הלכה למעשה: כיבוד הורים מול תלמוד תורה

"גדולה מצות תלמוד תורה, יותר ממצות כיבוד אב ואם". (מגילה טו ע"ב. סימן רמ סעיף יג)

למדנו זאת מיעקב אבינו שלא ראה את אביו יצחק 36 שנה, 14 שנה שלמד תורה בבית מדרשם של שם ועבר, ועוד 22 שנה שהיה אצל לבן הארמי. ונענש שנלקח ממנו בנו יוסף 22 שנה, כנגד אותן שנים ששהה אצל לבן, ולא חזר אל אביו מיד לאחר שנשא את רחל ולאה, אבל כנגד ה-14 שנה שעסק בתורה אצל שם ועבר, לא נענש, מכאן ש"גדול תלמוד תורה - יותר מכיבוד אב ואם".

בן שחשקה נפשו בעסק התורה מאוד, ורוצה ללמוד ולהתמיד למעלה מהנורמה הרגילה אצל בני גילו, אך הוריו חוששים לבריאותו, ולעומתם הבן טוען שהוא מכיר ויודע את כוחותיו, ויכול הוא לעמוד בזה ולהתמיד כאוות נפשו - יסביר להוריו בנועם את חשיבות הדבר, שעל ידי כך יוכל להתעלות יותר בתורה, ואינו חייב לשמוע להוריו. ואדרבה ישתדלו הוריו לדאוג לו שיאכל דברים הבריאים והערֵבים לחיכו, כדי שיתחזק גופו לעבודת ה'. ומכל מקום טוב ונכון שיתייעץ הבן עם תלמיד חכם אוהב תורה ולומדיה שמכירו היטב.

ובאמת שהורים אלו, צריכים לרקוד ולשמוח כל היום, שנפשו של בנם חפצה כל כך בעסק התורה, ובפרט בדור הזה שהרחוב סוחף אחריו את הנערים בכל מיני פיתוים שונים, שבודאי עליהם לעודד את בנם ולעשות כמיטב יכולתם שבנם ישב כאוות נפשו ויתמיד בתורה יותר ויותר, כי כך באמת רבים מגדולי ישראל צמחו וגדלו, בזכות מסירות נפשם למען התורה, ללומדה בהתמדה ובחשק רב ועצום, והיא היא שעמדה להם לגדול ולפרוח לדרגות ופסגות גבוהות. וכמו שאמר שלמה המלך (משלי כז יט): "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים - כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", ודרשו חז"ל (יבמות קיז ע"א) זאת על התורה, ובאר רש"י, שלפי פנים ולב שהאדם נותן לתורה, כך זוכה כנגד זה ללמוד ולזכור את לימודו. שאם יגעת בתורה - תמצא, ואם לא יגעת - לא תמצא.

הפסק באמצע הלימוד

בן העוסק בתורה, ואביו או אמו ציווהו לעשות דבר עבורם, אם אפשר שדבר זה יעשה על ידי אחרים, לא יפסיק הבן מלימודו, ואחרים יעשוהו, אך אם אי אפשר שאחרים יעשוהו, וגם אין אפשרות שהבן יעשה זאת בגמר לימודו, יפסיק הבן מלימודו, ויעשה את המצוה, ובסיום המצוה יחזור מיד ללימודו. (עיין סימן רמו סי"ח, יבי"א ח"ד יו"ד סימן יט אות ב, ה"ע שצא)

אין ספק שעל ההורים להשתדל להימנע ככל היותר מלהפסיק את בניהם מלימודם, שהרי אין לך מעלה טובה מכך שזוכים ההורים שבניהם עוסקים בתורה. וכבר אמרו חז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א): "כל מצוותיה של תורה, אינן שוות לדבר אחד של תורה". ובאר הגר"א דהיינו למילה אחת של תורה. אלא שבכל זאת כיון שמטרת הלימוד היא בשביל לקיים, לכך אף על פי שלימוד התורה גדול יותר מהמצוות, יקיים את המצוה ויחזור מיד ללימודו, אם אין מי שיעשה את המצוה. (ב קנב)

להתארח בשבת

בן שהוריו מבקשים ממנו שיתארח אצלם בשבת, מצוה על הבן ללכת אליהם ולכבדם. אולם אם ההורים מבקשים מהבן שיבוא אליהם בתדירות גבוהה, והדבר קשה עליו, ובפרט כשיודע שבביתו או בישיבתו הוא לומד בהתמדה, אבל בבית הוריו אין באפשרותו ללמוד כן, יבהיר להוריו את חשיבות עסק התורה ויפייסם שימחלו לו שלא יבוא אליהם. אך אם דוקא רוצים הוריו שיבוא אליהם, יעשה שאלת חכם. (עיין מבקשי תורה רעט. וי"א שאם מבקש האב דברים מסוימים שאין רגילות בהם, אינו חייב. כבוד הורים פז)

בן המזכה את הרבים במקום מגוריו מידי שבת, והוריו מבקשים ממנו שיתארח אצלם בשבת, ישתדל למצוא ממלא מקום, וילך לכבד את הוריו. אך אם אינו מוצא ממלא מקום מתאים, יפייס את הוריו, וישתדל לבקרם בימי החול. ואם רוצים ההורים שיבוא אליהם דוקא בשבת, יעשה שאלת חכם.

ירבו שמחות בישראל

הורים המבקשים מבנם שיבוא לשמחה משפחתית, והבן יושב באמת ועוסק בתורה, אינו חייב לשמוע להם, אך יבהיר להוריו בנחת את החשיבות בעסק התורה, שאין לך מעלה גדולה ממנה, כי תלמוד תורה כנגד כולם. ובודאי שמי שרוצה לזכות לכתרה של תורה, ולהיות תלמיד חכם אמיתי, עליו לשקול בפלס אימתי להפסיק מלימודו וללכת לשמחות, ואימתי לא. והעיקר שיזהר שלא לגרום שום מחלוקת חס ושלום. (רג)

אבות ובנים

מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו תורה, שנאמר (דברים יא יט): "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם". ומכל מקום בן שלא למדו אביו תורה, חייב לדאוג לעצמו ללמוד תורה. (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה א. סימן רמה סעיף א)

כשם שמצוה על האב ללמד את בנו תורה, כך מצוה עליו ללמד את בן בנו, שנאמר (דברים ד ט): "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ". ומכל מקום אם ישנה אפשרות ללמד רק את אחד מהם, יקדים את בנו לבן בנו. (רמב"ם שם הלכה ב. סימן רמה סעיף ג)

מאימתי מתחיל האב ללמד את בנו תורה? כשיתחיל לדבר, מתחיל ללמדו: פסוק (דברים לג ד) "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", ופסוק (דברים ו ד) "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". ואחר כך מלמדו עוד מעט מעט, עד שמוליכו אצל מלמד תינוקות. (רמב"ם שם הלכה ו. סימן רמה סעיף ה)

עידוד וחיזוק

מה שנהגו הורים רבים להבטיח שכר ומתנות לבניהם, כדי לעודדם לסיים מסכתות, דבר חשוב הוא ביותר, ומעלתם גדולה עד מאוד. ובפרט בדור הזה, שהניסיונות ברחוב רבים לצערנו הרב, והמציאות מוכיחה שקשה להושיב ילד או בחור צעיר שיעסוק בתורה בחשק רב וברציפות זמן ממושך, אם לא שמעודדים אותו בפרסים ומתנות למיניהם. ומצוה רבה שיתנו להם שכר, אפילו עבור לימודם בשבת, ואין בזה חשש איסור של שכר שבת כלל. (כמבואר בחוברת 'השבת בהלכה ובאגדה' חלק ב)

גם אם הבן מוצלח בלימודיו, ראוי ונכון להצמיד לו מורה פרטי, כדי שיחכים אותו יותר, ויסיים עמו מסכתות רבות, וכך יעלה מעלה מעלה במעלות התורה.

ומסופר על אחד מגדולי הדור שליט"א, שבהיותו נער בר מצוה, פנה אליו אדם אמיד, ודיבר עמו שיסיים בכל חודש מסכת, ובכל ראש חודש יעשה לו סעודה בבית הכנסת לסיום מסכת, ויתן לו סכום כסף לעידוד. וסיפר אותו גדול, בתחילה היו מסכתות קטנות, ביצה, תענית, מגילה, וכו' והיה קל לסיימם בחודש אחד, אך לאחר מכן המשיך גם במסכתות הגדולות יותר, והיה מתאמץ לעשות כמיטב יכולתו והיה שוקד על לימודו לילות כימים, כדי לסיים את המסכת עד לראש חודש הבא, וכך עשה והצליח לסיים מסכתות רבות. והעיד שלימוד זה דחף אותו ודרבן אותו הלאה להתמיד בלימודו יומם ולילה, ולחזור ולסיים עוד ועוד, והיום זכינו ברוך ה' שהוא אחד מגדולי הדור שליט"א.

אשריהם ההורים שלוקחים את הדברים לתשומת לבם, ומדרבנים את בניהם ללמוד ולהתמיד ככל היותר. ובלבד שיעשו הכל באהבה ובחיבה, בחשק ובשמחה, ועליהם נאמר: "אוכלים מפירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת להם לעולם הבא".

דוגמא אישית

אין ספק כי החינוך הגדול ביותר, הוא הדוגמא האישית של ההורים. על כן, בצאת האב לדבר מצוה כקניית סכך, ארבעת המינים, שמן לחנוכה, מצות לפסח וכיוצא, יקח את בניו הקטנים, כדי להקנות להם את שמחתו, חביבותו והידורו במצוות. (ראשית חכמה. וכמבואר בחוברת 'חג הסוכות')

כמו כן, ישתדל כל אדם שיראוהו בניו שהוא עוסק בתורה בחשק ובשמחה. ואף אם אינו יודע ללמוד כל כך, ילמד דברים קלים יותר המובנים לו, והעיקר שידגיש להם את החשק והשמחה והזכות שהוא זכה ללמוד תורה. וכמו כן, יראה להם שהולך לשיעורי תורה בחשק ובשמחה, כדי שגם בליבם יכנסו החשק, השמחה וההתלהבות בעסק התורה.

חובת התפילה

על האב והאם להתפלל על בניהם ובנותיהם שיגדלו לתורה ויראת שמים טהורה, וישתדלו לעשות כמיטב יכולתם להצלחת משימה זו, וכגון במה שאמרו חז"ל (מסכת שבת דף כג עמוד ב): הרגיל בנר, זוכה לבנים תלמידי חכמים. שנאמר, כי נרמצוה -ותורהאור, שעל ידי שמהדר בנר מצוה של שבת ושל חנוכה, יבוא אור התורה לביתו. על כן, חובה קדושה על ההורים להדר שיהיה הנר יפה, ויתאמצו להדליק בפמוטים יפים מכסף, ובשמן זית, ולא בנרות שעווה פשוטות. ובזכות מצוה זו יזכו לבנים תלמידי חכמים, עוסקים בתורה ויראת שמים. וראוי מאוד שהאמא תתפלל לאחר הדלקת הנרות, שיזכו היא ובעלה לבנים מאירים בתורה עם יראת שמים טהורה ומידות טובות, כי בשעת עשיית המצוה, התפלה נשמעת יותר. וכמבואר בחוברת 'השבת בהלכה ובאגדה' חלק א'.