"חזרתי בתשובה כי לא הסכמתי להיות פראייר": איך הרב אורי זוהר עשה תשובה?

הרב אורי זוהר, בעברו שחקן, אמן ויוצר בטלוויזיה הישראלית – החליט בסוף שנות ה-70 לנטוש את הכל. הוא עבר לגור בשכונת מטרדסדורף החרדית בירושלים, גידל את עשרת ילדיו לתורה, ומיעט מאוד בהענקת ראיונות לכלי התקשורת.

"אני בעל תשובה, אשתי קוראת לנו 'ניצולי שואה'", אמר בשיחה שהעניק לתלמידי ישיבת 'ברכת חיים'. "באתי מעולם שלא היה חסר לי מאומה מבחינה חומרית, היינו אנשי 'בוהמה', אנשים ציפו מאתנו שנשבור את כל המוסכמות, לא הייתה לנו שום מסגרת שחייבה אותנו, והיום - אתם רואים אותי", אומר הרב אורי זוהר, שמדהים את שומעיו בלבושו החרדי ובשליטתו העמוקה בהשקפת עולמו הברורה.

"אין לי לא אוטו ולא וֶסְפַּה ולא אופניים ואין לי כלום. אבל יש לי הכול!", המשיך ואמר לבני הנוער ב'ברכת חיים'. "אין מאושר ממני. להיות מאושר זה לדעת שעכשיו פה הקב"ה נמצא. שעיניו פקוחות על כל אדם ואדם והשגחתו בכל רגע. זה מצב תמידי של להיות עם הבורא עולם".

צפו בסיפורו האישי:

למה התחלתי לשמור תורה ומצוות? כי לא הסכמתי להיות פראייר

"עשיתי תשובה כי לא הסכמתי להיות 'פרייאר'. בורא-עולם שלח לי את הרבי שלי, הרב זילברמן, הוא הסביר לי מה-זה-יהודי", אמר הרב זוהר ב'ברכת חיים', כשעיניו נוצצות מדמעות געגוע לרבו המובהק, הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, אבי שיטת זילברמן.

איך החלה הדרך?

הרב אורי זוהר, שתמיד היה 'איש רוח' ומחפש אתגרים אינטלקטואליים, נעתר לבקשת הרב אריה יצחק לבוא לירושלים 'להתווכח' עם 'רב חרדי'. ה'סיכום' היה שאם הרב משכנע שיש בורא לעולם אז 'אורי זוהר' - האיש והמותג - חוזר בתשובה. לאורי זוהר לא היה ספק מי ינצח בוויכוח התיאולוגי.

"אני זוכר שיצאתי מהבית של הרב זילברמן בשערי-חסד. אני, הוא אמר לי, אני האדם הכי מאושר בעולם. הסתכלתי עליו ואמרתי, מה הוא מבלבל את המוח? אני גרתי אז בוילה ביפו, מול הים, כל היום הסתובבתי בחוף שרתון, והוא יושב פה בחדר ישן בבית מקולף, ואם לא היו לו ספרים מהרצפה עד התקרה אני חושב שהתקרה הייתה קורסת... והוא אומר שהוא מאושר? על מה הוא מדבר? ואני מחכה כבר לרגע שאני אצא מהחדר הזה... די. שנחזור כבר לים. לחופש", הוא משחזר את תחושותיו בתום ה'וויכוח האינטלקטואלי'.

"אבל הוא הוכיח לי את האמת. אני זוכר שאמרתי לעצמי: אורי, לא יעזור לך שום דבר בעולם, זו האמת! וזה היה הרגע הכי קשה שלי בעולם! כי אחרי שהבנתי שזו האמת, ויש גן-עדן ויש גיהינום, ויש שכר ועונש, ויש עולם הבא, ופה זה הפרוזדור, אז מה אני עושה? מה עושים? מה יהיה? שאני אשים כיפה על הראש? אין מצב. הסתכלתי בראי ואמרתי: אני לא שם את הדבר הזה גם אם יש מיליון גיהינומים... תפילה? מה פתאום. שבת? איך אפשר.

תחילת הדרך

"ישבתי ואמרתי: 'אני לא מסוגל. שום דבר'. אבל ידעתי שיש בורא לעולם, אז אמרתי לו: 'תראה, אני לא מכיר אותך, ככה ממש דיברתי אתו, אבל מה אני אעשה והוכיחו לי שאתה 'יש', שאתה קיים, שהתורה אמת, ויש לי אחריות על אשתי ועל הילדים שלי, ואני מבין שזה אמת, אבל אתה רוצה ממני משהו שאני לא מסוגל... תעזור לי'.

"נו, ומה קרה? הקב"ה הוליך אותי. הוא שלח לי מחשבה: קשה לך, אז תמצא משהו קל, שאתה מסוגל, אבל אותו תקבל בצורה מוחלטת... חיפשתי מה אני יכול לעשות. את המצווה הכי קלה בתורה.

"מצאתי מצווה קלה: להדליק שני נרות לפני שבת... פעם אחת בשבוע, שני נרות שבת, עם ברכה... 20 שניות בשבוע. וזהו. אבל לכל החיים. יהיה מה שיהיה זו קבלה מוחלטת.

"וזו הייתה ההתחלה. צריך להשתדל להראות לקדוש ברוך הוא שאנו רציניים. אחרי זה כבר לבשתי ציצית, כמובן בלי שכולם רואים, ואפילו התחלתי להתפלל. אני זוכר שבאתי לרב זילברמן ואמרתי לו שיגלה לי מה המינימום של תפילה. הקו האדום. רק כדי לא להיות בגיהינום. לא אכפת היה לי להיות בגן-עדן אפילו בשורה האחרונה, אפילו להרגיש בגב את החום של הגיהינום... מינימום של תפילה... תפילין, שמע ישראל ושמונה עשרה...".

מה היה קורה אם לא...?

בראיון שהעניק בעבר ל'ynet', נשאל על ידי המראיין: "אתה חושב לפעמים מה היה קורה לך אם לא היית חוזר בתשובה?", בתשובה, השיב הרב אורי זוהר: "זה היה נגמר רע מאוד. איפה הייתי חולם על קשר כזה עם ילדים כמו שיש לי היום? איפה הייתי חולם על התקדמות עצמית, אמיתית? יכול להיות שהייתי מתקדם בסרטים, יכול להיות שהייתי עושה עוד קולנוע, אבל ודאי שחיי משפחה לא היו לנו. איפה הילדים היו זרוקים היום אני לא יודע".

בשיחה גלוית הלב בישיבת 'ברכת חיים', פנה הרב לתלמידים, ואמר: "באתי מעולם שהיה בו הכל. היום אין לי לא אוטו, לא וספה  ואפילו לא אופניים – ואני מאושר. אני מעיד עלי שמים וארץ שזה אמת", קורא הרב מדם ליבו. "אם יגידו לי אל תתפלל שחרית, אתם יודעים מה? לא שחרית, ערבית! שזה 'רשות', אם יגידו לא להתפלל פעם אחת 'מעריב' ואקבל בתמורה לא 500 מיליון דולר אלא כל הון שבעולם, זה אפילו לא ניסיון בשבילי... מה אעשה עם כל ההון שבעולם? אוכל ארבע ארוחות ביום? אשן על שתי ספות? אבל להפסיד 'מעריב' אחד זה חור בעולם הבא שאי אפשר לסתום לעולם!", הוא אומר בלהט. "אני עבדתי עם השכל שלי. השלטתי אותו עליי, כמו שאומר הרמב"ם שהשכל הוא אמצעי לדביקות בהשם. יש לי 'דיבור' עם הקדוש-ברוך הוא'...".

"אגלה לכם סוד גדול. רק לכם אני מגלה את זה. אם מדברים עם הקדוש-ברוך-הוא, הוא עונה! אם יש לך עיניים לראות ואוזניים להקשיב, אתה רואה ושומע איך הקב"ה מוביל אותך. לא לאן שאתה רוצה אלא לאן שטוב לך. אין אבא שאוהב את בנו יותר משהקב"ה אוהב אותנו, כל אחד ואחד מאתנו".

געגועים לעבר?

"אין לך טלויזיה כאן בבית", אמר כתב ynet שנדהם למראה ביתו של הרב זוהר, וחייך לשמע התשובה: "התקלקלה הטלוויזיה לפני 25 שנה והמתקן לא הגיע. איך אני אראה?".

הכתב הוסיף ושאל את דעתו של זוהר אודות טלוויזיה, וקיבל תשובה חד משמעית: "זו צרה גדולה. אני עוסק הרבה בנוער ובילדים. יש לי קשר עם הרבה הורים שהתקשרו דרך ערוצי הקודש, הערוצים הדתיים. אנחנו פתחנו בתי ספר לחילונים שמחפשים אלטרנטיבה למה שקורה. תרבות הטלוויזיה הורסת כל חלקה טובה, גורמת לילדים לחיות חיים של דמיון גמור. חולמים על עושר, על קריירות, לא מצליחים להשיג את זה. מגיעים לאלימות. מתוסכלים. השם ירחם. היום אני יודע מה שקורה בנוער הזה. לא מפרסמים בעיתונים אפילו חלק קטן: הסמים, ההתאבדויות".

"הבילויים של פעם לא חסרים לך?", המשיך המראיין לשאול את זוהר, וקיבל את התשובה הבאה: "עלינו כיתה. עלינו כיתות. לך חסר גן ילדים?"...

הראיון הסתיים בשאלה: "יכול להיות שיום אחד תבוא ותגיד, סיימתי את הפרק הזה, אני חוזר לחיים החילוניים?", והרב אורי זוהר השיב בלהט: "לא יכול להיות דבר כזה. שמרצוני אני? בחיים לא. בחיים לא אעזוב את התורה. בחיים לא".

דודו כהן בראיון עם הרב אורי זוהר על תופעת הנוער הנושר. צפו