למה רק אצלי שולחן השבת שלי נראה ככה?!

כבר מיום רביעי בבוקר, סיפרה לי חברה, אני עושה קניות.

בחמישי הבית כבר נקי. בערב השולחן כבר ערוך. ביום שישי בבוקר אני מבשלת את הבישולים האחרונים, ו... שבת נכנסת. אחרי שבוע עמוס הוא מגיע – שיא השיאים של כל השבוע: שולחן שבת.

כשהייתי אמא צעירה התארחתי בשבת אצל משפחה חסידית-שורשית, שמנתה, בלי עין הרע, שנים עשר ילדים. הבת הגדולה הייתה אז בת תשע עשרה, והקטן – בן שלוש. שולחן השבת שלהם היה בשבילי חוויה מיוחדת ובלתי נשכחת. האם ישבה לה בנחת בכיסאה, עטורה שביס לבן. האב ישב בקצה השני, והילדים ישבו כשתילי זיתים סביב. הגברים שרו זמירות שבת חסידיות משתפכות, והבנות לא הפסיקו להגיש ולפנות אינספור מנות ריחניות הלוך ושוב. היה שם שקט של שכינה. אף אחד לא הרים את הקול ובטח שלא רב או התווכח, וכולם נראו מרוצים ושמחים להיות חלק בהוויה הקסומה הזאת שנקראת שולחן שבת.
“בשבת”, אמרה לי האמא, "בעלי מלך ואני מלכה".

ואצלנו?
שולחן שבת אצלנו, בין רגעים של חסד, היה בדרך כלל שעה של תסכול.
נכון, היו שם דברי תורה, קטועים אמנם, אבל בעיקר היו שם מריבות. והרבה...
בסופו של קרב, אחרי האוכל, כל אחד מהילדים היה פורש לעיסוקיו ועוזב את השולחן באדישות. ואנחנו? היינו מתאכזבים. מעירים. מבקשים. חסרי אונים. איפה שולחן השבת שחלמנו עליו, עם דברי התורה? עם האחדות המרוממת והמשכרת של שבת מלכתא...?

אחרי הרבה תפילות, הגיעה לה תובנה גואלת. נפל האסימון, סיפרה אותה חברה. מי המנהל הרשמי של שולחן השבת? אבא. הוא אחראי לקידוש, לדברי התורה ולזמירות. אבל מי מנהל את השולחן בשטח? הילדים! הם מחליטים אם יהיה נחמד או קשה ואם אמא תהיה שמחה או מאוכזבת. בלי לשים לב – נתנו להם לקבוע איך ייראה השולחן!
אבל, המשכתי לשאול את עצמי, למה זה קורה? כי מישהו נוסף מנסה ללא הצלחה להיות בראש... אני!
נפל לי האסימון!
אני! אני!!!
אני כל הזמן מנסה לנהל את העניינים במקום בעלי!
אני משתדלת לא להעיר ליד הילדים, אבל באמת-באמת, אני יושבת שם במחשבה שיפוטית.
למה אתה שר “שלום עליכם” כל כך לאט? הילדים רעבים! ולמה כל כך מהר? איזו דוגמה הם רואים? למה אתה לא אומר דברי תורה עם עומק? תן קצת יידישקייט לילדים, שתהיה להם אהבת התורה! אבל למה דברי תורה כאלה קשים? הם רק ילדים. תן משהו בגובה העיניים. למה אתה לא מעיר לו לחזור לשולחן? אבל למה ככה? ומה עם זמירות שבת? זה הגירסא דינקותא שהם יזכרו בסוף!... אבל למה את השיר הזה? חוץ מזה, אתה לא יודע שזה שייך לסעודה שלישית?
נחרדתי לגלות עד כמה אני עדיין גאוותנית כל כך.
ראיתם פעם עסק שיש בו שני מנהלים שאחראים בדיוק על אותו תחום? לא. מצב כזה הוא בלתי אפשרי...

מה קורה בשולחן השבת?
הילדים מרגישים היטב (כן, אפילו שזה רק במחשבה!) את אמא מנסה לאחוז במושכות ואת אבא מנסה להישאר המוביל, ומבינים שכרגע פוזרה המליאה, הוכרזה מלחמה ואף ראש ממשלה לא מכהן בפועל.
המצב הזה מביא אותם לעשות הפיכה (באופן לא מודע, כמובן. הם לא עושים דווקא).
להזכירכם: כל המאבק הסמוי הזה נעשה מתוך כוונה טובה, באופן אבסורדי, "בשביל חינוך הילדים", אבל בעצם מחנך, כמובן, לחוסר סובלנות ולחוסר כבוד.

אז מה קרה עם האסימון הזה?
בשבועות שאחרי התובנה החדשה בעניין שולחן השבת, התחלתי לתחקר אימהות אחרות
שאלתי: למי יש שולחן שבת שהוא "מעין עולם הבא?"
לשאלה הזו ענו כמה אימהות בודדות. רציתי לדעת איך הן מרגישות ביחס לניהול השולחן של הבעל.
פה אחד אמרו כולן שהן לא מתערבות, וחלק בכלל לא הבינו את השאלה. "למה זה רלוונטי מה דעתנו?", הן אמרו.
אמא אחת אמרה לי שבשבת היא כמו ספוג – רק יושבת, סופגת ונהנית.
חזרתי לנשים שטענו ששולחן השבת הוא זמן של תסכול ואכזבה.
"מה אתן חושבות על ניהול שולחן השבת של הבעל?" שאלתי, וקיבלתי גיחוכים.
כולן סיפרו שאמנם הן בדרך כלל לא מעירות, אבל חושבות שהוא טועה, קפדן מדי, רך מדי, מגזים, עצבני או לא מספיק תורני...
והמסקנה ברורה.

עכשיו, פניתי לשולחן השבת הפרטי שלי.
החלטתי לנסות את רעיון הספוג. השתדלתי לבוא לשולחן במחשבה חדשה. לא שופטת, לא מנסה לשנות, לא חכמה ולא "רוצה את טובתו".
ישבתי שם ואמרתי לעצמי שאת חלקי לכבוד השבת כבר עשיתי למופת, עכשיו אבא הוא המוביל.
ואני? אני כאן כדי להתענג על השבת. מה יהיה ומה יקרה – זה שלו.

המחשבה החדשה הזאת קודם כול שחררה אצלי שרירים שהיו רגילים להימתח מיד עם כניסת השבת, ובשבילי זה כבר היה כדאי.
ישבתי וניסיתי ליהנות ממה שיש. שולחן השבת הפך מיד ליותר נעים ונינוח, ובשבועות הבאים חשתי בשינוי משמעותי אצל הילדים. הם ישבו הרבה יותר זמן מהרגיל, אכלו יפה, פינו את הכלים (כן!) ובירכו ברכת המזון, והכול עם הרבה פחות הערות מצדי.
השיא, שהותיר אותי פעורת פה ונמשך עד היום, היה אחרי כשבועיים: כל אחד מהילדים הבוגרים הכין דבר תורה לשולחן (להזכירכם, מבלי שהתערבתי!)

מיד רצתי, כמובן, להכריז בקבוצות: גבירותי! רדנה מהאולימפוס! נסו את עמדת הספוג!

שלא תצאו עם אשליות על שולחן השבת שלנו, סיימה אותה חברה. יש לנו עדיין עבודה (כל אחד והחולשות שלו...), אבל לפחות ברור לי מה היה תקוע, ומהו הכיוון שעליו אני עוד צריכה תפילה ועבודה.

דקלה יוספסברג היא מנחת הורים ויועצת בגישת שפר.

דקלה יוספסברג בסדנה "פשוט להיות אמא" תעזור לך לעשות שינוי בקשר עם הילדים, והכי חשוב - תחזיר לך את השמחה והכיף של להיות אמא. כרגע בהצעה מיוחדת! לפרטים הקליקי כאן.