מחבלים בכלא – אך בתנאי בית מלון. משפחות נפגעי הטרור מבקשות לשים סוף לאבסורד

ניב נחמיה נפצע אנושות בפיגוע טרור בסופר ביבנה לפני שנה וחצי. בשבוע שעבר גזר בית המשפט המחוזי 22 שנות מאסר על המחבל הערבי שפצע אותו. המחבל, איסמעיל אבו עראם בן ה-19 מהעיירה יאטה הסמוכה לחברון, הורשע בעבירה של ניסיון רצח בנסיבות של מעשה טרור, וישלם לנחמיה לפי פסיקת בית המשפט פיצויים בסך 200 אלף שקלים.

חייו של נחמיה השתנו לחלוטין בגלל הפיגוע. הוא מוגדר כנכה 100%, נזקק לקביים ועדיין עובר תהליך שיקום ארוך ומפרך. המחבל שפגע בו, לעומת זאת, אולי נידון למאסר, אבל בבית הכלא מחכה לו גן עדן, כפי שהתבטא עורך דינו של נחמיה בשבוע שעבר.

"המחבל קיבל אמנם 22 וחצי שנות מאסר, אבל אף פעם לא נדע אם הוא לא ישתחרר באחת העסקאות שיוצאות לדרך תחת ממשלה כזאת או אחרת", אמר עו''ד יוסף עזרא שמייצג את משפחתו של ניב נחמיה. "הוא הולך לבלות 22 שנים של גן עדן לעומת הכפר יאטה, עם מים חמים, עיתונים שלוש ארוחות ביום, בקיצור, תנאי לוקסוס". הוא הוסיף וציין כי הוא מקווה שהחוק יתוקן ויעשה דין אמת עם המחבלים. "בימים אלה הוגשה הצעה לתיקון חוק המאבק בטרור, כדי שהחוק שקבע הכפלה בעונשם של מחבלים שניסו לרצוח יהודים אכן ימומש, לא מ-20 ל-25 שנים בכלא, אלא ל-40 שנים בכלא".

לטענות משפחתו של נחמיה מצטרפים נפגעי טרור נוספים, שמוחים על תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים בישראל. חלק מבני המשפחות אף פנו לשר לביטחון פנים, גלעד ארדן, בדרישה לקחת חלק בדיוני הוועדה העתידה לקום לבחינת התנאים להם זוכים מחבלים בכלא, כשהם מבקשים להיות שותפים בדיוני הוועדה ולמנות נציג מטעמם בוועדה.

זו בהחלט לא הפעם הראשונה בה נשמעת ביקורת על תנאי המעצר המפנקים להם זוכים המחבלים הפלסטיניים, כאלו שידיהם מגואלות בדם יהודים, בבתי הכלא הישראלים. כך לדוגמא, במהדורת החדשות של ערוץ 20 בחודש ניסן הובאו הקלטות בהן שיחות עם סוהרים שעבדו באגפים הביטחוניים של שב"ס וחושפים את המתרחש בפנים. על תנאי המחיה של האסירים סיפר ד', אחד הסוהרים:  "אתה רואה ארוחות מפנקות, אתה רואה את העופות, אתה רואה את הפול, אתה רואה באמת כמויות מפגרות של אוכל שהם מקבלים. אם זה משאיות של בשר שנכנסות כיד המלך, טלוויזיה עם איזה אלף ערוצי לווין".

ר', סוהר ששירת בבית סוהר אחר סיפר, "האוכל שהם מקבלים משב"ס זה רק תוספת למה שיש להם כבר, יש להם מחסן שהם מנהלים אותו, וקנטינה, שבקנטינה יש כל טוב. זה כמו סופר אחד גדול. שם יש בשר, יש ממתקים, יש קולה, יש הכול".

בנוסף לתנאי המחייה המפנקים, האסירים הביטחוניים הפלסטינים נהנים מאוטונומיה יוצאת דופן בתוך הכלא. שב''ס מתקשה לאכוף אי אחזקת טלפונים חכמים בכלא, מה שלא מונע מהאסירים לשוחח בחופשיות עם בני משפחותיהם ואף להעלות תמונות ותיעודים לרשתות החברתיות. כך למשל, כלי תקשורת ערבים פרסמו בשבוע האחרון את תמונתו של חליל אבו עראם, מחבל ערבי מהעיירה יטא, כשהוא מכין עוגיות בתוך תא הכלא בו הוא כלוא.

כמו כן, לאחר חטיפת החייל גלעד שליט ב-2006 החליטה הממשלה לשלול מהאסירים הביטחוניים את ההטבה של לימודים לתארים אקדמיים בזמן היותם בכלא, אבל בפועל, מאות מחבלים עדיין לומדים לתואר אקדמי ללא הפרעה.

בשב''ס מעדיפים, כך נראה, לשמור על שקט תעשייתי בגזרת האסירים הביטחוניים ולאפשר להם להתנהל כרצונם, בתמורה לשקט תעשייתי. במקרה חמור שפורסם לאחרונה, אף הועברו סוהרות בשב"ס מהאגף הפלילי לאגף הביטחוני, לבקשת אחד האסירים הבכירים הכלואים במקום.

בעקבות המחאה ההולכת וגוברת, בימים האחרונים הורה השר לביטחון הפנים ולנושאים אסטרטגיים, גלעד ארדן, על הקמתה של ועדה לבירור התנאים של האסירים הביטחוניים המוחזקים בבתי הסוהר בישראל. הוועדה אמורה לבחון את התנאים שבהם מוחזקים האסירים הביטחוניים כיום, ולהמליץ על דרכי פעולה לצמצום תנאי ההחזקה של אסירים ביטחוניים למינימום הנדרש בדין.

בניגוד למדינות אחרות, בישראל המושג "אסיר ביטחוני" אינו מוגדר בחוק, אלא בנהלי שירות בתי הסוהר בלבד. סיווג אסירים ועצורים כ"ביטחוניים" הוא החלטה מנהלית של שירות בתי-הסוהר, אשר נועד, בין היתר, להקל את הניהול התקין של מתקני הכליאה באמצעות החזקת האסירים והעצורים המוגדרים כך, בנפרד מהאסירים והעצורים על רקע פלילי. הגדרת אסיר כ"ביטחוני" משפיעה על זהות הכלא, או האגף בכלא, שבו ירצה את עונשו, וכן על היבטים מסוימים של תנאי מאסרו. בפועל, ההפרדה הזאת מביאה עמה פריבילגיות גדולות לאסירים הביטחוניים, כאלו שלא היו זוכים לקבל לו היו נחשבים לאסירים פליליים רגילים.

ישראל אינה סוריה או עירק. לא מתעללים בה באסירים ביטחוניים, לא כולאים אותם בתאי צינוק אפלים ומעלי טחב ולא מחזיקים אותם ללא מזון וללא תנאים מינימליים, וטוב שכך. אך אין ספק שמכאן ועד התנאים המפנקים להם זוכים מחבלים ערבים, משל הגיעו לנופש בבית מלון, יש הבדל גדול. בינתיים, בני המשפחות השכולות עדיין מחכים, בתקווה שאולי מישהו ישים סוף לתנאים המפנקים להם זוכים המחבלים שרצחו את יקיריהם, ויעשה עמם צדק.