מרן בסיפור מפתיע: מדוע ערכו לזוג חופה וקידושין בשנית יום לאחר החתונה?

צריך אחריות שמי שהולך לסדר חופה וקידושין ילמד את ההלכות איזה קרוב כשר ואיזה פסול, וכמה פעמים קרה שהעדים היו קרובים זה לזה, וצריך לעשות עוד הפעם קידושין, ורק למחרת הרגיש בזה קראנו לחתן ולכלה בשקט עשינו להם עוד הפעם חופה וקידושין וכתבנו כתובה חדשה, ושלחנו אותם, לפחות הרגישו מיד, לפעמים יכול לשבת עמה כל חייו בלי חופה וקידושין, מה יענה ליום פקודה!

וכן בבית הדין כשעושים הגט צריך עדי מסירה ועדי חתימה, הסופר והעדים צריכים להיות אנשים כשרים, אם הסופר רשע יכול להיות שהגט פסול, וכן אם העדים רשעים הגט פסול, לכן מביאים אנשים מיוחדים יראי שמים שומרי מצוות ויודעי תורה, החתימה צריכה להיות באותיות אשוריות כמו בס"ת, לא חתימה רגילה, לכן יש עדים מיוחדים בבית הדין, ובכל זאת לפני כן עומד הרב עם העדים אומר להם רבותי בואו כולם נהרהר בתשובה עושים וידוי, פן חטא ושכח. והיה ראוי שגם בחופה לפני כן יעשו תשובה אבל חתונה זה לא מקום של וידויים, כשיש חתן בבית הכנסת לא אומרים וידוי, ובודאי לא יאמרו לידו בחופה, ולכל הפחות מכאן נבין איזה רגש אחריות צריך להיות על הרב שלא יוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן, יבדוק מי העד שיהיה בלי פקפוקים.

וצריך לדאוג שהעדים יהיו כשרים במאה אחוז, לא יחניף ולא ישא פנים "זה חבר כנסת", כמה פעמים הנשיא היה שם, לא אומר את שמו, באו אצלי "תיקח את הנשיא שיהיה עד". אמרתי, לא, אל תבלבלו את מוחי, לא אקח את הנשיא, אני אברור את העדים, לא אתם תאמרו לי מי יהיו העדים. אינכם רוצים, תיקחו לכם רב אחר שיסדר לכם חופה וקידושין! אמרו לא תכעס עלינו, אמרתי, איני כועס אני רוצה עדים כמו בן אדם, עד שמצאתי אחד עם זקן שאלתי אותו מאיפה אתה ומי אתה, בקושי מצאתי עדים, 'אני והו הושיעה נא' , אני גם הייתי עד, וגמרנו את העסק. הנשיא הזה אני מכיר אותו, וכי אלה אנשים צדיקים? 'נשיאים ורוח וגשם אין' ... וזהו שנאמר  אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס. וכן בדיני ממונות יש פסולים לעדות, ובמשנה  אמרו כל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב ופסול לעדות. מי שהולך ואוכל בדרך כמו כלב פסול לעדות, היום נעשה מודרני, הולכים עם פיתה פלאפל ואוכלים ברחוב, מי שעושה כך הוא אדם בזוי. ובתספות  הביאו מהירושלמי, פעם אחרת ר' חייא ראה את ר' שמעון בנו של רבינו הקדוש שהולך ואוכל בדרך, העיר לו לא נאה לת"ח שיאכל בדרך. שואלים התוס' הרי זה לא רק לת"ח, אלא כל אדם שאוכל ברחוב פסול לעדות? ומתרצים אם אוכל פת זה כמו כלב פסול לעדות אין לו כבוד עצמי, אבל אם אוכל פרי קטן בצידי הדרך אינו פסול לעדות אך גם לא נאה לת"ח. אפילו במסעדות אם אפשר לאדם שלא יאכל אפילו במקום צנוע - יותר טוב שלא יאכל קבל עם ועדה. כל אדם שמכבד את עצמו בשעת אכילה מתנהג בצניעות.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן