דברי תורה
מזונותיו של אדם קצובים - אם כן, מדוע צריך לעבוד?
הָאִישׁ שֶׁנָּקַשׁ עַל הַדֶּלֶת וּנְקִישׁוֹתָיו מְהַדְהֲדוֹת עַד הַיּוֹם – בְּמֶרְכַּז הַמַּאֲמָר שֶׁלְּפָנֵינוּ עַל תַּכְלִית הַחַיִּים
- ותן חלקנו
- פורסם י"ח תמוז התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
תְּנִי רַב תַּחֲלִיפָא אֲחוּהָ דְרַבְנַאי חוֹזָאָה: כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יוֹם טוֹב, וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה - שֶׁאִם פָּחַת, פּוֹחֲתִין לוֹ; וְאִם הוֹסִיף, מוֹסִיפִין לוֹ (ביצה דף טו/ב)
שָׁנָה רַב תַּחֲלִיפָא, אָחִיו שֶׁל רַבְנַאי חוֹזָאָה: כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה נִקְבָּע לְכָל אָדָם כַּמָּה הוּא עָתִיד לְהִשְׂתַּכֵּר בְּשָׁנָה זוֹ, וְאִם יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֻקְצַב לוֹ יִמְצָא עַצְמוֹ בְּמַחְסוֹר; לְמַעֵט הוֹצָאוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְהוֹצָאוֹת עֲבוּר לִמּוּד תּוֹרָה לְבָנָיו, שֶׁלֹּא נִקְצַב לָאָדָם סְכוּם מְסֻיָּם עֲבוּרָן, אֶלָּא כֹּל שֶׁיּוֹצִיא יַחֲזִירוּ לוֹ. אִם הוֹצִיא קְצָת - יְקַבֵּל קְצָת; אִם הוֹצִיא הַרְבֵּה - יְקַבֵּל הַרְבֵּה. כִּי הוֹצָאוֹת אֵלּוּ אֵינָן נִכְלָלוֹת בַּמַּאֲזָן הַכְּלָלִי בִּתְחִלַּת הַשָּׁנָה .
* * *
"כָּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים"!
אִם כֵּן עַל מָה עָלֵינוּ לָקוּם בַּבֹּקֶר וְלַעֲבֹד? הֲרֵי הַמְּזוֹנוֹת קְצוּבִים?
מִפְּנֵי שֶׁגְּזֵרָה הוּשְׁתָה עַל בְּנֵי הָאָדָם אַחֲרֵי חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעֵץ הַדָּעַת: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה". לִפְנֵי הַחֵטְא הָיָה הָאָדָם זַךְ וְטָהוֹר לְלֹא תַעֲרֹבֶת רֹעַ. הַגַּשְׁמִיּוּת וְהֶעָמָל הָיוּ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, עַד שֶׁזָּכָה שֶׁמַּלְאָכִים צָלוּ בַעֲבוּרוֹ בָּשָׂר וְסִנְנוּ לוֹ יָיִן. לְאַחַר הַחֵטְא יָרַד אָדָם הָרִאשׁוֹן מִדַּרְגָּתוֹ וְנִגְזַר עָלָיו שֶׁכָּל דָּבָר יַשִּׂיג בְּעָמָל .
בְּסִדּוּר "שִׂיחַ יִצְחָק" מוּבֵאת מַעֲשִׂיָּה עֲמָמִית הַמְסַיַּעַת לְהַמְחִישׁ אֶת חֹסֶר הַתּוֹחֶלֶת בְּהִתְאַמְּצוּת יֶתֶר מֵעֵבֶר לָרָגִיל, כְּדֵי לְהַשִּׂיג עוֹד וָעוֹד כָּסֶף.
הָרָעָב הִכְרִיעַ אֶת רְאוּבֵן. הוּא יָדַע שֶׁהַדָּבָר הַגָּרוּעַ יוֹתֵר מִלִּהְיוֹת רָעֵב, הוּא לִהְיוֹת רָעֵב מְאֹד. בְּיָמִים טוֹבִים הוּא הָיָה מְאָרֵחַ אֲנָשִׁים רְעֵבִים, וְכָעֵת הוּא חִפֵּשׂ מִי מְאָרֵחַ אֲנָשִׁים רְעֵבִים.
בַּמִּדְרָכָה מוּלוֹ הָלַךְ שָׂבֵעַ וּמְדֻשַּׁן עֹנֶג אֶחָד מֵהָאוֹרְחִים עַל שֻׁלְחָנוֹ בַּיָּמִים הַטּוֹבִים. הוּא פָתַח אִתּוֹ בְּשִׂיחָה, גִּלְגֵּל עַל הָא וְעַל דָּא כִּגְבִיר הַפּוֹגֵשׁ אֶת נִתְמָכוֹ, וְאַגַּב אוֹרְחָא הִתְעַנְיֵן הֵיכָן הוּא סוֹעֵד אֶת לִבּוֹ בְּיָמִים אֵלּוּ. הַלָּה גִּלְגֵּל אֶת יָדוֹ עַל כְּרֵסוֹ, וְהִפְטִיר בְּנַחַת: הָרֶגַע הִתְמַלֵּאתִי, כָּאן בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל כַּמָּה שֶׁרוֹצִים.
הוּא דָפַק עַל הַדֶּלֶת, לֹא מָצָא אֶת הַמִּלִּים, אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת מָצָא אוֹתָן עֲבוּרוֹ. הִכָּנֵס, הִכָּנֵס, הַכֹּל בְּסֵדֶר, הַרְגֵּשׁ נֹחַ. אַתָּה יָכוֹל לַחֲלֹץ אֶת הַנַּעֲלָיִם.
הוּא חִדֵּד אֶת אָזְנָיו, וְנָעַץ מַבָּט בְּבַעַל הַבָּיִת. הַלָּה הוֹרָה בְּיָד בּוֹטַחַת עַל מַגְּפֵי עֲבוֹדָה וְהִמְלִיץ לִלְבֹּשׁ אוֹתָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַהֲרֹס אֶת נְעָלֶיךָ בַּשָּׁעָה שֶׁתִּשְׁטֹף אֶת הַבָּיִת.
הוּא יִסֵּר אֶת עַצְמוֹ מַדּוּעַ הוּא לֹא חָשַׁב עַל הָרַעְיוֹן הַמַּדְהִים הַזֶּה בַּשָּׁעָה שֶׁאֲנָשִׁים הִתְאָרְחוּ עַל שֻׁלְחָנוֹ. הָאִישׁ הַיָּקָר שֶׁעַל דַּלְתּוֹ דָפַקְתִּי רוֹצֶה לְהַעֲנִיק הַרְגָּשָׁה טוֹבָה לַזְּקוּקִים לַחֲסָדָיו, וּלְפִיכָךְ הוּא מְבַקֵּשׁ מֵהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ עֲבוּרוֹ עֲבוֹדַת בַּיִת קַלָּה, וְאַחַר כָּךְ הֵם אוֹכְלִים וּשְׂבֵעִים בְּהַרְגָּשָׁה טוֹבָה.
הוּא לָבַשׁ אֶת הַמַּגָּפַיִם חִישׁ קַל, בַּעַל הַבַּיִת הוֹבִיל אוֹתוֹ לַחֲדַר הַשֵּׁרוּת וְהוֹרָה לוֹ: כָּאן יֵשׁ דְּלָיִים, מַגָּבִים וּסְמַרְטוּטִים, קְרָא לִי כְּשֶׁתְּסַיֵּם לִשְׁטֹף אֶת הַבָּיִת.
- כָּל הַבָּיִת?!
- כֵּן. אַתָּה מַכִּיר מִישֶׁהוּ שֶׁגָּר בְּבַיִת חֲצִי נָקִי וַחֲצִי מְלֻכְלָךְ?
חוּשׁ הַהוּמוֹר הָעוֹקְצָנִי שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת הִדְלִיק אֶצְלוֹ כַּמָּה נוּרוֹת אֲדֻמּוֹת, אֲבָל הָרָעָב הִדְלִיק נוּרוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר. לֹא הָיָה לוֹ סָפֵק שֶׁאַחֲרֵי שְׁטִיפַת חֶדֶר אֶחָד, יִקְרָא לוֹ בַּעַל הַבַּיִת וְיַצִּיעַ לוֹ אֲרוּחָה טוֹבָה בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה, וְאַחַר כָּךְ יְשַׁלַּח אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם.
- סִיַּמְתִּי אֶת חֲדַר הָאוֹרְחִים, אֵיזֶה חֶדֶר תִּרְצֶה שֶׁאֲנַקֶּה כָעֵת?
- אוֹי, לֹא שַׂמְתִּי לֵב. הַפְסֵק לַעֲבֹד בְּבַקָּשָׁה, בֹּא וֶאֱכֹל. כָּךְ הוּא צִפָּה שֶׁיֹּאמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת, אֲבָל תְּגוּבָתוֹ הָיְתָה שׁוֹנָה לַחֲלוּטִין: אֵין זֶה מְשַׁנֶּה לִי אֵיזֶה חֶדֶר תַּעֲשֶׂה תְחִלָּה. קְרָא לִי כְּשֶׁתְּסַיֵּם.
הַמִּסְכֵּן עָבַד שָׁם יוֹם שָׁלֵם. אֶת הַסְּחַרְחוֹרוֹת וְאֶת כְּאֵבֵי הָרֹאשׁ הוּא שִׁכֵּךְ בַּהֲזָיוֹת עַל צַלָּחוֹת גְּדוּשׁוֹת בְּבָשָׂר מַעֲלֶה אֵדִים וּבְדָג גָּדוֹל הַמַּבִּיט בּוֹ בְּעֵינַיִם צְלוּלוֹת מִתּוֹךְ הַצַּלַּחַת וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לֶאֱכֹל אוֹתוֹ.
- סִיַּמְתִּי, אֲדוֹנִי, הוּא פָנָה בְהַכְנָעָה לְבַעַל הַבַּיִת, מִתְפַּלֵּל בְּכָל לִבּוֹ שֶׁהַלָּה לֹא יְשַׁלְּחֶנּוּ לְנַקּוֹת אֶת עֲלִיַּת הַגָּג.
- נִפְלָא. בְּוַדַּאי אַתָּה רָעֵב וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל. לֹא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ כֹחַ לְהַנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ. בַּעַל הַבַּיִת פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, הוֹלִיכוֹ בַעֲדִינוּת לְעֵבֶר הַפֶּתַח, וְהֶחֱוָה בְאֶצְבָּעוֹ הַבּוֹטַחַת עַל הַדֶּלֶת הַסְּמוּכָה: כָּאן אוֹכְלִים.
הוּא פָתַח אֶת הַדֶּלֶת בַּעֲדִינוּת, אִישׁ נֶחְמָד קִבֵּל אוֹתוֹ בְּלִי הַרְבֵּה גִנּוּנִים וְהִגִּישׁ לוֹ פְּרוּסַת עֻגָּה. הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ כִּמְעַט בָּלְעוּ אֶת הַצַּלָּחַת.
- מַה תִּרְצֶה לֶאֱכֹל?
- מַה שֶּׁיֵּשׁ. וְהָיָה שָׁם הַכֹּל. בָּשָׂר, דָּגִים וְכָל מַטְעַמִּים. אַחֲרֵי רֶבַע שָׁעָה שֶׁל אֲכִילָה רְצוּפָה הוּא נָשַׁם עֲמֻקּוֹת, הֵרִים אֶת עֵינָיו וּפָגַע בַּמַּבָּט שֶׁל הַיּוֹשֵׁב מוּלוֹ.
- כַּמָּה זְמָן לָקַח לְךָ לְהַגִּיעַ לְכָאן?
- חָמֵשׁ דַּקּוֹת.
- מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?
- אֲנִי גָר כָּאן מִמּוּל.
- הֵבַנְתִּי. אֲבָל כַּמָּה שָׁעוֹת עָבַדְתָּ כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הָאֲרוּחָה?
- הַכֹּל בְּסֵדֶר אֶצְלְךָ? מִי עוֹבֵד, כָּאן זֶה הַכְנָסַת אוֹרְחִים לַאֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם עֲבוֹדָה!
הִתְבָּרֵר שֶׁהַשָּׁכֵן שֶׁהִתְגּוֹרֵר מוּל בֵּית הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים הָיָה נוֹכֵל לֹא-קָטָן, וְהוּא נִצֵּל אֶת אֻמְלָלוּתָם שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁדָּפְקוּ בְטָעוּת עַל דַּלְתוֹ, הֶעֱבִיד אוֹתָם וְאַחַר כָּךְ שִׁלַּח אוֹתָם לֶאֱכֹל אֵצֶל הַשָּׁכֵן.
"מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ" - רְצוֹן הַבּוֹרֵא, יִתְבָּרֵךְ, שֶׁהָאָדָם יַעֲסֹק כְּדֵי לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל הֶעָמָל וְהָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה יוֹתֵר מִדַּי הֵם לְלֹא צֹרֶךְ, כִּי לְאַחַר שֶׁהִשְׁתַּדֵּל קְצָת כְּבָר יֵשׁ מָקוֹם לְבִרְכַּת שָׁמַיִם שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו, וְהֶעָמָל וְהַיְגִיעָה הַיְתֵרָה לֹא יוֹסִיפוּ לוֹ מְאוּמָה מִמַּה שֶּׁנִּקְצַב לוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.
יֵשׁ, אֵפוֹא, זְמָן 'מְיֻתָּר'.
מָה עוֹשִׂים בּוֹ?
אֶת הַתְּשׁוּבָה יוֹדֵעַ כָּל יְהוּדִי.
"ותן חלקנו" - חוויה רוחנית מרגשת. לקבלת ספרון התנסות חינם, הקליקו כאן