5 עובדות מדהימות וסוד אחד על הרב המופלא ש(אולי) לא היכרתם

הרב זלמן בריזל זצ"ל, מיקירי ירושלים, היה דמות מופת בשמחה ובהודיה לה' על כל צעד ושעל. מס' עובדות לדמותו המיוחדת מתוך הספר המומלץ 'ר' זלמן'

1. שהקירות ירקדו משמחה: חתנים שניגשו לר' זלמן וביקשו ממנו הדרכה לקראת הקמת ביתם, היה מורה להם: "מידת השמחה היא כלל יסוד בהצלחת כל בית יהודי. כשאתם נכנסים הביתה – עליכם לדאוג שגם הכתלים ירקדו משמחה!"

כאשר חזר מהתפילה, בכל בוקר מחדש, היה נכנס רבי זלמן לביתו בברכת 'בוקר טוב' ('גוט מארגען') נלבבת ומלאה חיות, כאילו היה זה היום המאושר ביותר עלי אדמות, וברגע אחד מילאה השמחה את כל חדרי הבית.

2. "הרי התפללתי היום וגם הנחתי תפילין – מדוע זה לא אהיה בשמחה?!" פיו של ר' זלמן היה תמיד מלא שבח והודאה להשם יתברך על טובותיו וחסדיו הרבים עמו, וכל ימיו לא פסק פיו מלהלל ולשבח את בוראו, ופעמים רבות היה מתבטא: "מוכן הנני בכל עת ורגע לצאת בריקודים של הודיה ושמחה להקב"ה על כל החסד אשר גמלני".

אכן, לא פעם, אחר סיום התפילה, היה יוצא ברקידה קטנה ומנופף עם מקלו בחדווה, ומשבח ומודה להשם יתברך על כך שהחיה אותו יום נוסף, וזכה לקיים עוד כמה וכמה ממצוותיו יתברך.

"הרי התפללתי היום וגם הנחתי תפילין – מדוע זה לא אהיה בשמחה?!" היה אומר תדיר לאלו שביקשו לעמוד על טיב שמחתו המרובה.

3. "בצאתי למסע - השארתי בבית תרמיל ובו כל המתח והעצבים": מצבים של מתח ולחץ לא נראו אצלו אף פעם, שרוי היה תמיד בשלוות נפש מלאה, ובדעה צלולה לקראת הרגע הבא.

באחת הפעמים שהצטרף לקבוצה שנסעה להשתטח על קברות הצדיקים בגליל. כדרכו, ישב לו בפינתו ושקע בספריו, מנצל כל רגע פנוי ללימוד התורה. והנה, על אם הדרך נתעורר ויכוח בין הנוסעים, האם להיכנס לבית החיים בצפת או להמשיך היישר למירון. לאחר שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו הנוסעים לשאול את רבי זלמן מה לעשות.

השיב ר' זלמן במתק לשונו: "שמעו נא רבותי, בצאתי את הבית למסע זה, הותרתי מאחורי גבי צרור אחד ובו כל המתיחות והעצבים ('נערווים', כלשונו). בהיותי כאן, אין עמדי כלום מהמשא הזה. על כן, אין בעיני שום הבדל מה יהיה. עשו כרצונכם"...

4. "ברוך השם נשברה רק היד": רבי זלמן שמר תמיד על רוחו העליזה ועל ההתבוננות בכל הקורות אותו בשמחה. גם כאשר ביום אחד התהפך במדרגות יחד עם כסא הגלגלים ונחבל כהוגן, לא נתן לסובבים הנבוכים להאשים עצמם, אלא שוב הרגיעם בנועם שיחו, כשחיוכו אינו מש ממנו: "מאמין אני שמששת ימי בראשית הייתי מוכן ומזומן ליפול היום על מדרגות אלו. לא היה בידי איש למנעני מנפילה זו! בבקשה מכם, אל תהיו טיפשים להאשים את עצמכם בכך!"

פנה רבי זלמן לבני ביתו המודאגים, והרגיעם ברוח טובה: "ברוך השם נשברה רק היד, תארו לעצמכם מה היה קורה אילו שברתי את הראש חלילה"...

5. הרב ישראל גרוסמן, ידידו של הרב זלמן, מספר סיפור נורא על חברו: בצעירותו, חלה ר' זלמן בשחפת. בימים ההם, טרם המצאת האנטיביוטיקה, החולה בשחפת היה צריך לשהות בבידוד מוחלט, מחשש להידבקות.

במשך תקופה ארוכה שכב ר' זלמן בביתו כשהוא קודח מחום ונמצא בבידוד מוחלט. ר' ישראל החליט להגיע לבקרו. הוא נכנס לבית, ראה את פניו המצומקות של ידידו, וקרא: "ר' זלמן, איך אתם מרגישים?", ר' זלמן סובב את ראשו בכבדות וסימן בידו לר' ישראל שיתקרב אליו. נראה היה כי הוא רוצה לומר את צוואתו, שכן מצבו נראה היה בכי רע. והנה, ר' זלמן הגביה ראשו במקצת, ובקול חרישי זעק: 'ר' ישראל, רק בשמחה! רק בשמחה'"...

הסוד: לחיות בתחושה ששום דבר לא מגיע לי. דרכו של רבי זלמן היתה להחשיב ולייקר כל טובה וטובה שהשפיע עליו הבורא יתברך. רבי זלמן נהג להודות ולהלל לשמו הגדול על כל פרט ופרט ולו הקטן ביותר, וגם על דברים שבעיני הבריות מתפרשים כמובנים מאליהן.

לשומעי לקחו הסביר כי "הענין פשוט ביותר: אם אדם מרגיש שהכל מגיע לו, אזי כל דבר קטן אשר קורה עמו שלא כפי רצונו מעציבו וטורדו, וגם הטובות שהוא מקבל, אינם עושים אצלו שום חידוש. אך כשהאדם חי בתחושה ששום דבר לא מגיע לו, הרי כי אז כל מה שייעשה עימו לא יעכיר את רוחו, ובוודאי כשתבוא לו איזה טובה, ולו הקטנה ביותר, ירגיש היטב את חסדי השם עמו, ויתמלא ברגשי אהבה להשם, והשמחה תפרוץ מליבו!"

מתוך הספר 'ר' זלמן', באדיבות אתר 'דרשו'.