כיבוד הורים: באילו מקומות חייב הבן לקום מפני אביו ואמו?

בית הכנסת

חייב הבן לעמוד לכבוד אביו, אפילו כשנכנס לבית הכנסת.

ואף על פי שלכאורה לא היה מן הראוי לעמוד בבית הכנסת לכבוד האבא, שהרי כלל בידינו "אין חולקים כבוד לתלמידבמקום הרב", דהיינו, בית הכנסת שהוא מקום השראת השכִינה, כביכול הוא מקומו של הקב"ה, ולא ראוי לכבד במקום זה את האבא שהוא נחשב כתלמיד של הקב"ה? בכל זאת למדונו חז"ל שאדרבה זהו כבודו, חפצו ורצונו של הקב"ה, שנשמע בקולו לקיים את מצוותיו שציונו לכבד את האב, אף בביתו. (רפה)

בפני רבו מובהק

היושב בפני רבו המובהק [שלמד ממנו רוב ההלכות למעשה], ונכנס אביו, אינו רשאי לעמוד מפניו, שנראה כאילו מזלזל ברבו, אלא אם כן יודע שגם רבו חולק כבוד לאביו [וכגון שאביו מפורסם בחסידותו ובמעשיו הטובים], או שיודע שרבו אינו מקפיד עליו אם יקום לאביו. ובכל אופן אם יושב הבן בריחוק מקום מהרב, ולא ניכר שקם הבן לאביו, חייב לקום מפניו. (רצב)

דין זה נלמד בגמרא (קידושין לג ע"ב) מהאמורא רב יהודה שכאשר היה יושב בשיעור לפני רבו שמואל, והיה נכנס אביו רב יחזקאל היה עומד מלפניו. ומבארת הגמרא שלא היה חשש שרבו שמואל יקפיד, מאחר ואביו רב יחזקאל היה ידוע כבעל מעשים גדול, שאפילו מר שמואל היה קם לכבודו. ומוסיפה הגמרא שפעמים היה בא רב יחזקאל מאחרי שמואל, ורב יהודה בנו לא היה רוצה לעמוד מפניו, מאחר ורבו לא רואה למי הוא עומד, אך שמואל אמר לו שיעמוד, ולא יחוש על כבודו.

בן היושב בפני גדולי הדור, ונכנס אביו, ינהג כדין בן היושב לפני רבו המובהק. (רצב)

בית המרחץ

בן היושב בבריכה, ואביו נכנס, יעמוד לו מלוא קומתו. (דש)

בן היושב במרחץ [מקוה], ופתאום נכנס אביו, יעמוד הבן מלוא קומתו. וצריך הבן להזדרז ולצאת מהר מהמקוה, מאחר ואסור לאב ובנו לרחוץ יחד, וכמבואר להלן.

והגם שאין זה הידור לעמוד כך בפני האב, ומטעם זה פטור כל אדם מלעמוד במרחץ מפני זקן או חכם, מכל מקום מצות קימה מפני ההורים, אינה בכלל מצות כיבוד, שצריך שתהיה קימה שיש בה הידור, אלא קימה זו היא בכלל מצות מורא, ומצות מורא מאביו ואמו, ישנה גם במרחץ. (טורי אבן רוקח, המקנה, הלק"ט, יד אליהו רגולר, חידושי הרי"ם, הגרי"ז הלוי ועוד. קע, דש, תא, תקעג. ה"ע צו)

מספרה

בן היושב במספרה ומסתפר, ונכנס אביו, אינו רשאי לעמוד לכבודו, מפני שמבטל את הספר ממלאכתו ומפסידו. [אך אם קיבל רשות מהספר לעמוד, יעמוד.] ואולם, אם אין הספר מספרו באותו רגע שנכנס אביו, וכגון שהפסיק רגע להביא איזשהו חפץ, יעמוד לכבוד אביו. ואם מתבייש לעמוד כך, יבקש רשות מאביו שלא לעמוד. (שג)

פיג'מה

בן השוכב במטתו ונכנסו הוריו, אף שהוא לבוש בגדי לילה [פיג'מה], צריך לעמוד מפניהם. ואם קשה לו לעמוד ממטתו, רשאי לבקש רשות שלא לעמוד. (דש)

עבודה

אם הבן שכיר, ואביו נכנס למקום העבודה, לא יעמוד מפני אביו, אם בעמידתו הוא מתבטל ממלאכת המעסיק, שהרי הוא גוזלו. אולם, אם אינו מתבטל ממלאכתו, או שיודע שהמעסיק לא מקפיד על כך, חייב לעמוד. (כבוד הורים עא)

אם הבן עצמאי ואביו נכנס למקום עבודתו, הריהו חייב לעמוד לכבוד אביו, אף אם תגרום לו הקימה חסרון כיס כשמתבטל ממלאכתו.

והגם שבמקרה זה שבעמידתו מפסיד מכספו, פטרה התורה כל אדם לעמוד מפני זקן או חכם, מכל מקום דין קימה בפני ההורים, אינו מדין כיבוד, שצריך שתהיה קימה שאין בה חסרון כיס, אלא קימה זו היא בכלל מצות מורא, ומצות מורא מאביו ואמו, היא אף אם יש חסרון כיס. (כבוד הורים עא)

פקיד בנק

בן שהוא פקיד בבנק, ורואה את אביו שממתין בתור, אין לו היתר להקדימו לפני שאר הציבור הממתינים, שהרי הוא גוזל את זמנם של הממתינים בתור.

כאשר מגיע התור של אביו, יעמוד הבן מכסאו, שאין זה כבוד שאביו עומד והוא יושב. אולם אם בעמידתו הוא ממעט ממלאכתו, אסור לו לעמוד שהרי גוזל הוא ממלאכת המעסיק. (עיין שבועות ל ע"ב. כבוד הורים עא)

שתי רשויות

החיוב לעמוד מפני ההורים הוא, בין כשההורים והבן נמצאים באותה רשות, ובין שהבן ברשות אחת וההורים ברשות אחרת, אלא שההבדל ביניהם הוא, שכאשר ההורים והבן באותה רשות, אף שלא ניכר שעומד לכבודם, וכגון שרואה אותם ממרחק רב, או שאפילו לא ראה אותם עדיין, אך שמע את קול צעדיהם, יעמוד.

אולם, כאשר הבן ברשות אחת וההורים ברשות אחרת, וכגון שהבן יושב בחצר ביתו, ורואה את הוריו עוברים ברחוב, כאן תלוי הדבר, אם ניכר שעומד לכבודם, וכגון שהוריו עוברים קרוב ממש לפתח הבית, או שיושב בחדרו, והוריו עוברים על פתח החדר, חייב לעמוד, אבל אם לא ניכר שעומד לכבודם, מאחר והם ברשות אחרת, אינו חייב לעמוד. (רצב, רצו)

בן היושב בחדרו, ושומע את קול צעדי הוריו הנכנסים לבית, אך לא ראה אותם, אינו צריך לעמוד. אולם אם נכנסו הוריו לחדרו, כיון שהם ברשות אחת, אף שאינו רואה אותם אלא שומע את קול צעדיהם, יעמוד. (שו)

בגמרא (קידושין לא ע"ב) מסופר על רב יוסף שכשהיה שומע את קול צעדי אמו מבחוץ, היה קם ואומר "אני קם מפני השכִינה שבאה". ואם כן לכאורה נראה שצריך לעמוד גם קודם שרואה את הוריו? תרצו הפוסקים שמה שהקדים רב יוסף לעמוד, זה מחמת חסידותו אך לא מן הדין. ועוד מכיון שרב יוסף היה סגי נהור [עיור], נמצא אפוא שלא היה יכול לדעת על ביאת אמו לרשותו, אלא בשמיעת קול צעדיה, ולכן כשהיה שומע את צעדיה, היה מיד קם. (ברכי יוסף, יפה ללב, נחלת צבי, שבט הלוי ועוד. שו)

מכונית - אם האב נוסע ברכב, והבן יושב על הספסל ברחוב, כל שניכר שהבן עומד לכבוד אביו, צריך הבן לעמוד. וכמו כן, אם האב רוכב על האופניים או יושב על כסא גלגלים, חייב הבן לעמוד מפניו, כיון שניכר שעומד מפניו. ואף על פי שבכל האופנים האלו האבא יושב, מכל מקום למדונו חז"ל (קידושין לג ע"ב) שהרוכב, דינו כמהלך, ולכן צריך לעמוד מפניו. (רצה)

אוטובוס - בן היושב באוטובוס, ורואה את הוריו הולכים בדרך ברחוב, אין הוא צריך לעמוד מפניהם, מאחר ואין ניכר כלל שעומד לכבודם.

בן היושב באוטובוס, והוריו עלו לאוטובוס, חייב לעמוד מפניהם עד שישבו. ופשוט שאם אין להם מקום לשבת, חייב לתת להם את מקומו שישבו הם. (רנט, רס)

תיבת בית הכנסת - שיש לה מחיצות גבוהות עשרה טפחים [80 ס"מ], ורחבה ארבעה טפחים [32 ס"מ], והבן יושב בספסל שבתיבה, ואביו עובר למטה מהתיבה, אף שהתיבה נחשבת רשות בפני עצמה, יעמוד לאביו, מפני שניכר שעומד מפניו. (רצד)

עזרת נשים - בת היושבת בעזרת הנשים שבבית הכנסת, ורואה את אביה נכנס לבית הכנסת, מאחר ועזרת הנשים היא ברשות אחרת, אינה צריכה לעמוד מפניו, שהרי לא ניכר שעומדת מפניו. (רצו)