החזון איש התפעל מהסנדלר: "הוא נקי וישר בענייני ממונות"

הדרשן הידוע רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל ב-9 סיפורים מצמררים על זהירותם העצומה של גדולי ישראל מכל חשש גזל

1. "ביפו התגורר לפני כ-50 שנה יהודי שהיה סנדלר. אמרו כי החזון איש זצ"ל החשיבו לאיש מורם מעם. עוד אמרו, כי הסטייפלר זצ"ל שאל פעם את החזון איש מהי הגדלות של אותו סנדלר, והחזון איש השיב: 'הנקיות שלו בממונות. הוא מושלם וזך לחלוטין בענייני ממונות, ולהיות ישר בממונות עד כדי כך, זו מעלה שקשה להשיגה, כמו ללמוד תורה'", מספר הרב קרלנשטיין.

2. "אספר לכם מעשה נורא", ממשיך הרב קרלנשטיין, "יהודי נכנס לחפץ חיים זצ"ל בעת שישב בבית הכנסת וביקש ממנו המלצה. החפץ חיים הסכים לתת לו המלצה, אבל כדי לכתוב צריך נייר, ולא היה לו בבית המדרש נייר (פעם הדפים היו נדירים יותר מהיום). על השולחן היה מונח דף. הלך היהודי שנזקק להמלצה לקח את הנייר ואמר: 'הנה נייר'.

'נייר של מי זה?'

'לא יודע', השיב האיש, 'נראה שהנייר הפקר'.

קם החפץ חיים והחל מתעניין אצל הראשון שישב שם: 'סליחה, הנייר הזה אולי שלך?', כך הלך מאחד לשני.

ההוא כבר איבד את הסבלנות – 'מה זה בסך הכל, נייר, שוה פרוטה, האם צריך לעשות מזה עסק?'. הגיב החפץ חיים לתמיהתו: 'הנייר הזה אכן לא שווה יותר מפרוטה שחוקה, ואולי משהו יותר מפרוטה, אבל אם אקח אותו, אהיה גזלן. עברתי על 'לא תגזול' ומהחטא הזה יכול להיברא מלאך משחית שבכוחו לשרוף את כל ורשה!'", מספר הרב קרלנשטיין.

3. "היום ב"ה, יש לכל אחד טלפון וטלפון נייד… אבל פעם לפני עשר, חמש עשרה שנה לא היו טלפונים בכיסים. לפעמים כאשר נכנסו למשרד, והיה צורך להרים טלפון דחוף, היו ניגשים לאחד הפקידים ושואלים: 'האם אפשר להתקשר?'

'כן, בבקשה!'

האיש הנכנס לוקח את הטלפון ומתקשר.

מה זה?! וכי הטלפון שייך לפקיד?! האם יש לו אישור לתת לך להתקשר?!

והפקיד עצמו, כאשר יושב במשרד שעות ארוכות עומד ונוקש בטלפונים לכל הכיוונים, למזרח ולמערב. רגע, של מי הטלפון? האם בעל הבית נתן לך רשות? מה ההוכחה שאינו נותן לך רשות, כי אם באמת הוא מרשה לך, מדוע כאשר הוא נכנס למשרד מיד אתה מסיים את השיחה?

'לא נעים, לכן אני מסיים את השיחה…'

'מדוע לא נעים? כי אתה יודע שזו גזלה… לכן לא נעים לך'

4. "אני הולך ברחוב ורואה שמדביקים מודעות על העמוד. לאחר חמישה רגעים עומד מישהו ליד העמוד ובלי משים קורע חצי מודעה.

'מה אתה קורע? זו מודעה של פלוני מוכר האתרוגים לסוכות, מדוע אתה קורע?'

'אני סתם משחק'…

זו הרי גזלה! ממי תבקש מחילה? ושמא, חלילה, תצטרך לבוא בגלגול על כזו קריעה! געוואלד!

כיון שאמרו חז"ל: 'רובם גזל' – רוב אנשי העולם נכשלים בגזל, לכן יש צורך בחיזוק רב בענין הזה.

וכפי שאמרנו הדברים הקטנים הללו הם בעכרנו – עברות שאדם דש בעקביו", ממשיך ומספר הרב קרלנשטיין.

5. "'תלווה לי חמש ₪'

'כן בבקשה… מתי תחזיר את זה?'

'מחר בבוקר מיד'

והוא שוכח. הוא יחזיר כאשר יהיו שלושה ימים ראש חודש…

לווית כסף? תרשום בפנקס או בלוח וכך תזכור להחזיר. אם לא – זו גזלה!

אפשר לציין ולתת דוגמאות הרבה, רשימה שלמה, אבל תחשבו לבד. "ישמע חכם ויוסף לקח". להשגיח על שווה פרוטה של חברו! אמר פעם מי שאמר: כדאי להפסיד הון רב, העיקר לא להכנס חלילה לחשש גזלה. מגזל והונאה לא מרוויחים!", זועק הרב קרלנשטיין.

6. "מתעניינים אצל מוכר הירקות: האם המלפפונים טריים, האם הם מהיום? והוא משיב: 'כן בודאי, עכשיו הגיעו'", מציין הרב קרלנשטיין דוגמה נוספת.

'א שטיק ליגינער! (שקרן!) וכי עכשיו הכנסת אותם? כבר שלושה ימים הם מונחים כאן על הדוכן', קורא הרב קרלנשטיין מדם לבו. 'אבל המוכר הזה מעוניין להרויח וחושב לעצמו: 'אם אני משיב שהם משלשום הוא לא יקנה ולא ארויח, לכן אני מוכרח לשקר כדי להרויח'.

חושבים שמרויחים! אבל זו טעות. אדרבא, מפסידים!

וכי מגזלה אפשר להרויח?! מה כתוב בפסוק? "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו" (ירמיהו י"ז, י"א). מי עוזב את מי? לפעמים הכסף עוזב את האדם, זו חצי צרה. אבל לפעמים האדם עוזב את הכסף, והולך לישון… "'מקיים אמונתו לישני עפר'… האם מרויחים משהו מרמאות?! געוואלד".

7. "'תגיד אדוני, האם השאלת ממני מקדחה? חושבני שעדיין לא החזרת אותה', ממשיך הדרשן בדוגמאותיו.

הוא נשבע בחיי אביו שלא זוכר שהשאיל ממנו מאומה. אבא שלו כבר שלושים שנה בגן עדן, אך הוא נשבע בחייו… והרי להישבע זהו איסור נורא ואיום...

ואז, לאחר שבוע הוא נזכר: 'אוי, כן, אחרי סוכות שלחתי את הילד להשאיל ממך, אוי שכחתי לחלוטין…'

לפעמים הוא באמת שכח, ויש מעטים שמרמים ממש, ה' ירחם. מה אתה חושב, שאם תרמה תרויח?! וכי אפשר להרויח מהונאה? ומגזל? אין אפשרות להרויח כלום!

התורה צועקת: "למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח", אי אפשר להרויח מגזל!", זועק הרב קרלנשטיין.

8. "כאשר הייתי באמריקה, סיפר לי יהודי ותיאר בהתפעלות מעצמו 'עד כמה אני מוצלח'. הוא סיפר ספור שלם על עצמו, וכלל לא עלה בדעתו שמעשיו היו עוולה גמורה. האיש עבד כפועל במפעל לצביעת בדים. בעל הבית היה יהודי דתי, והוא מינה לתפקיד 'מנהל עבודה' – כושי גוי.

"'כזו חוצפה נוראה!' – כך הוא מספר לי. 'מנהל העבודה מקבל משכורת פי עשר ממני, ואני נשאר פועל פשוט. כזה בעל הבית אידיוט, והוא עוד יהודי דתי! התבוננתי וראיתי כי זו לא 'תורה גדולה' לעבוד כ'מנהל עבודה' וגם אני יכול להצליח בעבודה כמותו. מה עשיתי? למדתי את בעל הבית לקח, עד שנאלץ לקחת אותי למנהל עבודה… שמתי לו רגל. איך?

'בהפסקה, בשקט, ניגשתי למיכל שבו טובלים את הבדים, לקחתי גלון שחור ושפכתי לתוך המיכל. ראה בעל הבית מה שקרה וצעק על מנהל העבודה הכושי: 'מה עשית לי?!'. חלפו עשרה ימים, לקחתי גלון אדום ושפכתי למיכל של הצבע הלבן. היה הפסד של אלפי דולרים. בעל הבית ראה את המצב, שילח את מנהל העבודה הכושי. ונהייתי מנהל עבודה במקומו… אין ברירה', סיים היהודי: 'אם אתה רוצה להרויח אתה צריך לפעול ככה. אחרת זה לא הולך!'

"סיימתי להקשיב, ואמרתי לו: 'גזלן שכמוך! הזקת לגוי! הזקת ליהודי באלפי דולרים!" אך הוא לא הצליח כל כך להבין מה שאני רוצה ממנו. הוא חשב את ההיפך – 'אני מוצלח'… ו'ככה זה במסחר… אין ברירה', כי 'זו חוצפה ורשעות שאני אהיה פועל פשוט, והכושי ההוא יהיה מנהל!'

"כל הסיפור החזיק מעמד סך הכל חודשיים, לא יותר. כי סיפר לי שאחר כך בעל הבית פשט את הרגל מסיבות אחרות, המפעל נסגר, וכעת יותר מחצי שנה שהוא חי מלשכת הסעד. כן, ה'מוצלח' הזה, שנהיה מנהל עבודה, לחודשיים ימים בלבד… הוא חשב שיוכל להרויח משהו מהגזלה. א מוראדיגע זאך. לא עולה על הדעת שזו גזלה…", קורא הרב קרלנשטיין.

9. "רבי מרדכי שולמן זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה, כשנה לפני הסתלקותו ישב פעם במרפסת ביתו, הסתכל החוצה לעבר בנייני ישיבת סלבודקה הסמוכים, ואמר לרעייתו ע"ה: 'את רואה את הבנין הגדול לאכסניה לתלמידים, שנבנה בשנים האחרונות? כל לבנה נקיה, ללא ממון אחרים, כל טיח ואבן קיר שהונחו, נקיים ללא חששות. הכל נעשה מכסף כשר בתכלית'.

סיפר לי המזכיר של ישיבת סלבודקה, כי כאשר הדפיסו לראשונה 'קבלות' יפות עם ציור של בנין הישיבה ועוד, כדי לתת לכל תורם כסף לישיבה, הראו אותן לרבי מרדכי שולמן, והוא מאן להשתמש בהן מחמת חשש גניזה.

הדפיסו קבלות חדשות והוא מאן שנית. מדוע? כי ציירו שם שני נרות: 'אצלנו לא מדליקים נרות לעילוי נשמת הנדיבים, והם יחשבו שאנו כן מדליקים, וזה לא נכון'… נאלצו להדפיס קבלות אחרות בשלישית.

קרה שבמכתב לנדיבים כתבו, כי הישיבה מחזיקה כך וכך אברכים. כאב לו ה'שקר'. 'מה שקר? וכי המספר לא נכון?' – תמהו.

'לא, מספר האברכים נכון, אבל כאשר כותבים 'מחזיקה אברכים', משמעות הדבר – החזקה מושלמת, והאמת כי אנו רק תומכים במידת מה', וביקש שישנו את הנוסח במכתב", מספר הרב קרלנשטיין בציינו את הזהירות העצומה של גדולי ישראל מכל חשש גזל והונאה.

מתוך 'יחי ראובן', באדיבות אתר 'דרשו'.