאחר וזהו רצונו של האב, שכל המוזמנים ישבו בסעודה איש איש על מקומו, ולא יעמוד בנו ויפריע למהלך הסעודה. (דש)

מזל טוב

אף על פי שאמרו חז"ל (פרקי דרבי אליעזר טז. ילקוט שופטים ע) שחתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, הרי הוא דומה למלך, בכל זאת חייב החתן לעמוד מפני כבוד אביו ואמו. (שטו)

תשעה באב - אבל

אבל שיושב שבעה, ונכנס אביו, אינו חייב לעמוד לו, שלא חייבוהו חכמים לעמוד, מפני שטרוד בצערו (לבוש). אך טוב שיהדר מעט לקום לכבוד אביו. אולם בן היושב בתשעה באב על הארץ ונכנס אביו, חייב לעמוד לכבודו. מפני שבאבלות ישנה, לא טרודים כל כך. (שי)

מחילה מההורים

הורים שמחלו על כבודם, כבודם מחול ואינו חייב לקום מפניהם, אך יהדר ויקום מעט מפניהם. ואם קם ממש לכבודם, יש לו מצוה. ומכל מקום אם נמצאים אנשים זרים שאינם יודעים שהוריו מחלו לו, הריהו חייב לקום מפניהם. (קכז, ער, רעג)

אם ההורים מתנגדים שבנם יעמוד להם, וטוענים שמצטערים הם בזה, לא יעמוד להם, שרצונו של אדם זהו כבודו. ואולם יש להסביר להם בנחת, שזו מצוה שהצטווינו עליה בתורה לכבדם, וחבל שיפסידו את בנם ממצוה כה חשובה, גם כי שכרה רב מאוד, ואוכל מפירותיה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. (ערד)

אין מן הראוי שהבן יבקש מחילה מהוריו שימחלו על כבודם שלא לקום להם, אלא רק אם יש לו איזו סיבה, וכגון שיושב בחדרו בבית וכותב דברי תורה, והוריו נכנסים לחדר מידי פעם, וקשה עליו להפסיק כל כך הרבה פעמים מלימודו. (ערד)

בן תלמיד חכם

אפילו אם הבן תלמיד חכם והאבא עם הארץ, חייב הבן לעמוד לאביו ולכבדו, ולא יקל בכבודו כלל. ואדרבה, מן הראוי שבן תלמיד חכם ירוץ ויכבד את הוריו יותר. (שטז)

בן שהוא תלמיד חכם וביקשו אביו בפני רבים שיעשה לו איזושהי מלאכה, אם הבן לעצמו לא היה עושה מלאכה זו בפני רבים, מאחר ואינה לפי כבודו, אינו חייב לעשותה אף לאביו. אך אם לעצמו היה עושה, חייב לעשותה גם לאביו. ומכל מקום בצנעה, חייב הבן לעשות לאביו כל אשר יבקש, אף אם המלאכה לא לפי כבודו. (שטז)

בן שזכה לחבר ספר לזכות את הרבים, מצוה עליו שישבח ויוקיר טובה להוריו, על שחינכו אותו בדרכי התורה והמצוות, והגיע עד הלום לחבר ספר. ואפילו אם לא חינכוהו כן, בכל זאת יראה להם את הערכתו אליהם, כי כל מה שזכה הוא להגיע, הכל נזקף לזכותם, וכדאי שיבהיר להם את הזכות הגדולה שנפלה בחלקם.

אבא שהוא תלמיד של בנו

אם הבן לימד תורה את אביו ונעשה האב תלמידו, צריכים שניהם לעמוד זה מפני זה. ואולם, ראוי שהבן ימחל לאביו על כבודו שלא יעמוד לו, ואז די שהאבא רק יהדר לו מעט, מפני כבודו שהוא רבו. (סימן רמ סעיף ז. ה"ע צז. שיט)

במקרה זה שהבן הוא רבו של אביו, אין הבן חייב לשמש את אביו. וגם האב, לא חייב לשמש את בנו, כדין תלמיד שמשמש את רבו. ואולם, רשאי הבן למחול על כבודו ולשמש את אביו, על אף שהוא רבו. (סימן רמ סעיף ז, וברמ"א שם. שיט)

ביטול תורה

אב ובנו המשתתפים בשיעור תורה, וכשהאב נכנס לשיעור, עומד הבן לכבודו, ודבר זה מפריע את מהלך השיעור, טוב שימחל האב לבנו שלא יעמוד לו בשיעור. (רעו)

אבא הנכנס לשיעור תורה ובנו קם לכבודו, ועקב כך גם אחרים קמים לכבודו, ונגרם לאב מזה אי נוחות וצער, יבקש הבן מחילה מאביו שלא לעמוד. אולם אם על ידי שהבן אינו עומד, לומדים ממנו אחרים לזלזל בהוריהם ולא לעמוד לכבודם, יעמוד הבן לאביו, אף שאביו מוחל לו [שבזה אין כבודו מחול]. (שז)