הלכה למעשה: כיצד מכבדים את ההורים בקיום מצוות?

כיבוד בהדלקת נרות שבת

אמא [מבנות ספרד] המתארחת אצל בתה בשבת, ושתיהן מדליקות נרות שבת בחדר אחד, כיון שבמקרה זה, רק אחת יכולה לברך, אין הבת חייבת לכבד את אמה שתברך היא על ההדלקה, מאחר ועיקר המצוה היא על הבת שהיא עקרת הבית, והאם רק אורחת, לכן תברך הבת ותדליק, והאמא תשמע את הברכה ותצא ידי חובה ותדליק את נרותיה. אמנם אם ברצונה לכבד את אמהּ, רשאית. (רכח)

אם האם מדליקה בחדר אחד [באופן שמקבלת חדר מיוחד לשינה, בלי בני הבית], והבת מדליקה בחדר אחר, כל אחת מברכת ומדליקה את נרותיה בפני עצמה.

דין זה הוא רק לבנות ספרד שקבלו הוראות מרן השלחן ערוך, שפסק שאין שתי נשים מברכות בחדר אחד על הדלקת הנרות, אך בנות אשכנז מנהגן שמברכות שתי נשים בחדר אחד, ואם כן גם האם תברך, וגם הבת. (שו"ע או"ח סימן רסג סעיפים ז ח, ובמשנ"ב שם)

כיבוד בקידוש

אבא המתארח בבית בנו בשבת, מן הראוי שיכבד הבן את אביו לקדש על היין, ויצאו כולם ידי חובה. אך אם האב אינו מברך כהוגן, וכגון שמגמגם בלשונו או שבולע אותיות, יקדש הבן בעצמו. ומכל מקום אם יש חשש שהאבא יפגע, יאמר בצנעה קודם לכן לבני הבית, שיאמרו את נוסח הקידוש מילה במילה בלחש, ויכוונו על הכוס שביד המקדש, ובגמר הקידוש לא יענו 'אמן', ויטעמו מעט מהיין. (שנח)

אם האב אינו בקי בהלכה לכוין להוציא ידי חובה את השומעים, יאמר הבן לאביו בנחת קודם הקידוש, שיכוין להוציא ידי חובה את השומעים, ויבהיר לו שכאשר הוא אומר את הקידוש ומכוין להוציא ידי חובה, והשומעים גם כן מכוונים לצאת ידי חובתם, נחשב כאילו השומעים אמרו את הקידוש עמו מילה במילה.

כיבוד בבציעת הפת

אבא המתארח בבית בנו בשבת, אף על פי שאמרו חז"ל (ברכות מו ע"א) "בעל הבית, בוצע על הפת", [כדי שיבצע בעין יפה, ויחלק למסובים פרוסה גדולה], מכל מקום אם רוצה, רשאי לכבד את אביו שיברך ויבצע על הלחם. [מאחר והיום לא מקפידים לחלק פרוסה גדולה מתחילת הסעודה לכל הסעודה, אלא נותנים מעט מהלחם, ולאחר מכן כל הרוצה לקחת עוד, לוקח.] (לחם חמודות, עט"ז, מג"א, אליה רבה, סולת בלולה, הגר"ז, משנ"ב, כף החיים ועוד. שנח)

על פי הקבלה, לאחר שבעל הבית בצע על הלחם לעצמו, צריך לבצוע מיד לרעייתו ולא לאחֵר, אפילו שהאחר הוא אורח מכובד. אולם אם הוריו מתארחים אצלו, הנכון שיתן לאביו ולאשתו יחד. [וכך נהג הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, שכאשר חמותו היתה מתגוררת בביתו, היה נותן לה ולאשתו בבת אחת מהלחם.] (שנט) ויש נוהגים לבצוע פרוסה לאשה ולהניחה על ידו, ולאחר מכן בוצע לאביו ונותן לו, ואחר כך נותן לאשה את הפרוסה שבצע לה בתחילה.

כיבוד בנטילת ידים

כשעומדים בני הבית ליטול את ידיהם לסעודה, יכבדו את האב והאם ליטול ראשונים, ולאחר מכן יטלו שאר בני הבית. אמנם אם האב לא נוח לו ליטול ראשון את ידיו לסעודה, מחשש הפסק בין הנטילה לברכת המוציא, או שהאם לא נוח לה כעת ליטול, מפאת שעסוקה בהגשת המאכלים לסעודה, יטלו הילדים את ידיהם, ואחר כך יטלו ההורים. (שנו)

ליטול ראשון

כשיושבים בסעודה או כשמגישים פירות ומגדנות בפני המסובים, יכבדו את ההורים לקחת קודם, ורק לאחר מכן יקחו בני הבית. ואם האם לא נוח לה שימתינו לה, מאחר ועסוקה היא בסידור המאכלים, רשאים לקחת קודם אמם. (שנו)

להיכנס ראשון

בכל פעם שעומדים ההורים והבן בפתח, צריך הבן לכבד את הוריו שיכנסו קודם. והוא הדין, כאשר האב והבן עומדים בפתח בית הכנסת, ואם יכנס האב קודם, יפסיד הבן את המעלה להיות מתוך עשרה ראשונים בבית הכנסת, בכל זאת יכבד את אביו ליכנס ראשון. (אורח חיים סימן צ סעיף יד. אור לציון ח"ב רצא. שס)

לישב ראשון

אב ובנו הנוסעים ברכב יחד, יכבד הבן את אביו לישב בכסא הקדמי, אלא אם כן נוח לאבא יותר לישב בספסל האחורי. אולם אם יש לבן ענין לישב בכסא הקדמי, וכגון שיודע את הדרך ורוצה להדריך את הנהג, יבקש רשות מאביו לישב שם.

למול את בנו

אב ובנו היודעים למול, ובסימן טוב ובמזל טוב נולד בן לבן [נכד], אין צריך שיכבד הבן את אביו למול, מאחר והמצוה מוטלת על הבן עצמו, וכלל גדול בידינו "מצוה בו יותר מבשלוחו", לכן העדיפות היא שימול הבן את בנו, ולא הסבא. (שסג)

לכסות את הדם

בן ששחט חיה או עוף, אין צריך שיכבד את אביו לכסות את הדם בעפר, מאחר ומצוה זו מוטלת על השוחט עצמו, ו"מצוה בו יותר מבשלוחו". (סימן כח סעיף ח. שסג)

לקבוע מזוזה

בן הנכנס לדירה חדשה, אין צריך שיכבד את אביו בקביעת המזוזות, אלא יברך ויקבע בעצמו, ש"מצוה בו יותר מבשלוחו". (שסג)

וכמו כן, אין לחלק את קביעת המזוזות, שמזוזה אחת יברך הבן ויקבע, ומזוזה אחרת יברך האב או אדם אחר מכובד ויקבע, מאחר והוא גורם לברכה שאינה צריכה, שהרי כאשר אדם אחד קובע את כל המזוזות, מברך ברכה אחת וקובע את כולם, אך עתה יצטרכו לברך כל אחד ואחד. אולם רשאים לעמוד האב והבן כשלכל אחד מזוזה בידו על יד פתח אחר, ויכבדו את האבא לברך בקול רם, ויוציא את בנו ידי חובה, ובגמר הברכה יקבעו מיד כל אחד את המזוזה בפתח אחר. ובאופן זה יכולים לכבד עוד אנשים כמספר מזוזות הבית. אך כאמור, הנכון יותר שהבן שהוא בעל הבית, יקבע את כל המזוזות, שהרי "מצוה בו יותר מבשלוחו". (שובע שמחות ח"א שנט, שס)

עזרה לאב בקיום המצוות

אם האב זקן תשוש או חולה ואינו יכול ללכת לטרוח בעצמו בקניית המצוות, כארבעת המינים, מצות לליל הסדר וכדומה, מצוה על הבן לטרוח עבור אביו ולקנותם לו, אך לא נכון שישלם הבן מכספו הפרטי, אלא מכספו של האב, מאחר ולא ראוי לקיים את המצוות בחינם. כמבואר בזוהר הקדוש (תחילת פרשת תרומה), וזה תוכן דבריו: "וישלם אדם שכר המצוות מושלם בכל מה שיבקשו ממנו, בין רב בין מעט, ולא יעשה המצוה בשום פנים ואופן בחינם. כי העושה בחינם, הסטרא אחרא יונקת ממצוותו ושורה עליו ומטמאת אותו, אך הקונה מכספו, ומשלם שכר המצוה מושלם, ומתאמץ בחפץ לב למצוה, והולך בדרך הישר, זוכה שהשכינה שורה בו, ומקדשת אותו, ומכניע את הסטרא אחרא, ומעביר ממנו מדות רעות, כעס, גאוה, תאוות אסורות, קנאה, שנאה ועוד". (חרדים. כמובא בהרחבה בחוברת "חג הסוכות בהלכה ובאגדה")

ואולם כל זה במי שאביו זקן תשוש או חולה, אך בן שאביו ברוך ה' בריא, אף על פי שרוצה הבן לכבד ולייקר את אביו, ולטרוח עבורו למצוות, לא נכון לעשות כן, מאחר ומפסיד את אביו ממעלות גדולות שזוכה בעצם ההכנה והטרחה למצוה, וכמו שאמרו חז"ל, שהטורח על המצוות בעצמו, זוכה לבנים צדיקים תלמידי חכמים, אריכות ימים, פרנסה טובה, ותועלת גדולה לנפשו וגופו, וניצול הוא וכל אנשי ביתו מכל צרה, ומכל גזירה רעה. על כן הנכון והטוב ביותר שילך האב ויטרח במצוה בעצמו. [ורק אם אביו מבקש שיקנה עבורו, יקנה לו.] ואם אין האב בקי בפרטי המצוה, ילך עמו הבן וידריך אותו, ויזכו יחד לכל המעלות הנ"ל.

אוהב מצוות

אם יש למוכר למשל, שני אתרוגים טובים, אך האחד מהודר יותר מהשני, והאב והבן חפצים לקנות את המהודר יותר, רשאי הבן להוסיף מעות למוכר על מחיר האתרוג המהודר כדי לקנותו לעצמו, ואין בזה זלזול בכבוד אביו חס ושלום, מאחר ועל כל אדם מוטל לקיים בעצמו את המצוה שציוהו ה' יתברך, בהידור ככל היותר. (עיין שערי תשובה ס"ס תרנח, לב חיים פלאג'י, חזו"ע סוכות רסג. שסא. ועיין בחוברת "חג הסוכות בהלכה ובאגדה")

עלייה מכובדת

אב שקנה עליית שלישי לספר תורה, רשאי הבן לקנות עליית שישי או עשרת הדברות וכיוצא, אף על פי שהם עליות מכובדות יותר. אולם במקום שלא מוכרים את העליות אלא מכבדים את הציבור לעלות, אף אם הזמינו את הבן וקראו בשמו, לא יעלה לעלייה מכובדת יותר, אלא אם כן קיבל רשות מאביו. (הרדב"ז. שסג)

רשאי הבן לעלות בשמחת תורה 'חתן תורה', ולאחריו אביו 'חתן בראשית'. וכן היה מנהג הגאון רבי חיים אלעזר ממונקאטש בעל 'מנחת אלעזר', לעלות 'חתן תורה', ואביו הגאון רבי צבי הירש בעל 'דרכי תשובה', היה עולה 'חתן בראשית'. (חזו"ע סוכות תעה)

ישיבה בסוכה

אם האב מצטער שבנו יישן בסוכה, מחמת שחושש שיצטנן הבן, הריהו פטור מלישון בסוכה. והטעם בזה, כיון שהתורה ציותה 'בסוכות תשבו', ודרשו חז"ל: 'תשבו כעין תדורו', דהיינו כדרך שאדם דר בביתו כך ידור בסוכה. והרי גם בבית, אם אביו היה אומר לו שלא יישן במקום מסוים מחשש שיצטנן, היה שומע לו. (שו"ת התעוררות תשובה. ב קפד)

מכירת החמץ לגוי

אם ההורים אינם שומרי תורה ומצוות, ואינם מוכרים את החמץ לגוי קודם הפסח, רשאי הבן למכור להם, כדי להצילם ממכשול של איסור חמץ שעבר עליו הפסח. אך טוב שיודיע להם קודם לכן, שמוכר להם את החמץ כדי שימנו אותו שליח. ואולם אף אם לא הודיע להם, רשאי למכור להם את החמץ, כי "זוכים לאדם שלא מדעתו". וכמבואר בחוברת "חג הפסח בהלכה ובאגדה". (ב לט)